ביקורת ספרותית על אתן לך את השמש מאת ג'נדי נלסון
בזבוז של זמן

---

די. חלאס. הרגע החלטתי לא לתת ל-OCD שלי לנצח. אז קראתי ספר והפסקתי באמצע. ביג דיל! חלאס. מה זה נותן לי לקרוא ולסבול?
אני מאוכזב. מאוד. הספר חיכה לי על המדף מהרגע שהוא יצא ופשוט חיכיתי לרגע שאגיע אליו. כמות הביקורות המעולות שקראתי על הספר - אני באמת לא יודע מאיפה הן באו ומה אנשים ראו בו. אשמח להבהרות ממי שקרא. יכול להיות שיש איזשהי פואנטה בסוף? ובכל זאת, אני מתעב ספרים / סרטים / סדרות גדושות בשעמום, כשבסופן יש איזשהו סוף מפתיע שאמור לגרום לך לאהוב את כל הדבר מחדש. חלאס.

העלילה בגדול מספרת את סיפורם של אח ואחות, תאומים: ג'וד ונואה. הספר מחולק לארבעה, חמישה פרקים. פרק ראשון שמסופר ע"י נואה בגיל 13, פרק שני שמסופר ע"י ג'וד בגיל 16, ואז חוזרים לנואה ואז לג'וד וכן הלאה. בין המעבר בזמנים קרה איזשהו אסון ששינה את מערכת היחסים במשפחה.

הערות שלי לגבי הספר:
1. התרגום פשוט לא טוב.
2. הכתיבה של הסופרת נוראית.
** יש מצב שהכתיבה במקור מעולה והתרגום הרס הכל. או שהתרגום מעולה והכתיבה נוראית. או שניהם. משהו פשוט לא עבד.
3. אני לא מצליח להבין ספרים עם 90 עמודים לפרק. זה לא עובד. זה לא קריא. תחבירית זה פשוט לא סביר ולא הגיוני. 90 עמודים של עלילה מתמשכת? לא יכולים לעצור רגע? בשביל מה יש עורך אם לא בשביל זה?! (יוצאים מן הכלל: "סוס אחד נכנס לבר", "הארי פוטר").
4. וההערה הזאת מופנית להוצאה... מה זה הכתב הקטן והצפוף הזה? זה פשוט הורס את כל חווית הקריאה! (קטנוני, אני יודע).

בקיצור,
אני מאוכזב ברמות מטורפות. ספר לא טוב. פחות ממליץ.

» ביקורות נוספות של לידור
» ביקורות נוספות על אתן לך את השמש