ביקורת ספרותית על כל המקומות המוארים מאת ג'ניפר ניבן

---

אני רץ
אני חייב להספיק כל עוד שאני מגיע
כל זמן שאני מזיע
וזה לא מפריע וממסטל אותי
ויש אצלך אור אני בטח עוד אחזור

אני יודע אני זז וזה פוגע
בלב שלי יש חור
שאי אפשר לסגור
ואני רץ

אני רץ/ דודו טסה

הספר הזה היה קשה . כי הוא מצד אחד מכניס אותנו לעולם של מישהו עם מאניה דיפרסיה.
ומצד שני גרם לי לתהות על חיי והאופן בו אני רואה אותם. האופן בו אני מתמודדת עם קשיים בחיים.

מסתבר שמאניה דיפרסיה מגיע אליך כשאתה צעיר, ותוקף אותך בגיל שהוא גם ככה מאוד התחלתי ולא ברור.
ובתור נער לא תמיד אפשר להבחין בסערת רגשות כזו ולהבין שהיא מה שהיא.
עוד דבר שמאפיין אנשים שלוקים במאניה דיפרסיה זהו חוסר סטטיות, כלומר עוזבים דברים בלי סיבה נראית לעין ומיד עוברים למשהו אחר, חדש.
הקושי להימצא במקום מסויים ולהיות נוכחים בו, באמת ובתמים להיות נוכחים ומרוכזים

הספר הזה מעניין. הוא הצליח להיות אמין, ולקחת נושא קשה כזה ולהפוך אותו ליצירת מופת.
השיר הזה מתאים כל כך לספר, באמת עלתה לי שורה שלו תוך כדי קריאה
לפעמים המוזיקה פשוט מדברת בעד עצמה. אז תשמעו את השיר הזה.
הספר הזה היה די קשה לקריאה, הוא מעלה כל מיני מחשבות קודרות למיניהן,
והוא גם מראה צד מסויים וזווית שונה ומאוד קודרת (אין לי מילה אחרת לתאר את זה) על החיים.
ויש משהו כואב בלקרוא אותו, ומשהו גם מאוד מפכח.

» ביקורות נוספות של Storm~
» ביקורות נוספות על כל המקומות המוארים