ביקורת ספרותית על שלוש קומות מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

לזה אני קוראת הפתעה. נעימה. במקרה שלי, ממתק קליל לימים ולילות מורטי עצבים..
שלושה סיפורים של אשכול נבו, סיפורי חיים שפגשו סיפור קטן שלי גם הוא מהחיים..

בפרוור בורגני ומנומנם באזור המרכז – בית בורגני מנומנם בן שלוש קומות.
בכל קומה, בכל דירה אנשים, סיפור חיים – הכול שם בסדר ובעצם כלום לא בסדר מאחורי הדלת הסגורה.
אל סיפורי החיים שבהם הכול בסדר ובעצם כלום לא בסדר – הקורא נחשף.

תוך כדי קריאה עולים ומטפסים מקומה לקומה ופוגשים את הדיירים ועוברים מסיפור חיים לאחר.

שלושה סיפורים שפגשו אותי עם סיפור קטן משלי מהחיים: קצת אחרי שהגיע לארץ גל הטרור, באופן לא מתוכנן וכשלא ברור כמה זמן יישאר ולכמה נזקים ופגיעות עוד יוביל, הגעתי, גם אני, באופן לא ממש מתוכנן לארבעה ימים.. זמן קצוב - מקווה שלא השארתי נזקים ופגיעות.
והכול התחיל בסיפור שגרתי וקטן מהחיים - ר' בני הגדול הגיע לפני כשנה לגיל בו האתגר מתחיל – כן, מיונים לצבא.. מתחילים כאן אצלנו בנציגות עם "נציגי מיון", ממשיכים בשלבים שונים של זימונים ומיונים בארץ – יש כבר רוטינה – נעדרים מבית הספר "מבריזים" קוראים לזה אצלכם, יש כבר היכרות אישית עם אנשי הביטחון בשדה ועל הטיסות.. וכך עד, עד לשבוע שעבר, זה השבוע לו חיכה ר' בקוצר רוח ובתקווה גדולה - גיבוש טייס אליו זומן. וכמובן, נרגש ומוכן למשימה התייצב יומיים לפני תחילת הגיבוש לפגישה עם אנשי הביטחון בשדה ועל הטיסה. ומה עושה בימים שכאלו אמו היחידה - מגיעה ארצה לקראת המחצית השנייה של שבוע הגיבוש (ליתר ביטחון) ומחכה בקוצר רוח ובעצבים מתוחים לחלוטין לקלוט אותו בסיום. כדי להעניק לו אחרי השבוע המאתגר עד הקצה הזה הרגשה של בית ככל האפשר.
לא אלאה אתכם בפירוט הספרים אותם הבאתי איתי, רק אומר שחוץ מאשר לבהות בהם לא יכולתי לעשות איתם דבר, לאורך ימי השבוע שבהם איש מבחוץ אינו שומע אינו יודע מה מתרחש שם מאחורי הגדר ב"חצרים". כן אספר על ההפתעה שפגשתי, במקרה, רגע לפני שיצאתי לדרך – שלוש הקומות של אשכול נבו.
ולמה הפתעה? כי כבר פגשתי פה ושם ספרים של אשכול נבו – התחלתי לקרוא, ונטשתי אחרי כמה עמודים, אפילו לא זוכרת למה ומי הם היו. ייתכן שאפילו שלוש הקומות היה שם.

אז כאמור, ההפתעה הנעימה כללה את שלושת סיפורי דיירי שלוש הקומות – סיפורים זורמים, קלילים, סיפורים כל כך מהחיים שנקראים כמעט בנשימה אחת.
האם הייתה כאן כוונת מכוון של המחבר להשוות או אולי להביא את תיאוריית המודל הסטרוקטורלי של פרויד, זה המודל המחלק את מבנה הנפש לשלושה מבנים תיאורטיים, ומשווה אותו לשלוש קומות:
הראשונה (Id) – "סתמי" המבנה שמאגד את מכלול היצרים הטבעיים של האדם.
השנייה (ego) – "האני" המבנה המאגד את המודע של האדם, זה היוצר איזון בין היצרים לחשיבה ההגיונית.
השלישית (super-ego) - "האני העליון" המבנה המאגד ומסמל אל החשיבה ההגיונית. את המוסר וההתייחסות לצרכי החברה.
אני מצאתי הקבלה מתאימה ומעניינת בין סיפורי דיירי הקומות לתיאוריה הזו. אם הייתה זו הכוונה או שבמקרה כך יצא - אינני יודעת ולא אדע.

ור' אתם שואלים? אז כן הוא סיים את הגיבוש והוא עבר. ומעוד כשנה ממתין לו (וקצת גם לי) האתגר האמיתי. אך לפני כן ממתין לו אתגר שנת הלימודים האחרונה וסיום "הבגרות" כמו שהוא יודע ויכול - וכל זה קטן עליו לעומת האתגר הכי מאתגר שממתין לו מעבר לפינה – להשאיר הבוקר אחריו קצת יותר מסודר את חדרו הכל כך מבולגן. מבולגן תמיד.

לסיכום: ממליצה של שלושת הסיפורים האלו מהחיים - כאמור מתוק, נחמד מאוד וזורם. מתאים כל כך לרגעים כאלו שכל כך צריך בהם איזה ממתק קליל ונעים. ועוד לסיכום: אה.. זה בסדר לספר שהלב עולה על גדותיו בגאווה אבל גם בחשש ?

השארנו אתכם, לצערי עם גל הטרור ועם תקווה אמתית לימים שקטים ומציאות שגרתית אחרת, השארנו אחרינו את הסתיו-הקייצי המהביל עדיין בחוץ, ונחתנו כעבור כמה שעות בסביבה השקטה בשקט רועם ועם טמפרטורה של 5 מעלות באויר. חזרה לשגרה.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על שלוש קומות