ביקורת ספרותית על ספר הדקדוק הפנימי - - הספריה החדשה #1991 {4} מאת דויד גרוסמן
ספר טוב

---

פעם ישבתי מול הפסיכולוג שלי ודיברתי ודיברתי, ממש על נבכי נשמתי, והרגשתי שלאט לאט הוא מאבד אותי, ושאלתי אותו: "אתה מתעייף ממני?", ואחרי כמה רגעי הרהור הוא ענה: "אני מתעייף יחד איתך".

זה בדיוק מה שהרגשתי לא פעם ולא פעמיים עם ספרים של גרוסמן, אבל כאן זה נכון במיוחד. הספר מאוד עמוק, מאוד מפורט, מאוד אינטימי, כמעט מרגיש מציצני לקרוא בו, והרגשתי שהקריאה מתישה אותי ולא בגלל הכתיבה ולאו דווקא בגלל 'פגם איכותי', אלא מעצם ההשתתפות ה'פעילה'. הרגשתי שהעדות לסיפור היא מעייפת. שאני מתעייפת יחד עם גרוסמן רק מלחוות או לשמוע את כל שקורה ומתחולל שם בנפשות הפועלות, שמתואר באמת ברגישות ובדקוּת אינסופית, כמו שאולי רק גרוסמן יודע. וככזה, הוא מומלץ בחום אבל גם דורש להגיע אליו עם הרבה משאבים רגשיים.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על ספר הדקדוק הפנימי - - הספריה החדשה #1991 {4}