ביקורת ספרותית על האיש שהשחית את העיירה - לוקוס קלאסי #3 מאת מארק טוויין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 בנובמבר, 2018
ע"י הקורא לשדים


אתם זוכרים במקרה את האובססיה הקלה המוזרה האולי(-ונקווה-שלא)-חולפת שלי למארק טווין? [אתם בטח לא זוכרים. אני כבר אזכיר לכם אותה.] מארק טווין היה בסך הכל אדם מופלא, מושא הערצתי, שתסלחו-לי-אבל-בכל-זאת השאיר בי חותם הרבה יותר גדול מאשר דה וינצ'י וטולקין ואיינשטיין ורולינג ונפוליאון ובאך וכל השאר (בכל זאת טוב שלא כולם חושבים אותו דבר. חילוקי הדעות, הם-הם שעושים את מרוצי הסוסים). כשהייתי קטן יותר, בזכות הספרים שלו, מאוחר יותר גם כל המשפטים והציטוטים שלו (עדיף לשתוק ולהיראות אידיוט מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח את זה). אני אוהב את ההומור והציניות שלו, השנינות, הזלזול הקל ברמי המעלה ובצביעותם, קצת ירידות עצמיות פה ושם, ובגדול - כל דבר שאי פעם יצא תחת עטו.
[בפסקה הבאה אני אזכיר ואצטט דברים שכבר כתבתי פה באתר פעם, ואולי כבר קראתם, אבל היה לי חשוב להכניס אותם לביקורת, אז סליחה מראש] למורת רוחם הרבה של שאר בני ביתי, מילאתי את כל הבית שלי במשפטים שהוא אמר. (כל פעם שאני יורד במדרגות אני צוחק שוב על המשפט "סוסים יותר חכמים מבני אדם. עוד לא היה סוס שהימר על האדם הלא נכון". כשאני נכנס הביתה אני מעיף מבט במד הטמפרטורה שבכניסה ונתקל בפיסת נייר כתובה - "כולם מדברים על מזג האוויר, אבל אף אחד לא עושה דבר בנידון." במגירה - "לגן עדן הולכים בשביל מזג האוויר, לגיהנום בשביל החברה." וכן הלאה, וכן הלאה. במקרר, בארון, על הדלת, מעל המיטה, על מדף הספרים.) ימים שלמים צחקתי מהדברים שהוא אמר, העברתי שעות בקריאת ציטוטים. הוא משמח אותי ברגעים עצובים ומצחיק אותי בכל פעם מחדש. [אני מצרף תמונה שאני אוהב. טוויין הוא האמצעי. https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/8/88/Mark_Twain_1871-02-07.jpg]
הרבה פעמים כשמישהו מזכיר לדוגמא, מישהו שחי בשנים ההן – הדבר הראשון שעולה לי בראש זה משהו בנוסח "אהה!!! הוא יכל להכיר את טוויין!!!".
כשתהיה לי מכונת זמן (ועוד תהיה לי) אני אלך לבקר אותו. הוא ידבר, ואני אכתוב לי כל מילה שתצא לו מהפה.
בפעם ההיא, שקראתי ביקורת מסויימת על תום סוייר, ואז הגבתי עליה ואמרתם לי לכתוב ביקורת בעצמי וזה גרם לי להרגיש ממש חשוב (חהחה) ואמרתי שאני מתכוון לקרוא שוב את הספר ואז לכתוב עליו ביקורת – אז, לידיעתכם, קראתי אותו שוב. נהניתי מכל רגע, עמוס נוסטלגיה. אבל לא היה לי שום דבר להגיד עליו. אז לא כתבתי כלום. (עכשיו אני אחפור לכם כפול כפיצוי.) בכל אופן, לא קראתי עדיין את כל ספריו (בושה) – אתם מכירים את המשפט הזה? קלאסיקה זה משהו שכולם רוצים להגיד שקראו, אבל אף אחד לא רוצה לקרוא?

