ביקורת ספרותית על כשהשלג יורד מאת ג'ון גרין
בזבוז של זמן

---

זו ממש לא הפעם הראשונה שאני קורא ספר וממש לא נהנה ממנו. בדרך כלל מדובר באדם מסוים שפשוט עשה טעות והוציא ספר. אבל כאן יש שלושה אנשים שעשו טעות והוציאו ספר. איך יכול להיות שכל השלושה הצליחו לפשל ככה? אממ, כן. גם אני שאלתי את עצמי.
בעצם יש כאן ספר אחד, שמכיל בתוכו שלושה סיפורים קצרים, שכל אחד מהם נכתב ע"י אדם אחר, ואין ביניהם שום קשר בעליל (כמו כל ספר מעשיות רגיל ונורמלי). אה, כן, יש אולי כמה קווי דמיון מעטים – שלושת הסיפורים מתרחשים באותה עיירה, באותו שבוע, וחלק מהדמויות מכירות חלק מהדמויות האחרות. לא, לא מכירות, אלא פשוט מכירות את השם ואולי גם שמעו עליהן קצת סיפורי זוועות. "מכירות" באופן שטחי ביותר – הא, ההיא עובדת בסטארבקס. שמעתי שההוא יצא עם ההיא. אולי פגשתי את החבר שלה ברכבת. וגם (ספויילר קל) לבסוף כל הדמויות נפגשות לרגע אחד קטנטן. וזהו. שלושה סיפורים קצרים, ומשעממים וחסרי עלילה, שעל אף שאין בניהם שום קשר, מצאו את עצמם לכודים באותה הכריכה, תחת אותו שם כללי.
התאוריה שלי למה שקרה כאן (אולי), זה שפשוט כל אחד מהסופרים כתב סיפור קצר ודבילי, ואף הוצאה לא ראתה לנכון להוציאו (-ובצדק), אז שלושת הסופרים אמרו, "א-אה! בואו פשוט נחרטט כאן קצת, נשנה את שם העיר ואת התאריך שיהיו זהים בכל הסיפורים, ונעמיד פנים שזה אותו הסיפור!"
וזה מה שיצא.

אני מתכוון לספר על העלילה, ומן הסתם יהיו ספוילרים. אבל מראש תדעו שאני לא ממליץ על הספר הזה, ואם אתם מתכוונים לשמוע לעצתי, אז אתם גם לעולם לא תקראו אותו, כך שהספוילרים לא צריכים להפריע לכם. אבל ראו הוזהרתם.

1.קו ג'ובילי אקספרס/מורין ג'ונסון
הסיפור הראשון מסופר מנקודת מבטה של בחורה בשם ג'ובילי. כן, ג'ובילי.
במשך השניים-שלושה עמודים הראשונים, ג'ובילי רק מדברת על השם שלה. ואחר כך, במהלך שאר הספר, היא עושה עוד המון עניין מזה. אני חושב שאם נאחד את כולם ביחד, יצאו לנו בערך שבעה או שמונה עמודים העוסקים אך ורק בשמה של ג'ובילי. כן, באמת, מי ירצה שיקראו לו ג'ובילי? ומי יקרא ככה לדמות הראשית שלו? (מורין ג'ונסון.) אבל הבנו, לא צריך לחפור.
עכשיו, תבינו, לג'ובילי יש חבר. החבר המושלם, כמובן.

