ביקורת ספרותית על ספר האשליות - ספריה לעם #514 מאת פול אוסטר

---

טוב, ישר בהתחלה אני אומר שאני לא יודעת מה אני חושבת על הספר הזה. לכן גם לקח כל כך הרבה זמן עד שהצלחתי לבוא ולכתוב עליו. לא ברור האם בכלל יש טעם לכתוב על ספר שיש עליו כבר עשרים ומשהו סקירות באתר, וכאלה שנכתבו על ידי טובי הגולשים בו, אז מה אני אוסיף טיפה בים על אחרים, אם אפילו לעצמי אני לא יודעת לחדש מי יודע מה בנושא, ובכל זאת אתחיל.

לא אכתוב במפורש את תקציר העלילה, כי הוא נמצא לפחות בעשר סקירות אחרות וגם כי אפשר להסיק את זה מתוך הדברים שאביא בהמשך. בנוסף, אבוי לי, העלילה היא לא מה שחשוב כאן. כלומר היא כן, אבל בעצם לא, והיא גם עמוסה בכשלים למכביר. אז אני אמנה את הכשלים לטובת הכלל.

כשל #1: הכותב שכותב על כותב. כלומר ספר שהגיבור הראשי שלו הוא סופר. ייסורי הכתיבה, ואז ייסורי מחסומי הכתיבה, נפשו המיוסרת של האמן, והעצלנות הטבעית להפעיל דימיון ולהבין שיש אנשים בעולם שעוסקים בדברים אחרים, לא בכתיבה של ספרים. כאן זה פחות סופר "טבעי" ויותר פרופסור לספרות שבאופן מקרי בשל טרגדיה משפחתית התגלגל לכדי כתיבת ספר עיון, אבל זה עדיין כשל.

כשל #2: הגיבור החווה טרגדיה. עוד לפני שהתחיל הסיפור הגיבור חווה טרגדיה נוראית, התרסקות מטוס, אובדן של אישה וילדים ובשל כך אובדן כל רצון לחיות, מה שמהווה גם סיבה לכתוב את הספר שלו על קולנוען העבר הקטור מאן שנעלם ולא נודעו עקבותיו, כי זה מה שהוציא אותו מהדיכאון, וגם בונוס בדמות פחד טיסות משתק, שיקבל תפקיד יחסית מרכזי בהמשך ההתפתחויות.

כשל #3: המצאת עולם שלם של יצירה קולנועית. שכן הקטור מאן לא היה ולא נברא, וכל ענייניו כפי שנזכרים בספר, כולל שמות הסרטים שיצר והתפקידים השונים, הכל הכל בדוי. הו! כמה FOMO שהדבר הזה גורם לי. איך אפשר להזכיר סצנות שלמות, שמות סרטים, יצירות, דמויות, ציטוטים בלי שאני אוכל לראות אותם? לא עושים לי דבר כזה!! (כלומר, כן. עובדה)

כשל #4: סיפור בתוך סיפור. אני לא צריכה להסביר. זה מתחיל כסיפור בתוך סיפור, ואז הם נכנסים זה לתוך זה ומתערבבים, וקשה לצאת מפלונטר שנוצר בצורה כזאת.

"השעיית האימון" קוראים לזה. לאותו מצב נפשי שאנחנו נכנסים אליו בקריאת ספר או בצפייה בסרט. מה שמאפשר לנו לקבל בברכה שכל פעם שאדם צועק "טקסי" ברחוב - הוא אכן מגיע, וכל חיוג טלפון נענה, חוץ מהמקרים שבהם זה שלא ענו לטלפון מקדם את העלילה. נו, כל מה שמאפשר לנו לקרוא או לצפות ולהנות מזה, בלי לומר כל שתי דקות "אבל זה לא עובד ככה". ובכלל - להאמין לגיבורים, לדמויות, למניעים שלהם. כמו שאמר אריך קסטנר: "זה לא משנה אם הסיפור קרה או לא קרה. העיקר שהוא אמיתי!". כי גם אם לא נאמין לאירועים או למעשים, נוכל להאמין שהם היו יכולים לקרות, ואולי זה אותו הדבר. בספר הזה הקורא נדרש להשעיית אמון באקסטרים, האירועים לא סבירים, גם האסונות וגם השאר. הדמויות לא ברורות, ההתנהלות שלהן והבחירות שלהן חידתיות.

וכל זה מפריע לקריאה, אלא אם מבינים שאין כאן ממש עלילה. כלומר יש, אבל היא סוג של פנטסיה, ספק חלום ספק סיוט. למעשה בחסות העלילה אוסטר לוקח את הקוראים לתרגיל מחשבתי בעיסוק באומנות. אם מישהו יצר משהו - ציור, עבודת אומנות, ספר, סרט קולנוע, מה שלא יהיה - ואף אחד לא ראה, לא קרא, לא צפה . במקרה כזה - האם אפשר לומר שהאומנות קיימת? היתה אי פעם? אם לא היתה לה השפעה - האם היא אומנות?

ובהתאם לניתוח הזה גם ההמלצה. שלא תהיה טעות - אוסטר כותב היטב, גם כשהתרגום לא טוב. השאלה אם מתאים לקרוא בכלל או ברגע מסוים, להיכנס למין מסע נרטיבי ופילוסופי שכזה. כי אם כן - לכו על זה. אם לא - חפשו משהו אחר, שבו העלילה יותר קוהרנטית וברורה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ספר האשליות - ספריה לעם #514