אבל אתמול בערב הגעתי לספריה לאחר זמן רב מדי שלא ביקרתי שמה. הסתובבתי בין המדפים לא מעט זמן, וחיפשתי כמה עשרות ספרים מתוך הרשימה שלי, ומצאתי בערך שלושה... ואז הגעתי למדף נמוך שאני לא זוכר שאי פעם נתקלתי בו, ושם ישר קפצו לעיני המילים "מארק טווין", כתובות על הצד, מלמטה למעלה כי מישהו הניח את הספר הפוך, והבנתי שהגעתי למדף שלו, ובמקביל הבנתי שאף פעם לא נתקלתי במדף הזה. התיישבתי על הרצפה, והתכוננתי לשהות ארוכה. ושם הוא היה, "האיש שהשחית את העיירה", ספר שמעולם לא נתקלתי בו לפני כן, והוא היה דקיק כזה, וקטן, וחשבתי לי שמה כבר יקרה אם אני אשאל אותו, כמה נורא זה כבר יכול להיות? השם נראה מבטיח, וידעתי שהכתיבה תהיה טובה, וגם אם הספר לא ידמה ולו בקצת לספרים הקיטשיים שאני נהנה לקרוא בד"כ, יש כאן בסה"כ רק 80 עמודים עתיקים שכאלו, ובכזה דבר אני מסוגל לעמוד. אז לקחתי אותו, ומשהו בו משך אותי וגרם לי להתחיל אותו ראשון מבין כל הספרים שלקחתי, ובזמן שחיכיתי לאוטובוס קראתי את 20 העמודים הראשונים, והם דווקא ממש לא שעממו אותי. הם שעשעו אותי מאוד. וכשהגעתי הביתה המשכתי לקרוא, ובבוקר, ובמרווח הקצרצר הזה בין שעור מתמטיקה לשעור מתמטיקה קראתי עוד כמה עמודים, וכשהפכתי את הדף הבא גיליתי שהצד השני שלו ריק ונגמר הסיפור. ולכל אורך הסיפור הקצר היה לי חיוך דבילי כזה מרוח על הפנים, לנוכח הסיפור הקליל ובורותם של אנשי הדליברג והזר הבלפן ושק הזהב, והצטערתי שאין שמה עוד כמה עמודים כאלה מבדרים ושהסיפור נגמר.
ובזאת מוענקים לספר ולסופר 5 כוכבים זוהרים ומנצנצים שהורווחו ביושר.


אז... אתם יודעים מה מאפיין את העיירה הדליברג? איזו תכונה מעוררת גאווה כה רבה באנשיה? הדליברג היא עיירה שהיושרה שולטת בה. תושבי הדליברג הם אנשים ישרים.
עד ש.
עד שיום אחד מגיע לעיירה זר. ובעקבות סכסוך ישן, הזר מחליט להשחית את העיירה. והזר הזה הוא תמצית סיפורנו. והזר משאיר אחריו שק זהב גדול בשווי של 40 אלף דולר. עם השק הוא משאיר רק מכתב קצר ובו הוא כותב שההון מיועד להגיע לידיו של אחד מאנשי העיירה, שפעם פגש, ושהעיר לו הערה מעניינת שהשפיעה עליו מאוד וגרמה לו להפסיק להמר. בעוד חודש יערך מעין משפט, בו יחשוף האיש שהעיר את אותה הערה לזר את זהותו שלו, ויזכה בהון (ביושר).
השמועה על שק הזהב פורשת לה כנפיים ומערערת את כל אנשי העיירה וסביבותיה. כל אחד מנכבדי העיירה טוען לבעלותו על הכסף. והתוצאה היא, כמובן, אנדרלמוסיה מוחלטת. ושחיתות. ק-ט-סטרו-פה.
ואת השאר תקראו בעצמכם.

אני אשלה את עצמי עוד קצת ואנסה לדמיין אתכם קוראים את מה שכתבתי וישר רצים לספריה הקרובה לביתיכם, חדורי מטרה, בהתעלמות מוחלטת ממזג האוויר ומשעות הפתיחה, וקוראים את הספר מייד בעיניים פעורות, וכל זה כי אני המלצתי לכם עליו.
אני מקווה שתיהנו ממנו כמוני, ואולי גם תחזרו לספר לי על זה.
קריאה מהנה!