[יש כמה דברים שאנחנו יכולים לדעת מיד כשאנחנו פותחים ספר נוער זבלי ודבילי מהסוג שאני כל כך אוהב. הנה אחד מהם –
אם לבחורה יש חבר, היא הולכת להיפרד ממנו. היא תדבר קצת על זה שהיא אוהבת אותו, והוא אותה, הם ביחד כבר הרבה זמן, הוא כזה מקובל, הוא כזה מושלם, בלהבלהבלה. ותוך כדי הקשקשת הבלתי פוסקת הזאת, היא תדבר בלי סוף על כל הפגמים שלו, בד"כ על כך שאין לו זמן אליה ושהוא לא מספק את מה שהיא רוצה, והיא לא תשים לב שהיא מונה את כל פגמיו. והיא לא תבין שהוא לא טוב בשבילה. ואז יבוא בחור אחר, והיא מיד תתאהב בו, ותכחיש את זה כמובן, "לא, לא, אני אוהבת את החבר שלי", ואז היא תבגוד בחבר שלה, ואז היא תזרוק אותו כי פתאום היא תגלה כמה שהוא זבל, והיא והחבר החדש יחיו באושר ועושר לנצח נצחים.]
[-טקסט מקורי של הקורא לשדים]

אז כמובן שזה מה שקורה.
בערב חג המולד ההורים של ג'ובילי נעצרים והיא נאלצת לנסוע לסבתא וסבא שלה שבפלורידה (נראה לי). בדרך הרכבת שלה נעצרת בגלל השלג, והיא לא תוכל להמשיך לנסוע בקרוב. ג'ובילי יורדת מהרכבת והולכת לבית הוופל הקרוב (אחריה יורדות גם חבורה של מעודדות תיכוניסטיות שכבר שכחתי בדרך לאן הן היו). בבית הוופל היא פוגשת את סטיוארט, שמזמין אותה לשהות בביתו בסופה. היא נענית להזמנה. לוקח לה פחות מיומיים להתאהב בסטיוארט ולזרוק את נואה.
וכאן נגמר הסיפור שלה.
והנה כמה דברים שממש עצבנו אותי בסיפור של ג'ובילי.
א. אנחנו לא יודעים כלום על ג'ובילי. מה היא אוהבת לעשות? היא אוהבת ספורט? מוזיקה? ספרים? סרטים אילמים בני מאה שנה? להנביט בטטות(שזה באמת כיף)? היא לא אומרת שום דבר על עצמה, חוץ מזה שלחבר שלה "קוראים נואה, והוא מקובל". לאן נעלם האופי של ג'ובילי? האם היה קיים אי פעם?
ב. גם על סטיוארט אנחנו לא יודעים הרבה. וכך גם ג'ובילי. היא פשוט הולכת עם אדם זר לביתו באמצע הסופה. אוקיי. ומתאהבת בו. יופי לה. אבל ככל הנראה, ללא שום סיבה. היא לא יודעת עליו שום דבר לפני שהיא מתחילה לנשק אותו. ואחר כך כבר נגמר הסיפור שלהם, אז אנחנו לא נדע לעולם מה היא מצאה בו.
ג. ההורים של ג'ובילי. הם נעצרו. הם היו מעורבים באיזה קטטה ונעצרו. איך זה השפיע על ג'ובילי? איך בכלל היחסים שלה איתם? איזה מן הורים הם? היא מצדיקה את המעצר?
ד. ומה עם הרכבת? והסבים? היא תישאר תקועה לנצח בגרייסטאון? מתי היא תפגוש שוב את ההורים שלה? הסיפור לא גמור. אין לו סוף.
בנוסף, הכתיבה של ג'ונסון היתה דיי מעצבנת. היא כל הזמן סיפרה בדיחות, והן פשוט לא הצחיקו אותי.
ולא. הייתה. עלילה.


