ביקורת ספרותית על כל המקומות המוארים מאת ג'ניפר ניבן
ספר טוב

---

לא אשכח את הרגע בו הבת שלי נתנה לי את הספר אשמת הכוכבים לפני כמה שנים ואמרה " אף פעם לא צחקתי ובכיתי בו זמנית מספר"
כמובן שקראתי, בכיתי צחקתי בדיוק כפי שהבטיחה לי.

כאשר נתקלתי בספר הזה עם הכותרת המאירה "מתגעגעים לאשמת הכוכבים?" קחו את הספר הזה - אז לקחתי.

הספר מתחיל בסיטואציה קצת מלחיצה של שני בני נוער העומדים בראש מגדל פסע מקפיצה - התאבדות - כן זו המילה!!!
שם נפגשו ויאולט ופינץ, ושם נרקם קשר מקסים בין בני נוער חכמים, מבריקים, מהירי מחשבה אבל תכונות אילו גם מובילות אותם
לרהיטות מחשבה ולהירהורים.

ויאולט חוותה טרגדיה נוראה בו איבדה את אחותה הקרובה בתאונת דרכים - היא שקועה באבל עמוק.
פינץ, המבריק, המיוחד חווה התעללות ובריונות מצד חבריו לכיתה ולשכבה, הוא שוקע בדכאונות.

כן הנושא נפיץ, ההורים לא תמיד מבינים לנפש בני הנוער קשובים ככל שיהיו.

המסע של ויואלט ופינץ לתמוך ולהכיר אחד את השני לווה בהתאהבות הדדית, תוך כדי טיול ושוטטות במדינה לצורך עבודה
משותפת, הקרבה והתחושות החדשות עושות להם טוב, אבל האם זה מספיק לשמור על חדוות החיים?

החיים עם הפרעה דו-קוטבית לא קלה, רגע אתה על גג העולם וברגע הבא אתה בתחתית התהום.

ג'ניפר ניבן ניגשת אל נושא כל כך עדין ורגיש גם מתוך מה שחוותה עם בן זוגה לשעבר וגם מתוך העלילה שרקמה
עם בני נוער שנמצאים בכל בית ספר בכל שכבה בעדינות ברגישות, גם .... כשהנורא מכל מגיע,
גם.... כשלא תמיד מצליח ובעיקר גם כשעלינו להתמודד עם נפש רגישה שמילה אחת, בריונות או השפלה מורידה לתהומות
שאין מהם דרך חזרה.....

ספר כואב רגיש ועדין מאין כמותו לבני נוער ובעיקר בעיקר לנו להורים של בני העשרה.
היו קשובים, רגישים אמפטיים ותמיד תמיד עם היד על הדופק.

מומלץ בחום

» ביקורות נוספות של רונדנית
» ביקורות נוספות על כל המקומות המוארים