“לפעמים, לא צריך לבדות מן הדמיון, בכדי להוציא ספר לאור. לפעמים סיפור החיים שלנו, המכיל אירועים שעברנו במהלכם, יכולים למלא ספר שלם, סוער, מלא בדרמות ורגש. וזה בדיוק המקרה של הסופר הצרפתי פיליפ בסון. מדובר בספר אינטימי, ישיר ומלא בכנות. נקי מגימיקים ושטיקים. בסון פותח בפני הקוראים את הלב שלו. הוא מתאר את חייו בשנות ה-80, תלמיד מצטיין בלימודים אך פחות חברתית, המתאהב בבחור מקובל וספורטיבי. אותו בחו”

“"זו היתה אהבה, ברור... מעולם לא הייתי מאושר כל-כך, ואני יודע שלעולם לא אהיה מאושר כל-כך". עיירה קטנה בדרום מערב צרפת אינה מקום להומוסקסואלים. השנה אמנם 1984 וכבר לא סוקלים בכיכר העיר, אבל החיים עם הגילוי והבושה אינם חיים. כך מצבם של פילים בסון, אז תלמיד בן 17 ובנו של מנהל בית הספר היסודי המקומי, ותומא אנדרייה, אף הוא תלמיד בכיתה אחרת, באותו בית ספר תיכון. בסון הוא המעט נשי, הלא ספורטיבי, תלמיד מ”

“ספר אוטוביוגרפי, אינטימי, עמוק ומרגש על כמיהה. כתוב בכישרון על שני נערים המגלים את זהותם המינית, בשנות השמונים של המאה הקודמת. הסופר הצרפתי פיליפ בסון הקדיש את הספר, לזכרו של תומא אנדרייה שנפטר בגיל 50 (1960-2016). ראשית העלילה בראיון של פיליפ בסון עם עיתונאית, אודות ספרו שיצא לאור "להחליט להיפרד", בלובי בית המלון בבורדו. פיליפ יודע את התשובות לשאלות. תשובותיו קולחות בקלות. תוך כדי כך ה”

“מה קרה פה? מישהו יכול להסביר לי איך ספר יכול להשאיר כאילו תחושות של אהבה טהורה מצד אחד וכל כך שונה ולא מקובלת מצד שני? אי אז בשנות השמונים בעיירה כפרית במחוזות נידחים של צרפת. נער גמלוני ומלומד פיליפ בסון בן המורה, תלמיד טוב וילד טוב ליבו נוטה אחר נערים, שם ממול בבית ספר לוכד את עינו נער מחוספס תומא אנדרייה מבטו מהורהר וסיגריה תמידית בין אצבעותיו. מבטים, גישושים מפגשים חשאיים, הנה ניצתה א”

“לפעמים, לא צריך לבדות מן הדמיון, בכדי להוציא ספר לאור. לפעמים סיפור החיים שלנו, המכיל אירועים שעברנו במהלכם, יכולים למלא ספר שלם, סוער, מלא בדרמות ורגש. וזה בדיוק המקרה של הסופר הצרפתי פיליפ בסון. מדובר בספר אינטימי, ישיר ומלא בכנות. נקי מגימיקים ושטיקים. בסון פותח בפני הקוראים את הלב שלו. הוא מתאר את חייו בשנות ה-80, תלמיד מצטיין בלימודים אך פחות חברתית, המתאהב בבחור מקובל וספורטיבי. אותו בחו”

“"זו היתה אהבה, ברור... מעולם לא הייתי מאושר כל-כך, ואני יודע שלעולם לא אהיה מאושר כל-כך". עיירה קטנה בדרום מערב צרפת אינה מקום להומוסקסואלים. השנה אמנם 1984 וכבר לא סוקלים בכיכר העיר, אבל החיים עם הגילוי והבושה אינם חיים. כך מצבם של פילים בסון, אז תלמיד בן 17 ובנו של מנהל בית הספר היסודי המקומי, ותומא אנדרייה, אף הוא תלמיד בכיתה אחרת, באותו בית ספר תיכון. בסון הוא המעט נשי, הלא ספורטיבי, תלמיד מ”

“ספר אוטוביוגרפי, אינטימי, עמוק ומרגש על כמיהה. כתוב בכישרון על שני נערים המגלים את זהותם המינית, בשנות השמונים של המאה הקודמת. הסופר הצרפתי פיליפ בסון הקדיש את הספר, לזכרו של תומא אנדרייה שנפטר בגיל 50 (1960-2016). ראשית העלילה בראיון של פיליפ בסון עם עיתונאית, אודות ספרו שיצא לאור "להחליט להיפרד", בלובי בית המלון בבורדו. פיליפ יודע את התשובות לשאלות. תשובותיו קולחות בקלות. תוך כדי כך ה”

“מה קרה פה? מישהו יכול להסביר לי איך ספר יכול להשאיר כאילו תחושות של אהבה טהורה מצד אחד וכל כך שונה ולא מקובלת מצד שני? אי אז בשנות השמונים בעיירה כפרית במחוזות נידחים של צרפת. נער גמלוני ומלומד פיליפ בסון בן המורה, תלמיד טוב וילד טוב ליבו נוטה אחר נערים, שם ממול בבית ספר לוכד את עינו נער מחוספס תומא אנדרייה מבטו מהורהר וסיגריה תמידית בין אצבעותיו. מבטים, גישושים מפגשים חשאיים, הנה ניצתה א”