ביקורת ספרותית על המסעדה שבסוף היקום - מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #2 מאת דאגלס אדאמס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 במרץ, 2019
ע"י דז'נייב האב


מקינטוש זה כמו קפאין, אין לי קפאין. קפאין זה טוב, אני רוצה קפאין. אני גם במצב תפקודי כזה שכתבתי 3 פעמים את המילה קפאין עד שהיא יצאה תקין. באופן כללי משפטי "X הוא כמו Y, אין לי Y" אלה משפטים נהדרים ופלטפורמה מצוינת שלא מוצתה כראוי. למשל - "חברים זה כמו מחשב, אין לי מחשב", או בצורה טיפה יותר מתקדמת - "macOS זה כמו שפיות, אני דז'נייב", ו "אדמס הוא כמו אלוהים, אני אתאיסט".
לכל מי שחושב שזו דרך מוזרה לפתוח ביקורת - כנראה לא קראתם ביקרות קודמות שלי על אדמס, עמכם הסליחה. העניין הוא כזה, השאלה היא לא למה אין לי קפאין, אלא למה אני כותב את הביקורת הזאת בשעה 6 בבוקר ולא באחת בלילה? התשובה לכך פשוטה - אני עייף. אני כל כך עייף שאני כותב ביקורת. וכשאני עייף וכותב ביקורת, אני לא אחראי על התוצאות.
מכל מקום - מקינטוש. כן. מה עניין שמיטה בהר סיני? אז ככה, אבא שלי נוהג לומר שכל אדם מושלם צריך לעשות משהו ממש מפגר בחייו כדי שלא יחשבו שהוא מושלם. רש"י, למשל. אנחנו אוהבים את רש"י. רש"י בחור טוב. תהיו רש"י. רש"י שלנו יודע שעלולים בטעות לחשוב שהוא משיח ( זה כי לא היה את הרב מדן בתקופתו ) והוא חושב לעצמו - איזה דבר ממש מטומטם אני אגיד כדי שכולם יבינו שאני לא? רש"י חושב ומגיע למסקנה - בית המקדש ירד מהשמים! ( הידעתם? יש דעה בגאונים שהכוונה שתרד מהשמיים הולוגרמה ואנחנו נבנה על פיה. סוגיה מדהימה, אתה לומד אותה - אתה רואה ספירלות אקראיות של צבע בהתאם לרעשי הרקע בבית המדרש ). אז בחזרה לעניינו - מקינטוש. אני די שונא את המילה הזאת, אם יורשה לי לציין. זו מילה די מאוחרת, אולי עדיף להשתמש בקיצור - מק. הבעיה, אני שונא את המילה מק כי היא קשורה למקינטוש. אבל איך זה קשור לעזאזל? לשאלה זו יש מספר תשובות:
א. זה לא, אני עייף נורא ולא חושב. אני צריך לקום ולהכין קפה.
ב. יש קשר! טא-דם! ועכשיו לכבוד שבת הקדושה המתקרבת בצעדי ענק ( שבת זכור, הצילו, מה הולך כאן?! ) אני הולך להביא וורט מופלא שיעיף לכם ת'stack. כל הביקורת הזאת כעיקרון מוקדשת לאפל ולאדמס. מי ששואל את עצמו מה הקשר - שיתבייש בעצמו, ואז יקרא את סלמון הספק. בסלמון הספק אנחנו רואים שאדמס מת על אפל. לדעתי פשוט הוא הבין שיחשבו שהוא אלוהים, אבל פעם קודמת שמישהו חשב שהוא אלוהים זה נגמר רע. ואז היה לו רעיון! וזה אפילו לא כלל לצלוב אף אחד! הוא יאהב אפל! זה דבר כל כך מטומטם, שיבינו מיד שהוא סתם בן אדם!
אני בעד ליצור פרסומת לאפל - "מייקרוסופט - אנחנו אולי לא נעשה הכל נכון, אבל לפחות ידענו שמתכנתים רוצים להעביר תוכנות."
כידוע לכולכם על הפלנטה הקרויה ארץ, האדם הניח תמיד שהוא אינטליגנטי יותר מהדולפינים, וזאת משום כל אותם הישגים שהצליח להשיג - אייפון, מקינטוש, swift, חברת אפל וכיוצא באלה. בעוד שכל מה שהדולפינים עשו מסתכם בלהשתכשך במים ולבלות זמנם בנעימים. לעומת זאת האמינו הדולפינים כי הם אינטיליגנטים הרבה יותר מהאדם, מאותן הסיבות בדיוק.
אפל זה פויה, אפל זה איכסה. אבל מה לי ולאפל? הו, זה סיפור ארוך.
