ביקורת ספרותית על כל המקומות המוארים מאת ג'ניפר ניבן
ספר מעולה

---

זה
פשוט
הספר
הכי
עצוב
בעולם.


לדעתי.
הוא מקסים, והוא יפהפה, והוא ממש נהדר. ממש כדאי לקרוא אותו. אבל הוא כל כך - כל כך - עצוב. אני יודע שזה נשמע נורא בטח, אבל ניסיתי ממש למרר בבכי כשקראתי אותו, ולא הצלחתי. אבל עדיין כל פעם שאני נזכר בו מתחשק לי לפרוץ בבכי. לא יודע, אני מניח שהוא מן הסתם לא הספר הכי עצוב בעולם, אבל הכי עצוב שקראתי (שזה גם לא אומר כלום). בדרך כלל מה שקורה לי עם ספרים שהם שלי זה משהו בנוסח הזה - אני קונה או מקבל ספר, שם אותו בחדר שלי על המדף עם הספרים שעדיין לא קראתי, ואומר לעצמי, לא משנה כמה אני רוצה כבר לקרוא אותו, 'אני רק אגמור קודם את הספרים מהספרייה', ואז גומר את הספרים מהספרייה, לוקח חדשים, ועוד פעם ועוד פעם, והספר צובר אבק על המדף שלי. אבל את הספר הזה קיבלתי ותוך פחות משבוע כבר התחלתי אותו הייתי עמוק בתוכו, למרות הערימות מהספרייה. ולא קראתי את 'אשמת הכוכבים', אבל אני ממש לא חושב שצריך להשוות ביניהם, בשום צורה. נראה לי ממש פוגע לכתוב על כריכה של ספר שם של ספר אחר. 'כל המקומות המוארים' הגיע כל כך בקלות לקטגוריית 'הספרים המדהימים שנוצרו (משהו כזה)' בראש שלי.
ואני חוזר, זה ספר מקסים, ועצוב, ועוד פעם מקסים, ועצוב ממשממש, וכדאי לקרוא.
וחשוב לי לציין שוב שהוא נוראנורא עצוב ויפהפה.

» ביקורות נוספות של הקורא לשדים
» ביקורות נוספות על כל המקומות המוארים