ישנם משפטי -פתיחה או קטעי פתיחה ספרותיים ,שכאשר אתה פוגש אותם כך סתם ללא קשר למה שהנך מתעסק באותו רגע ,אתה יכול לזהות ולאמר שאילו הם משפטים האלמותיים.
כזה הוא גם פרק הפתיחה של "הקומדיה האנושית",שאני מביאה ממנו חלקים בלבד :
"פעוט זה ששמו יוליסֵס מֵקוֹלִי עמד יום אחד מעל פתחה של מחילת סנאי-קרקע בחצר ביתו שבשדרות סנטה קלרה באיתקה, קליפורניה. הסנאי שבמחילה דחק עפר לח ותיחוח כלפי מעלה והציץ החוצה בילד, שהיה ודאי זר, אבל אולי לא אויב כלל,לפני שהספיק הילד ליהנות מהתרחשות מולאה זו עד לתומה ....באותו רגע נשמעה רכבת מתנשפת ונוהמת במרחק,הילד הקשיב וחש את האדמה שתחתיו זעה ורועדת עם תנועת הרכבת ,ואז לפתע פרץ בריצה כשהוא נע -כך נדמה היה לו -מהר יותר מכל יצור חי אחר על פני האדמה .
הוא הגיע אל הצטלבות הדרך והמסילה בדיוק בזמן כדי להספיק לראות את הרכבת חולפת במלואה ,למן הקטר ועד קרון הפועלים שבסופה ,הוא נופף בידו לנהג הקטר אך זה לא נופף אליו בחזרה ,הוא נופף ידו לחמישה אחרים שהיו ברכבת ,אך איש מהם לא נופף לו בחזרה ,הם יכלו לנופף ,אבל לא עשו זאת .לבסוף התגלה לעיניו כושי,שעון על דופן הקרון,מעבר לרחש של שקשוק הרכבת שמע יוליסֵס את האיש שר :
"הו,אל תבכי גברת,הו,אל תבכי היום,
בואי נשיר יחד שיר לבית הישן שבקנטאקי.
לבית הישן שבקנטקי,הרחק מכאן ".
יוליסס נופף ידו גם לעבר הכושי,ואז קרה דבר מופלא ובלתי צפוי. האיש הזה,שחור ושונה מכל האחרים,נופף ידו ליוליסֵס ,
כשהוא קורא בקול: "אני שב הביתה ,ילדי ,שב למקום שאליו אני שייך "!.
הילד הקטן והכושי המשיכו לנופף איש לרעהו עד שהרכבת נעלמה מן העין .
ואז הביט יוליסֵס סביבו.שם מלוא כל העין,מוזר וטעון בדידות,השתרע העולם של חייו. העולם זרוע העשבים,השיכור,הנפלא חסר השחר,אך היפה כל -כך.
כשפסע בדרך חזרה בא לקראתו איש זקן ,נושא צרור על גבו. יוליסֵס נופף גם אליו ,אך האיש היה זקן ועייף מכדי ליהנות מאותות הידידות של ילד קטן .הזקן נתן ביוליסֵס מבט ,כאילו גם הוא וגם הילד היו מתים זה מכבר ...."
-----------------------------------------
העלילה מתרחשת בעיר קטנה בשם איתקה, בארצות הברית, העיר שבספר מבוססת על העיר שבה גדל המחבר -סרויאן, פרזנו (Fresno), במרכז קליפורניה.
זהו סיפורה הפרטי של משפחה אמריקנית -משפחת מֵקוֹלִי- בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשחיילים אמריקנים נשלחו להילחם בגרמניה הנאצית לצד חיילי בעלות הברית ולמעשה זהו סיפורה של חברה אנושית באשר היא בנקודת התקופה ההיא: בני משפחת מֵקוֹלִי מייצגים בערכיהם את בני האדם, במובן ההומניסטי והאידאלי,האוטופי,שמקור כוחם המוסרי בבית הגידול שלהם, שם למדו מהוריהם אהבה, חמלה, יושר, כבוד, אחריות ואומץ.
בנה הבכור של משפחת מֵקוֹלִי-מרקוס- התגייס לצבא, ובבית המשפחה נותרו האימא שמחזיקה לבדה את הבית, אחותו הצעירה ממנו -בֶּס, ושני אֶחָיו – הוֹמֶר בן ה-14, ויוליסֵס הקטן , הבעל שנפטר ('אבל כל עוד אנחנו בחיים, וכל עוד אנחנו יחד, כל עוד נותרו שניים מאתנו שזוכרים אותו, אין דבר בעולם שיוכל לקחת אותו מאתנו. גופו מת, אבל לא הוא'). . השמות בספר מכילים אזכורים שונים לאודיסיאה של הומרוס. אחד הגיבורים הוא הנער הוֹמֶר (הגרסה האנגלית לשם הומרוס), אחיו הצעיר הוא יוליסֵס (הגרסה האנגלית לשם אודיסאוס), והנערה שבה חושק הומר נקראת הלן (הגרסה האנגלית לשם הלנה). איתקה היא מקום הולדתם של הסופר הומרוס והגיבור אודיסאוס.
