ביקורת ספרותית על שלוש קומות מאת אשכול נבו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 9 בינואר, 2019
ע"י Ayeletjon


הרבה שנים נמנעתי מקריאת ספרים של סופרים ישראליים למעט יוצאי דופן. מדוע? אולי כי חשתי שאין בהם את האקספיזם הרצוי עבורי. מציאות קרובה מידי היא בדרך כלל נטולת הקסם והדמיון שיש ביעד מרוחק שאני לא באמת מכירה או בהיסטוריה רחוקה. אך כמי שעוסקת בספרנות בשנים האחרונות חשתי שיש לי חוסר בידע על סופרים ישראליים. אולי אני מפספסת משהו ואולי פוסלת סתם מראש ולכן התחלתי לקרוא קצת יותר ספרות ישראלית. השנה קראתי את "שמים אדומים" של שנער שהיה מעניין ואת "מיכאל שלי" שהוא סוג של נכס צאן ברזל בספרות העברית שלא ירדתי לפשרו, והשבוע נפל לידי הספר "שלוש קומות" של נבו. לא ממש ידעתי מה סגנון הכתיבה של נבו.
כבד? מתיימר? פלצני? קליל? זורם? תמיד בעבר פסלתי קריאה בספרים שלו מתוך ההנחה שהם לא יהיו כוס התה שלי. ובכן טעיתי! אהבתי את סגנון הכתיבה העכשווי, הקולח. היכולת הסיפורית. איך שהוא רוקח סיפורים ועולמות פנימים וחיצוניים ומספק סיפור שהוא גם מרתק ומותח וגם מעלה דילמות מחיי היום-יום או מחיי הנפש של האנשים.

שלוש קומות מביא את סיפורם של שלוש נפשות שחולקות אותו מרחב גאוגרפי אך העולם של כל אחת מהן שונה ומיוחד ומציב דילמות ומראות שונות של היצור האנושי והיצרים האנושיים החמקמקים. בקומה הראשונה גבר, אב שחווה שבר מלווה ברגשי אשם ובפקפוק לגבי החלטותיו ההוריות. הסיפור מעניין ומותיר ספק בלב הקורא. האם אכן האינטואיציה האבהית שלו הייתה נכונה? ומה יהיו התוצאות של מעשיו.
בקומה השנייה חיה "אלמנה-חייה" עם זוגיות שרחוקה מהאידאל. היא מוצאת נחמה בדמיון על גבול ההזיה. היא חוששת שהיא קרובה לאיבוד שפיותה אחרי שאיבדה חלק מעצמה על מזבח האימהות. ובקומה השלישית חיה שופטת בדימוס, אלמנה שמכה על חטא על טעויות? שנעשו בעברה, על הקרע מבנה ועל הבדידות אחרי אובדן בן-זוגה והפרישה לגמלאות. אפשר להסתכל על הסיפורים בפן העלילתי המעניין שיש בהם ואפשר גם לפרש את הלכי הרוח והנפש שמאחורי המעשים. הסיפורים מסתיימים עם סוף חצי פתוח, עם פתח לתקווה ואולי לא. עם אפשרות לכפרה ולתיקון ואולי לא. זה הקסם שבסיפור. יש שיאהבו את הסוף הבלתי נחרץ ויש שאולי יתאכזבו.

למרות שהסיפורים היו מעניינים בעיני ונקראו בשטף והיה בהם תמהיל של מתח, הומור, עצב ומנעד שלם של רגשות. בשל המבנה של שלושה סיפורים שהחוט המקשר בניהם רופף לא ברור לי עד כמה ישאר בי חותם מהספר לאורך זמן אך לטעמי הנאה ועניין מובטחת לקורא.

הפן הישראלי בסיפור נראה בעיקר בביטוי שפה שונים ובשילוב אירועי אקטואליה בניהם מחאת האוהלים מעבר לכך הסיפורים אנושיים ויכולים להיות אוניברסליים.

