ביקורת ספרותית על חשד לשיטיון מאת מאיה ערד
ספר מעולה

---

לפני כ-10 שנים נפטרה סבתי, ומאותו רגע אנו זוכרים אותה לטובה. הייתה אמא דאגנית וסבתא אוהבת, בקיאה באקטואליה, חיה פוליטית (מפא"יניקית עד יום מותה). ועם זאת לא תוותר, גם לא תמורת שום הון שבעולם, על שעת "היפים והאמיצים" שלה, כשנחה עליה רוח טובה היא הייתה מספרת בדיחות ובילדותי, לפעמים, הייתה משחקת איתנו דומינו.
עכשיו, אחרי שקראתי את חשד לשיטיון, נזכרתי בעוד דברים, כאלה שבארוחות שישי אנחנו לא ממש מזכירים, אבל אני יכולה להודות עכשיו בפה מלא, סבתא שלי הייתה רותי!
האוכל הבריא והסלידה משומן, אוי כמה הייתה צוחקת על אמא שלי, כלתה, על האוכל השמן שהיא מבשלת. והניקיון, מה אומר, גם בגיל 90 הייתה מנקה אבק מהכוכים הכי נסתרים בביתה, ("ניקיון זה בריאות!") אמי מספרת שכאשר היא ואבי עברו לגור יחד סבתא שלי הסתובבה בבית והעבירה את האצבע לחפש (ולמצוא כמובן) אבק, אמא שלי הרגיעה אותה שאצלה תמיד יהיה אבק, אין צורך לחפש כל כך קשה. הגינה המטופחת עם הפרחים, הבילוי שלנו היה לטאטא את שביל הגינה ולנקש עשבים. תמיד השוותה מה יש לה ביד לעומת אחרים, היו לה מעטי מעט חברים, אף אחד לא היה טוב מספיק, ולמרות שהייתה בולעת ספרים, מאזינה לסימפוניות, מתורבתת לאין שיעור, אינטלקטואלית ואינטליגנטית, מעולם לא עשתה כלום למעט לנקות, לבשל ולטפח את הגינה, שופינג היא לא אהבה, וגם תכשיטים יקרי ערך ראתה בהם בזבוז, במסעדות ראתה כנהנתנות מיותרת (טוב זה כבר אולי סימפטומים של ניצולה אגרנית וחסכנית). וכמה שסבא שלי אהב אותה , אהבה קטנה ומדויקת, לא הפריח בלונים וצעק בקולי קולות, זו לא התקופה שכולם הפגינו כלפי חוץ ודיברו על הרגשות שלהם חלילה, הוא אהב אותה במעשים, בשקט, בביטחון, בהכלה והבנה. אהבה קטנה שהיא אהבה ענקית.
בערוב ימיה, כבר שהייתה כמעט סיעודית, שריר הפוליטקלי קורקט שלה פשוט השתחרר לגמרי, היה כ"כ רפוי שכמעט לא הכרנו אותה. צחקה, סיפרה בדיחות, הפסיקה לעקוץ והציניות שלה כמעט נעלמה קליל. כשאני נזכרת בה אני בעיקר נזכרת בסוף, בבדיחות וחוכמת החיים שהיא סיפקה לנו גם בלי שנבקש, בפרגון ואהבה לא נגמרת, בחיבוקים חזקים וחיוך של נחת.

וכעט נחזור לספר שלשמו נתכנסנו.
הסיפור הוא על זוג ללא ילדים, רותי וגיורא, זוג ישראלים שחיים באמריקה רחוקים מהמשפחה ושונים משכניהם. הם עומדים לקראת פרישתו של גיורא לפנסיה. רגע מכונן ומפחיד לכל הדעות, כל מה שעמלת עליו במשך כל חייך כל עולמך בעצם הולך לקראת רעידת אדמה? או אולי לקראת ירח דבש? בכל אופן הולך אל הלא נודע, קרקע נשמטת, המוכר הידוע הברור מתערער. לתוך כל זה נכנסת לחייהם נטעלי שמערערת לרותי את הביטחון או אולי זה בכלל השיטיון?

הספר הוא מסע פסיכולוגי מקסים לתוך הבלבול והלא נודע, על מאזן כוחות שמשתנה, על שינויים בכללי (פיזיים, מנטליים..) , זה סיפור אהבה קטן ומרגש על זוג שהוא הכל אחד בשביל השניה.
למאיה ערד יש יכולת מופלאה להעביר רגשות, הצליחה לגרום לי אפילו להזיל דמעה (לא חוכמה היא כתבה ספר על סבתא שלי הפולניה) וכל זה בתבונה בלי מונולוגים טרחניים, בלי התפלספות ספר נוגע ומרגש.

» ביקורות נוספות של וונדי פן
» ביקורות נוספות על חשד לשיטיון