ביקורת ספרותית על ספר הדקדוק הפנימי - הספריה החדשה #1991 {4} מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 28 בינואר, 2019
ע"י רז רז


"כל מה שהם נוגעים בו האלה, המבוגרים, מזדהם"
אני לא לבד כאן בעולם הזה. יש מישהו שחושב לפעמים בדיוק כמוני. אני מיוחד אבל אולי בעצם לא כל כך כמו שאני חושב. כולנו קורצנו מאותו החומר. כולנו חושבים מחשבות דומות, עוברים חוויות דומות. גרוסמן מניח אותן מולנו, כמו אומר לנו: קחו, אני משליך בפניכם את כל האמת שלא נאמרת, את כל סודות ליבכם, עד עומקי הנפש אצלול, אם יש דבר כזה נפש או נשמה.
המשפחה הזאת אומללה. הילד הזה אומלל ואין מי שיעזור לו. הרגשתי בספר הזה שכל דמות יש לה תפקיד, שכל מילה במקומה, שהעלילה ככה כי ככה היא צריכה להיות, כי ככה זה נכון. הדמויות האלה הן מראה, כל אחד עסוק בעצמו, אטום, כל אחד מתקלקל בזמנו ורק הילד(אהרון) עוד תקוע מאחור, עוד לא גדל, עוד לא "התבגר", עוד לא התקלקל ורק המבט שלו הוא נכון, צלול וצודק.
גרוסמן הוא לא סופר הוא פרופסור לבני אדם בדגש על בני נוער. היכולת שלו לגלות ולהתבטא היא מדהימה.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מושמוש (לפני ארבעה שבועות)
ניסיתי לקרוא את הספר הגעתי עד ע' 60 בערך, זה תמיד גבול הסבלנות שלי לספרות לא כתובה טוב שהתקבלה כמצוינת משום מה. יש כמה שמות כאלה. אין אף היבט שעובר בשלום מבחינת הדרישות מספר. אפילו השפה מקבלת עיוות כמו אותינטי. גם המוגבלות של הדמויות בהיעדר קשר למקום בו הן חיות, אינו מפריע כלל ואין מעבר לכתף שלהן איזשהו מבט על מצב זה. פשוט ערכו של המקום כה דל, כמובן מאליו. לי זה הפריע.
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
זהו ספר מופלא בצורה יוצאת דופן לחלוטין. פשוט אחד ויחיד. לפני כעשרים שנה עשו משאל בין פרופסורים לספרות מה הספר העברי הטוב ביותר ורובם הצביעו על ספר הדיקדוק הפנימי.
אבל לא בגלל שפרופסורים כאלה או אחרים אמרו. בעיני זה ספר מדהים.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
אחד הספרים המדכאים ביותר שקראתי אי פעם. מומלץ ביותר לחובבי גרוסמן ולנפשות הומיות.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