נ.ב- אהבתי את התיאורים של המפגש הפסיכולוגי, את הגישה הצינית כלפיהם. דמות הפסיכולוגית עם המטפחת הנצחית התלויה לצווארה שאותו היא ממוללת לאורך הפגישה הוא תיאור די אותנטי לחוויות שהיו לי בכורסת הפסיכולוגיות. מעניין מה הצורך הפסיכולוגי של רבות מהן להסתתר מאחורי צעיף או אביזר אופנתי אחר לאורך הפגישה.
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שבוע)
סקירה מעניינת. אשכול, הוא הנכד של לוי אשכול, מי שהיה ראש הממשלה בשנות הששים, ולכן הוא עוסק לא מעט בהגדרת הזהות הישראלית, על המשותף והמפריד בה.
Ayeletjon (לפני שבוע וחצי)
תודה לכל המגיבים ותודה על ההמלצות.
Tamas (לפני שבוע וחצי)
יפה כתבת. גם אני "גיליתי" את נבו עם משאלה אחת ימינה, שאהבתי.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה Ayeletjon, בעולם הגלובלי והמרושת קשה למצוא אקספיזם. ספרים טובים הם פשוט טובים.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מעניינת.
גם אני ממעטת לקרוא ספרות עברית. אולי אסקפיזם, בעיקר כי אני לא אוהבת את הסגנון. קראתי כמה מהחדשים שהתרשמתי מהם מאד:"לילה אחד, מרקוביץ'" של איילת גונדר-גושן, "נערות למופת"של שהרה בלאו "סוס אחד נכנס לבר" של גרוסמן או כמה מספריו הלא-רומנים של מאיר שלו.
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
תודה על הסקירה.

אולי זה קשור לכל מיני מצבים בחיים. לפעמים בא לך להתרחק, לפעמים נעים הרבה יותר לקרוא דווקא על המוכר.

ואם יורשה לי להוסיף המלצה אישית - ספריו של אהרן מגד כמעט תמיד טובים מאד עד מעולים. גלריית הטיפוסים הישראליים אצלו רחבה, גיבוריו מעניינים. העברית שלו מצוינת. סופר חכם.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
ואם תרצי עוד ספרות מקור איכותית ולא פחות טובה ממתורגמת ולפעמים גם הרבה יותר, באמת שלא חסר. גרוסמן, שלו, עמוס עוז שעזב אותנו והשאיר אותנו עם כל מיני אילן הייטנרים למיניהם (לא!). גם אשכל נבו שכותב מקסים עם ניחוחות ישראלים חדשים וישנים.
אברהם (לפני שבוע וחצי)
לומר "טעיתי" זו מעלה גדולה.
ביקורת יפה למדיי, מפורטת ומשתפת את הקורא בתכנים וחוויות מעניינות.
נ.ב. יש סופרים עבריים מעולים שאנחנו יוצרים עליהם דעה קדומה.
ואם ספר אחד לא היה כליל השלמות. אנו כבר קובעים שהספר הבא דומה לראשון.
ואין זה נכון.
אהבתי את הביקורת, את הפרשנות והתובנות שלך.
פרפר צהוב (לפני שבוע וחצי)
התיאור של הספר הזה נשמע מסקרן.לא בטוח שזה הסגנון שלי, אך הספר "משאלה אחת ימינה" של אשכול נבו נמצא אצלי ברשימת הקריאה ההולכת ומצטברת, ונראה שנתחיל ממנו. אם הסגנון יתאים, נבדוק גם את הספר הזה.
לגבי הספרות העברית, גם בה יש פנינים, כגון "גינת בר" של מאיר שלו, שהייתי ממליץ לך לקרוא.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
ספר מקסים, אהבתי מאוד לקרוא אותו.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
איזה אסקפיזם אפשר למצוא בניו יורק, אותה מכירים כולם כמו את כף ידם? מישהו באמת טרח לקרוא את דודו בוסי על שכונת התקווה?
יש כאן גישה קרתנית לספרות הישראלית וזה מקומם.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