ביקורת ספרותית על הארי פוטר ומסדר עוף החול - איורים: מרי גראנפרה - הארי פוטר #5 מאת ג'יי. קיי. רולינג
ספר מעולה

---

זאת לא ביקורת. אבל אולי בכל זאת יהיו ספויילרים, עוד לא החלטתי. פשוט תובנה ואמירה כללית כזאתי, טוב? זה אפילו לא ממש קשור לספר. תקראו רק אם ממש ממש משעמם לכם. יותר כדאי לכם לקרוא את הספר הנ"ל. הוא באמת טוב.
מה שקרה, זה פשוט, שהשבוע ראיתי בפעם הראשונה את הסרטים הרביעי והחמישי של הארי פוטר. את שלושת הראשונים ראיתי לפני כמה שנים, אחרי שקראתי את הסדרה בפעם הראשונה. החלטתי שהם גרועים, כי הכל היה הרבה יותר יפה בדמיון שלי (כמו למשל הרזון והאפרוריות של ורנון דרסלי, וגם השיער הג'ינג'י המגניב של פרופסור מקגונגל הצעירה.), וגם כי הספרים הרבה יותר טובים (וכי הם מוכנים להכיל את הדמיון המתפרע שלי ואת השיער הג'ינג'י של מקגונגל. על ורנון אני יכול להתגבר. ממנו לא באמת אכפת לי. שיהיה שמן, נו.). ואני לא כל כך זוכר את הסרטים הראשונים, אז אני בטח קצת מעוות הכל עכשיו. סליחה על זה.
אז המשכתי השבוע לראות את הסרטים, אחרי שכבר הבנתי שהעולם בכל מקרה לא מספיק גדול להכיל את הדמיון המתפרע שלי ושעכשיו סתם יש לי (עוד) חור בהשכלה. וכן, להפתעתי, גיליתי שהסרטים ממש טובים. רוב השחקנים ממש טובים, המוזיקה יפה ונעימה, התפאורה ממש טובה, האפקטים טובים… וברור שהעלילה והכל. אני לגמרי נהניתי לצפות בהם ואני יכול להבין למה אנשים אוהבים אותם. גם אני אוהב אותם (את הסרטים, לא את האנשים, ברור, פחח).
אבל להכניס עלילה שמתפרשת על פני מאות עמודים בסרט של שעתיים זה ממש לא קל. ולכן הם נאלצים לקצץ קצת מכל כיוון. והכל קצת משתנה ודברים נעלמים (לא בשום צורה קסומה או משהו. הם פשוט לא קיימים.).
ואז חשבתי לי על כל האנשים המסכנים והאומללים האלה שרק ראו את הסרטים, ובאמת-באמת שאני מרחם עליהם נורא. הם מפספסים את כל החלקים הכי טובים בעלילה, שלא לדבר על ההנאה שבקריאה עצמה. הם קוראים לעצמם מעריצים אבל הם בכלל לא מכירים את כל הסיפור. הם לא יודעים שרון רצה להצטרף לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, ושהוא ממש ממש גרוע בקווידיץ', ושזה מעמיד את הארי, שהוא הקפטן של הקבוצה, במצב ממש לא נעים, כי הוא נקרע בין החבר הכי הטוב שלו לקבוצה ולחשיבות הניצחון שלה. הם לא יודעים בכלל שאמברידג' המרשעת החרימה את המטאטא של הארי ונעלה אותו במרתף תחת השגחתו של טרול. הם לא יודעים מי זו התלמידה שהלשינה על צבא דמבלדור ואיזה עונש היא קיבלה. הם לא יודעים שרון והרמיוני מדריכים! הם בכלל לא יודעים על ההסתלקות המרשימה של פרד וג'ורג', ולא על הביצה שהם השאירו במסדרון, וגם לא מה פרופסור מקגונגל אולי אמרה לפיבס כשהם נמצאו במקרה לייד אותה הנברשת בשבוע ההוא! אוף, והם גם לא יודעים שלפני שהיא הייתה מגי סמית', היא אולי הייתה יכולה להיות בכלל ג'ינג'ית.
והם מפספסים כל כך הרבה. הם לוקחים רק טעימה קטנה מכל דבר, וגם אם הוא טעים במיוחד הם לא מתעכבים עליו הרבה, ופשוט ממשיכים הלאה. זה לא עצוב נורא? אני חושב שזה כן.

אז איזה נחמד שאתם מהסוג שקוראים. ואתם יודעים איזה חיה היא ריטה סקיטר. ואתם יודעים על הקנטאור שבגד באחיו ובא ללמד בהוגוורטס ושכחתי איך קוראים לו כי בעצם אף פעם לא חיבבתי אותו. אתם מכירים את הפחדים של גברת וויזלי. אתם יודעים (חלקית) מה מוסתר במחלקת המסתורין. יכולתם לדמיין לעצמכם את הכל איך שרציתם… מקגונגל יכלה להיות ג'ינג'ית… העולם היה כתום יותר…
תמשיכו לקרוא, אנשים. הספר יותר טוב מהסרט. תנו לדמיון שלכם להתפרע. מקגונגל יכולה להיות ג'ינג'ית. אני לא אגיד את זה יותר.

» ביקורות נוספות של הקורא לשדים
» ביקורות נוספות על הארי פוטר ומסדר עוף החול - איורים: מרי גראנפרה - הארי פוטר #5