ביקורת ספרותית על אתן לך את השמש מאת ג'נדי נלסון
ספר מעולה

---

אני כותב את הביקורת הזו בעיקר בגלל שאף אחד אחר עוד לא עשה את זה כאן לפני, אז אל תצפו ממני לכתיבה מבריקה או מעניינת, חס וחלילה. "אתן לך את השמש" התעלה על כל הציפיות שלי. הוא פשוט ספר מקסים, מרגש, יוצא דופן (אני מקווה שלא נראה שאני מעתיק פשוט את הביקורות שעל הכריכה האחורית כי אני לא). ג'נדי נלסון בהחלט יודעת לכתוב. פשוט בושה שלקח ארבע שנים עד שהספר המדהים הזה תורגם לעברית ועוד יותר מביש שהספר האחר שלה עוד לא תורגם בכלל (אני יודע. אני נשמע נורא כפוי טובה. אבל בבקשה שמישהו יטרח כבר לתרגם אותו). הספר מספר על שני תאומים, נואה וג'וד, מוכשרים ומיוחדים מאוד. יש רגעים בהם הם האנשים הכי קרובים בעולם בערך, ורגעים של שנאה טהורה ביניהם, כשהם מנסים למרר זה לזה את החיים כמה שרק אפשר. נואה מספר עליהם בגיל 13-14 מנקודת מבטו, וג'וד מספרת על ההווה, כשהם בני 16. כשהם היו קטנים יותר נואה היה ילד דיי שונה ומוזר וג'וד הייתה "נורמלית" כביכול, חברותית, וכמו שכתוב בספר, סוג-של "הבחורה הזאת". אבל אחרי "הטרגדיה הנוראה" שאני לא אציין מה היא למי שלא קרא את הספר (למרות שהיא מצוינת די בהתחלה) הם ממש מתהפכים. נואה הופך לאדם שונה לגמרי. הוא מפסיק לצייר ולראות דברים בדרכו המיוחדת, הוא נהיה אדם פשוט וחסר ייחוד למראית עין, אם כי בפנים הוא הרוס לגמרי, וג'וד מסתגרת בתוך עצמה ומדברת בעיקר עם סבתה המתה (שהיא מאוד חשובה כמובן. היא לא עציץ).

אני חושב שמעבר לכתיבה הנפלאה והזורמת, הרגשות והמחשבות של הדמויות הועברו יפה מאוד. היו רגעים שבהם כמעט פרצתי בבכי או הסתובבתי לי בדכאון עמוק, וכמה דפים אחר כך הייתי שמח ומאושר כמו שלא חשבתי שאפשרי רק כמה רגעים לפני זה. היה רגע לקראת הסוף שהתחשק לי לפצוח בריקוד ניצחון קטן (אבל הייתי באוטובוס מלא, אז העדפתי לשמור את הדילוגים לכשאגיע הביתה מאוחר יותר). כשנואה ואביו צחקו בסוף בהקשר מציאת-ראלף, צחקתי כל כך רק מקריאת התיאור שלהם צוחקים. באמת שאני חושב שהרגעים היחידים שלא הזדהיתי עם הרגשות של הדמויות, היו הקריאות של פרופט, התוכי של השכנים, "איפה ראלף לעזאזל? איפה ראלף לעזאזל?" כי את הדמויות זה יותר הרגיז ואתי זה בעיקר קרע מצחוק.

ספר מומלץ מאוד, ומקבל את חמשת הכוכבים ואף יותר המגיעים לו ללא היסוס. אני נהניתי מכל רגע ממנו, בכמה-ימים שלקח לי לקרוא אותו, והיו רגעים שמצאתי את עצמי קורא לאט-לאט, מושך כל מילה ושורה ומשפט, לא רוצה שהוא ייגמר. כי יש כאן את כל מה שצריך בשביל לבנות ספר טוב - עלילה טובה. כתיבה מצוינת. דמויות אהובות ומעניינות. גם דמיון וגם מציאות. ושם טוב. ותשלימו לבד את שאר הרשימה, עם כל מה שגורם לכם לאהוב ספר. קריאה מהנה לכם (-:


נ. ב.
אני כל כך שמח שאני לא סוס!

» ביקורות נוספות של הקורא לשדים
» ביקורות נוספות על אתן לך את השמש