2. נס משגע של חג המולד/ג'ון גרין
ג'ון גרין מספר לנו על ילד בשם טובין (עוד שם מעלף) ועל שני חבריו – אנג'י (הדוכס) וג'יי פי .
שוב פעם, ג'ון גרין מפתיע אותי עם הכתיבה הנלוזה שלו, ושוב אני תוהה על כל השבחים שהוא זכה להם.
אני אזהיר מראש, הסיפור הזה מאוד, אבל מאוד רדוד.
טובין, אנג'י וג'יי פי, צופים בסרטי ג'יימס בונד בערב חג המולד. כשפתאום, הטלפון מצלצל. זה קון, חבר/אח שלהם (לא ברור לי) שעובד בבית הוופל. הוא התקשר לבשר שנמצאות בבית הוופל כ-14 מעודדות, וממש כדאי שיבואו, כי אלו, כאילו, מעודדות. מעודדות סקסיות שבטח יהיה ממש כיף לצפות בגוף שלהן, ועוד יותר כיף, לגעת בו. אז ברור שמיד הבנים קופצים ויוצאים לדרך (ביחד עם אנג'י). וזה כל כך כל כך רדוד ונדוש ומעצבן. לוקח להם בדיוק שמונה וחצי פרקים לעשות את דרכם לבית הוופל. ובדרך טובין מבין שהוא בעצם מאוהב באנג'י.
ואמנם אנג'י נחמדה, אבל זה מעצבן (שוב מעצבן) שהם החברימהכיטובים כבר כל כך הרבה שנים, ופתאום בערב אחד הוא מתאהב בה. ואז הם נהיים זוג, וזה הסוף הטוב של הסיפור של טובין.

"נס משגע של חג המולד" היה פחות סתום בעיני מאשר "קו ג'ובילי אקספרס". הכתיבה היתה קצת יותר טובה, ויותר אהבתי את הדמויות. אני מודה ומתוודה שבאמצע הסיפור היו גם כמה עמודים שאפילו נהניתי לקרוא. ששעשעו אותי ועניינו אותי ואם הם היו מאכלסים את כל הספר אז לא הייתי קוטל אותו. אבל שני עמודים מתוך כל ה300 האלו לא מספיקים.

3. הקדוש המגן של החזירים/לורן מירקל
אני אגיד מראש שהסיפור האחרון לא היה כל כך נורא. אמנם הוא היה חסר עלילה לחלוטין, וממש לא אהבתי את הדמות הראשית וגם את רוב האחרות, אבל בכל זאת היו כמה חלקים קטנים ומעטים שהיו מעניינים ומצחיקים יותר. אז אני מתנצל בפנייך, לורן מירקל, על שהשמצתי אותך כל כך קודם. לא הגיעו לך כל ההשמצות הללו. רק קצת פחות.
כאן יש לנו את אדי, שבגדה בחבר שלה, ג'ב, ושקועה עד האוזניים ברחמים עצמיים. כמו שהסיפור הראשון עוסק לא מעט בשם של הגיבורה, הסיפור הזה עוסק די הרבה בשיער של הגיבורה. אדי העצובה והמיואשת רצתה שינוי כלשהו, אז היא הסתפרה וצבעה אותו בוורוד. אז נורא חשוב שנשמע את כל דעותיהם של כל אנשי העיר, בנוגע לשיער של אדי.
כאן לא כל כך מצאתי עלילה, אז אין לי שום מושג איך אני אסביר לכם אותה, אז פשוט נדלג קצת.
האין עלילה היא פחות או יותר סיפור מוסרי על אדי שמתעוררת מהדכאון שלה ולומדת לראות גם את הסובבים לה ולא להיות שקועה רק בעצמה.

בשני העמודים האחרונים אדי, טובין וג'ובילי מוצאים את עצמם כולם באותו סניף של סטארבקס, ללא כל ידיעה שהם כולם מופיעים באותו ספר משמים, והם מחליפים כמה מילים בודדות, ואז באופן פתאומי ביותר הספר פשוט נגמר. הו הו, ברוך שפטרנו באמת.


כל זה היה מאוד נדוש, מאוד חסר עלילה, מאוד משעמם ומאוד לא מצחיק.
ספר מיותר לחלוטין, שהיינו מסתדרים טוב יותר בלעדיו.
מומלץ בחום לשמור ממנו מרחק נאות.


מזמן לא כתבתי ספוילרים. מזמן לא כתבתי ביקורת רעה. מזמן לא קטלתי ספר.
הוי, אין כמו בבית.

» ביקורות נוספות של הקורא לשדים
» ביקורות נוספות על כשהשלג יורד