ביקורת ספרותית על ספר האשליות - ספריה לעם #514 מאת פול אוסטר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 בדצמבר, 2018
ע"י תומריקו


מה קורה כשרגע פתאומי, מבהיל ובלתי צפוי, מתרחש בחייו של אדם? לאן הוא לוקח את חייו? האם נותר באותו מקום בו הוא דורך או שמא משנה את חייו ומעתה והלאה אינם יהיו אותם חיים כבעבר?
הרבה זמן לא קראתי ספר של פול אוסטר. אם אינני טועה, הספר האחרון שקראתי היה גם הראשון שלו שקראתי 'המצאת הבדידות' - הראשון שלי ושלו בפרוזה מסתבר. מאז דברים התגלגלו, נעו, וספרים אחרים ורבים חלפו בין ידיי אך אף לא אחד מהם ספר של אוסטר. והנה במקרה או שלא במקרה (כפי שאני מרבה לכתוב) הגעתי לספר הזה ומבין ערימות של ספרים, צפופים ודחוקים, נטלתי אותו בין ידיי כמוצא שלל.
והנה הספר נגמע תוך מספר ימים והיה לי כרע וחבר. העלילה מתפרסת על קצת יותר משלוש מאוד עמודים ובה דיוויד זימר, פרופסור לספרות שאיבד את משפחתו, מגולל את קורותיו בהקשר של הקטור מאן קומיקאי, שחקן ובמאי סרטים אשר נעלם פתע ולא נודעו עקבותיו. זימר מגיע אל סרטיו של הקטור, וכותב ספר מחקרי על סרטיו ואז מגיעה הודעה פתאומית בדמות מכתב כי הקטור מאן חי ומשם העלילה מתגלגלת. לא אחשוף יותר מכך למען מי שלא קרא.
כמו בכתיבה בגוף ראשון - מעין עדות של אוסטר, וידוי - יש כאן מן המידה של אמת ושקר. מה התרחש ומה לא התרחש. במספר רמות: גם של הקורא החיצוני וגם של דיוויד זימר המגולל את הסיפור. ואמת ושקר הינם מוטיבים הקשורים גם למה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות (נזכרתי בדבריו של חיים באר שאמר פעם כי בבואו לחשוב על מעשה מסויים הוא שואל את עצמו 'מה אני צריך לעשות והאם זה הדבר הנכון?'). האירוניה והפרדוקס הם בהאם לעשות את הדבר הנכון כשאדם מת ועד כמה להיות טוטאלי ונאמן לאמת.
אוסטר כותב בצורה די מותחת ומושך את הקורא אל עבר פתרון תעלומה עם בעיות שונות ופתרונן, השלכת רמזים שונים לאורך הסיפור. מעבר למתח שנוצר והרצון לגלות, יש כאן סיפור על אדם, סופר, שאיבד את משפחתו ומוצא סוג של נחמה באהבה ובהתעסקות ביצירה של מישהו אחר. כמו בקוראים השונים של הספר, יש גם משלבים שונים של היוצרים (התמונה שעולה לי בראש היא כמו בבושקות רבות, המשתקפות אחת בשנייה). ואנחנו גם מזדהים עם הסיפור הטראגי ומגלים רצון שזימר יתאושש. מה גם שלאור זאת קשה לא להאמין לו.
למעשה אוסטר עוסק כאן ביצירה ובמשמעות היצירה ומה כוחה של היצירה. במיוחד גם לאור הדמיון והאנלוגיות הרבות בין זימר להקטור, ואני חושב שבעיקר מה מניע אדם ליצור - בין אם הוא סופר או במאי ומה המשמעות של היצירה כעומדת בפני עצמה, מבלי שיקראו אותה או יצפו בה. לא רוצה לגולל יותר מכך כיוון שאוכל לחשוף פרטים יתר על המידה - באמת קשה לא לעשות זאת בספר שכזה - ולכן הביקורת שלי קצת מוגבלת.
מה שכן, זהו סיפור עצוב המלווה באירועים טראגיים בזה אחר זה. והעצב - נסתר ונגלה לאורך העלילה - שמגלה איזושהי תקווה, זיק של התאוששות, מגלה כי המציאות הרבה יותר קשה ומפרקת את כל האשליות. אולי מכאן שם הספר, כמו גם האשליות הרבות בין אדם לאדם, ובין אמת לבדיה.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
תומריקו (לפני 6 ימים)
תודה רץ! אכן רלוונטי לימינו...
תומריקו (לפני 6 ימים)
מחשבות גם אם אין הרבה סקירות על אוסטר ומורקמי, יש סקירות אחרות על סופרים וספרים שאני לא מכיר. רק לאחרונה קניתי את 'בית מאיה' בעקבות אחת הביקורות כאן, ממתין לי ומקווה שאהנה ממנו
תומריקו (לפני 6 ימים)
תודה רבה חני! שמח שגילית אותו לאחרונה והנה נפתח בפנייך עולם
רץ (לפני 6 ימים)
ביקורת מרתקת, לאופן שבו מתהווה יצירה, ומהי אמת בכתיבה ובכלל, כל כך רלוונטי כעת.
מחשבות (לפני שבוע)
תומריקו, באמת חבל שאנחנו זוכים לבערך שתי סקירות בשנה על אוסטר ואחת על מורקמי.
חני (לפני שבוע)
סקירה נפלאה כהרגלך אתה מטיב לדייק בתחושות שאופפות אותך בקריאת הספר.
אוסטר והאמת המוחלטת שלו. הבדידות,מה מניע אנשים ויצרים... אילו הנושאים הקרובים לליבו של אוסטר והוא יודע לספר לנו סיפור ולרתק כל פעם מחדש. גיליתי אותו במקרה לאחרונה והתלהבתי.
תומריקו (לפני שבוע)
ראסטה תודה! מומלץ בחום
תומריקו (לפני שבוע)
pulp תודה רבה. שמח שניהנת
תומריקו (לפני שבוע)
מחשבות, לא רק את אוסטר ומורקמי... לא יודע אם מלאה אשפה, כל אחד וטעמו הוא. אבל אין ספק שאוסטר ומורקמי סופרים ייחודיים
Rasta (לפני שבוע)
כתבת יפה ועשית חשק לקרוא, תודה.
מחשבות - הפסד שלהם.
Pulp_Fiction (לפני שבוע)
ביקורת מצוינת. נהניתי לקרוא.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
מעניין שלא רבים עוד קוראים את אוסטר ומורקמי. הסימניה מלאה באשפה.
תומריקו (לפני שבוע וחצי)
תודה אפרתי. שמח שאהבת
תומריקו (לפני שבוע וחצי)
תודה לך עמיחי
תומריקו (לפני שבוע וחצי)
תודה מחשבות. רושם את המלצותייך
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מעולה
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, תומר.
נדמה לי שזה האוסטר האחרון שקראתי. אהבתי מאד.
מצטרף להמלצתך.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
המצאת הבדידות הוא ספר לגמרי תמוה ומיותר. עכשיו המשך לטובים שלו: מר ורטיגו, מוסיקת המקרה וארמון הירח. הנאה מושלמת מובטחת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