אני אסיים בכמה ציטוטים נוספים של מארק טווין –
"אני מאמין שהמושג 'מזג אוויר קר' בהודו הוא רק ביטוי שיחתי ההומצא מן הצורך להבדיל בין מזג אוויר שמֵמֵס ידיות של דלתות, לבין מזג אוויר שרק הופך אותן לרכות."
"שיחות הן צימוקים בדייסת הקיום חסרת הטעם."
"זה הכל עניין של תרגול, האפרסק היה פעם שקד מר וכרובית היא בסך הכל כרוב עם השכלה אקדמאית."
"כך הוא המין האנושי... לעתים נראה כאילו חבל שנוח לא פספס את התיבה."
"בואו נקלל כל עוד אנחנו יכולים. בגן עדן אסור לקלל."

שמעו והסכיתו.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני שלושה שבועות)
כן, אני מניחה שזה נעוץ בעובדה שמפעם לפעם הוציאו מהדורות חדשות של הספר. המהדורה בה כתבתי את הסקירה היא אחת מהמהדורות החדשות.
בת-יה (לפני שלושה שבועות)
תודה, סקאוט. אקרא מאוחר יותר. רק עכשיו ביקשתי לצמצם קצת את כל ה"תום סוייר" והנה יש עוד אחד -:)
סקאוט (לפני שלושה שבועות)
בת-יה, הוא כנראה מתכוון לביקורת שלי. כתבתי עליו לפני מספר חודשים. https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=108003
בת-יה (לפני שלושה שבועות)
איפה מצאת ביקורת לתום סוייר? אני לא מצאתי כלום, למעט אחת על תום סוייר בשחקים, וזה אפילו לא מתקרב למקור.
הקורא לשדים (לפני שלושה שבועות)
תודה (:
גם אני עדיין מקווה שהשמועות היו מוגזמות, וגם אם לא, הוא השאיר אחריו כזה אוצר גדול והטביע את חותמו ממש כמו שצריך.
yaelher - טוויין הוא בהחלט אינו היחיד שהותיר בי חותם (אם כי בכל זאת רובם היו סופרים). הוא רק אחד הגדולים.
ופואנטה - את הזר המסתורי עדיין לא קראתי (אבל הייתי בדרך)
עמיחי (לפני שלושה שבועות)
תודה. הביקורת שלך עושה חשק לקרוא. :-)
פואנטה℗ (לפני שלושה שבועות)
יופי, ברוך הבא למועדון!
הזר המסתורי הרבה יותר טוב בעיניי אבל האיש ללא ספק גדול יותר מסך ספריו, ובנוסף למרוצי הסוסים, 'חוקי ברזל לא יעזרו כאן. פסיק של אחד הוא נקודה-פסיק של אחר'.
אושר (לפני שלושה שבועות)
יצאתי לסיור בעקבות מארק טווין בירושלים.
סיור המסקר את ההספר "מסע תענוגות לארץ הקודש".
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
מאד נהניתי מהביקורת הזו.
אני מזדהה עם מה שכתבת בפיסקה הראשונה (טוב, היו עוד כמה שהשאירו בי חותם...) אבל אני מעריצה את האיש. והלואי - כמו שציטטה פפריקה - שהשמועות על מותו היו מוגזמות. אהבתי את הספר השנון הזה החושף את הצדקנות האנושית ואת הצביעות.
פַּפְּרִיקָה (לפני שלושה שבועות)
מארק טוויין הוא גאון סגיד ואיכשהו אני תמיד מקווה שהשמועות על מותו היו מוגזמות גם הפעם
סקאוט (לפני שלושה שבועות)
יופי!!!!! סוף סוף פרסמת!!! (: שמחה שאהבת. אני טרם קראתי. יבואו יומו של הספר. יבוא יומו.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