ומכאן שכוונת הסופר הייתה להשליך את ה"אודיסאה" של הומרוס ולעצבה כסיפור מודרני ב - "קומדיה האנושית" שהוא סיפור מסע ,סיפור של גילוי ושל חזרה הבית.
כאמור הסיפור האנושי מציב את יוליסֵס מֵקוֹלִי בן הארבע במרכז, סביבו אחותו בֶּס, אָחִיו הוֹמֶר ואמם, ואח"כ האח מרקוס שגויס לצבא ואבי המשפחה המת, סביבם נמצאים חבריהם של הילדים, מכרי המשפחה ועובדי המברקה, ובמעגל החיצוני יתר תושבי העיירה.
הבן הצעיר של המשפחה, יוליסֵס, הוא אדם סקרן ושואף דעת בן ארבע. ימיו עוברים עליו בשיטוט מן הבית אל תוך הנוף האנושי של העיירה וחזרה,שיטוט שמנקודת מבטו של הילד הוא מסע הרפתקני מרתק. המחשבות שמעורר המסע היומי, והשאלות ששואל הילד את הסובבים אותו, מעצבות את תפיסת עולמו.
הבן האחר, הוֹמֶר מקולי בן ה־14 עובד כשליח במברקה על מנת לפרנס את משפחתו לאחר מות האב וגיוסו של הבן הבכור- מרקוס לצבא. בטיסה על אופניו משליחות לשליחות,הקשר שהוֹמֶר יוצר עם מנהל המברקה ועם המברקן הקשיש, קשריו עם בני גילו ועם המבוגרים בבית הספר והחשיפה לשמחות ולאסונות הניחתים על משפחות שכפתה עליו עבודתו כשליח המברקה - כל אלה הן הזירות הרגשיות שבהן מתפתחת אישיותו של הנער הנבון. מתחילת הסיפור מלווה את תיאור חייהם של בני המשפחה צל, ההולך ומתכהה: זהו החשש שבשורת איוב, ממבואו של המברק - מהסוג שהומר נושא על אופניו למשפחות שבניהן התגייסו, תגיע גם אליהם.
דרך הוֹמֶר ותושביה טובי הלב של העיירה הקטנה שחיים בצל בשורות- האיוב שמגיעות מהחזית נפרשת בפני הקורא את החברה האמריקאית הישנה והפשוטה , שאינם מוותרים לרגע על התקווה להאמין באמריקה, בכנסייה ובערכי אנוש.
קריאה בספר הזה –ריגשה אותי והותירה בי חוויה מהסוג של הספרים שאתה קורא והם שוקעים לאט לאט בתוך הווייתך לרצות להאמין ולהתנהג כאדם יותר טוב בחברה שלו.
בפה מלא אני ממליצה לכל נער/ה לקרוא את הספר ,כי יש בו מ"המשהו" המיוחד שיעצב אותם בעתיד לרצות ולהיות אנשים טובים יותר לחברה ובכלל להיות אנשים .
זהו תרגום מחודש של יהודה אטלס . הקלסיקה של סרויאן התפרסמה בשנת 1943 ותורגמה לעברית לראשונה כשנתיים לאחר מכן. במשך כמה עשורים החזיק התרגום של יצחק עברי, אולם כגורלן של רבות מיצירות המופת שתורגמו בעבר נשכחו ונגוזו ,וטוב שיצא עכשיו תרגום חדש ,מרענן ,קולח ולרגע לא דל כדי שהדור החדש יתוודע אליו וגם ל-"זקנים" כמוני שבעולמם הספרותי עדיין נמצא מקום ליהנות ממנו כמו - "ילדים/נוער".
עוד דבר מופלא עשו ההוצאה והמתרגם שכתבו אחרית דבר המעניקה ידע ורקע לכתיבתו של הספר וגם לגבי אישיותו של המחבר,
שאי אפשר להפריד ביו אופיו ואמונותיו להוויית הספר.
לצערי –לא הרגשתי ולא מצאתי הד באיורים שבתוך הספר מאת קרן תגר להוויה המיוחדת של הספר,בכך ההוצאה עשתה שגיאה.
לדעתי האיורים המקוריים של הספר מאת דון פרימן שהוכנסו באחרית דבר של הספר עפ"י בקשת המתרגם ,מקומם בתוך דפי הספר כולו. האיורים בשחור ולבן ממחישים בקו חסכוני ועדין את דמותם של גיבורי הספר, הרפתקאותיהם ויותר מכל מבטאים את אווירת הקסם של הספר המיוחד הזה.
עטיפת הספר הנה מיוחדת ,מסקרנת ומבטאת היטב את רוחו של הספר .
מבחינתי הקריאה בספר מרגשת ומשאירה אחריה חותם להרבה שנים בנפשותינו כקוראים.
![הקומדיה האנושית [מהדורת 2014]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers25/251972.jpg)
