ביקורת ספרותית על פרשת גבריאל תירוש מאת יצחק שלו
ספר מעולה

---

"עת ללמוד היסטוריה... ועת לעשותה !"

המשפט הזה, עבורי, מהווה את תמצית כל הסיפור הנפלא הזה.

את הספר הזה גמעתי לאט, בהנאה ובשקיקה לעוד.
השפה המיוחדת כל כך, העלילה המרגשת עד דמעות (אבל אל תספרו לאף אחד) והאידאולוגיה הציונית שבו סחפו אותי לעומק-עומקו של הספר.

המספר הוא כיום איש מבוגר, שנזכר בתקופתו כנער בכתה י"א בירושלים של 1936. אל הגימנסיה בה למד הגיע מורה חדש להיסטוריה, שסוחף כמה תלמידים נבחרים (החוג המצומצם ביותר) אל פרשה מחתרתית שבמחתרתית.

רצף העלילה נקטע כמה פעמים, בקפיצות לעתיד (הקרוב, ביחס לעלילה - או הרחוק - הוא תקופת הזמן של המספר הבוגר) - דבר שלא גורע מהעניין - ורק הפוך. אפילו שידוע מתחילת הסיפור מי מת, ומי נעלם - הריגוש והסקרנות מתגברת ככל שהקורא יודע שזה הולך לקרות.

האידאולוגיה של המורה, גבריאל תירוש, היא כזו שאינה מתפשרת. בהשוואה להיום, תהיה זו אידאולוגיה ימנית שבימנית, ואני מניח שיש שזה יעורר אצלם סלידה (בין השאר גם ערביי ישראל, שכן הספר דיי מציג את הנושא כ"אנחנו או הם"), אבל סך הכל לדעתי הוא מבטא הלך רוח מסויים של אנשי מחתרות שפרשו מן ההגנה.

מרתק ומשובח. הספר הישראלי הכי טוב שיצא לי לקרוא, לדעתי. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של קורנליוס
» ביקורות נוספות על פרשת גבריאל תירוש