יש סיפורים שהם לא בדיוק עצובים. אני לא יודע איך להגדיר אותם, אז אני פשוט אביא דוגמאות - הסיפור הקצר שקיעה, הקומדיה האנושית, הנובלה כלבי יהלום, ג'ונתן ליווינגסטון השחף, אוניית המגדלור, ועוד. זה ספרים וסיפורים שמסיימים באנחה ואז צריך לקחת הפסקה ולחשוב. לפעמים הסיפורים האלה מכניסים אותי למצב של מחסום קריאה. זה לא בדיוק כי הם עצובים, לקומדיה האנושית יש סוף שמח. זה סוף כבד, סוף שדורש מחשבה, אבל סוף שמח. גם שאר הספרים מסוג זה כבדים ( ולרוב סוף עצוב, אם כי זה לא מחייב ). סיפור נוסף מהקטגוריה הזאת הוא הסיפור ב"מפות במראה" על הילדה הנכה ובובת החרסינה.
הסיפורים האלה מעבירים מסר על העולם, העולם לא ורוד, מתוק ואופטימי. הוא גם לא עלובי החיים. יש סוף טוב או רע, אבל הוא לא מוחלט, הוא מורכב יותר. הוא מזכיר את העולם שלנו.
פרשת גבריאל תירוש הוא ספר מהסוג הזה.
ועכשיו לספר עצמו - אז ככה, זה ספר מעולה. חוץ מכמה דפקטים קשים שקצת מפריעים באמצע. בהרבה ספרים יש מן הסכם לא כתוב בין הסופר לקורא, משהו בנוסח - אני עכשיו אמשוך אותך באף עד הסוף, אבל אני מבטיח שזה ישתלם. אבל ההסכם הזה צריך להיות נוח לשני הצדדים, אחרת זה לא מנומס. בספר יצחק שלו אומר די בהתחלה רמזים ( רמז. אפשר לקרוא לזה ככה עם קצת דמיון ) לגבי הסוף, וזה קצת מעצבן. ( אבל, לא משנה אם תאמינו לו או לא, אל תבדקו את זה. לא קוראים סוף של ספר לפני שהגעתם אליו. זה חוק מוסרי בסיסי. )
הספר עצמו מספר על מורה בשם מר גבריאל תירוש, מורה להיסטוריה בגימנסיה בתקופת ההבלגה נגד תגובה. היישוב היהודי תומך באופן מובהק בהבלגה, ומנסה לחנך את הנוער לשם כך, ולא בהצלחה יתרה. בגימנסיה, באופן לא מפתיע, התלמידים לא אוהבים את המורים הזקנים, ולא אוהבים ללמוד, עד שמגיע המורה החדש - מר תירוש. מר תירוש מחליט לחנך את התלמידים, וגורם להן לאהוב את ארצם, ללמוד כמו שצריך, ולעשות שיעורי בית ומבחנים. מר תירוש עולה חדש מגרמניה, ובעל חזות מרשימה ומעוררת אמון, בעזרתה קונה את ליבם של התלמידים, ומחנך אותם לדברים שהיו לא חשבו עליהם לעולם.
חסרון נוסף בספר - הוא שואל שאלות, ואז מתחיל לענות ועוצר. לא על כל השאלות הוא עונה, ולפעמים זה די בולט לעין זה שהוא לא עונה ומשאיר חור פתוח בעלילה. על חלק מהשאלות יש לי תשובה, אבל על חלק אין, אבל יצחק שלו בהחלט שואל שאלות נכונות.
הספר מכיל כמה קטעים מאוד יפים לעניות דעתי, שמכילים קטע חינוכי חשוב מאוד. זה לא רק שהוא מציג רעיון שאני חושב שהוא חשוב ומסכים איתו, הוא מציג את זה באופן יפה ומעורר רגש. בספר סלמון הספק ( ספר נפלא ) דאגלס אדמס מבחר רעיונות, ולא תמיד הם בגדר חידוש, אבל דרך ההצגה היא כל החידוש.
הסוף של הספר לא מוצלח ולפי דעתי היה צריך לשנות אותו, אבל הוא בהחלט מעלה נקודת מחשבה.
אומרים שמאיר שלו עונה לאביו בספר יונה ונער, ואולי יום אחד אני אקרא אותו.
חסרון נוסף בספר - יש כמה קטעים שדי מייאשים מבחינת קריאה, אבל זה קורה בהרבה ספרים טובים - למשל הארי פוטר והשיטה הרציונלית.
לסיכום, הספר מאוד מוצלח. לא הייתי נותן לו 5 כוכבים, יש בו יותר מדי חסרונות, אבל 4 בהחלט מגיע לו.
הסוף האמיתי של הספר, לא מופיע. הסוף הוא היום. האם נשנה את הסוף או שנחזור על הטעויות של הספר שוב?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