אז תקציר עד העלילה עד כאן - בראשית נברא היקום. הדבר הרגיז מאוד אנשים רבים ונחשב בעיני רבים כמהלך גרוע במיוחד. מכיוון שאין לי זמן להתחיל לספר את כל העלילה בצורה הזאת, אני אדלג טיפה הלאה לחלק נידח ודי מחורבן ביקום שלנו - מקום שלימים יקרא כדור הארץ. תקציר - ברקים, מרק, תא, יצור ימי, יצור יבשתי (בזזז! טעות!), ירידה מהעצים (בזזז! טעות!), בני אדם, רצח, סקס, רצח, סקס, רצח עם סקס, סקס עם רצח, רצח, רצח, רצח, צולבים איזה בחור בלונדיני גבוה ( שכנראה היה בכלל עם עור כהה, הוא נולד בארץ, לא באירופה! ) נזירים שלא עושים סקס, נזירים שכן עושים סקס, רצח, עוד קצת רצח, סקס חופשי וכאן זה נגמר בערך. מה שלא ציינתי במהלך התקציר הנ"ל הוא את הטעות הגדולה של האנושות, כפי שהם נכתבו בשלושה ספרים - הטעות הגדולה של האנושות, עוד על הטעות הגדולה של האנושות, ו - מי זאת האנושות הזאת בכלל?
בכל מקרה, אם נסתכל על הטעות הזאת, צריך הקדמה קצרה - בראית היה UNIX, והUNIX היה תוהו ובוהו וחושך. ואז הגיע לינוקס, שהיה אמור להיות חדשני, חסין, נוח וטוב. הבעיה היחידה היא שיש טעות שכיחה שאנשים נכשלים בה כשהם מנסים לתכנן משהו חסין לגמרי היא זלזול בגאוניותם של שוטים גמורים. אבל לינוקס לא מעניין אותנו, כי אותם יצורים מפגרים שירדו מהעצים החליטו להיות מפגרים ברמה יוצאת דופן. כל יוצאת דופן, שההוא שם למעלה הפיל את הקוביות שלו. משהו מפגר ברמה אחרת - הם מרחו את החמאה למטה במקום למעלה. זו כמובן, לא הטעות הנ"ל, זה סתם פיגור. הטעות הנ"ל היא ההבנה הבסיסית שחנון הוא משהו שמשתמש בטלפון כדי לדבר עם אנשים אחרים על טלפונים. ולכן בעצם צריך שטלפונים יהיו מתאימים רק לחנונים, נכון? למען האמת, גם זו לא ממש הייתה הטעות, העניין היה כשהם יישמו את המתודה הזאת על מקינטוש. סטיב ג'ובס, ווזניאק, לכו להזדיין.
מקינטוש זה דבר מחורבן. לכאורה, אין לי בעיה עם מקינטוש - זכותו של אדם לטעות ולעבוד עם מקינטוש אם זה מה שמהנה אותו, למה שאני אתערב? אז ככה - אני צריך להגיש תרגילים בSWIFT, שלמי שלא יודע הרבה על תכנות - זו שפה שבתיאוריה קיימת רק על מקינטוש. מדריך המתכנת בגלקסיה ברגע של בהירות הגיונית שהוא כמעט יחיד במינו בין חמישה מיליון, תשע מאות שבעים וחמישה אלף, חמש מאות ותשעת דפיו, אומר על מוצרי אפל ש"קל מאוד שלא להבחין בחוסר התועלת הבסיסי שלהם עקב תחושת ההישג המורגשת כשמצליחים בכלל להפעיל אותם". לא על שום פלטפורמה אחרת. מי שעדיין עוקב עד כאן - קבל ח.ח.! אני מקווה שאתה זוכר את הפתיחה, אבל אם לא אני אכתוב אותה שוב - "מקינטוש זה כמו קפאין. אין לי קפאין." אמנם זה כבר לא כל כך נכון, כי כבר שתיתי כוס קפה מאז תחילת הביקורת, אבל אין מקשים על הדרשן.
עכשיו אני צריך להתוודות - פתאום קלטתי שאני לא זוכר איך הגעתי לכאן ומה בעצם אני מנסה לומר.
איפה היינו? SWIFT, כן ימ"ש שר"י. בכל מקרה, זה דבר מציק נורא - ניסיתי להתקין מכונה וירטואלית של MAC, לא מדברים על זה. בסוף אני עובד על clion בkali שכבר יש לי מכונה וירטואלית. בזמנים כאלה, אני מצטער שלא הקשבתי לאמא שלי כשהייתי ילד. אגב, קלטתי עכשיו שיש לי 6 מכונות וירטואליות, אחת עבור כל ספר של המדריך. אפילו יש לי את "ועוד, משהו" ( המכונה של מק ).
איך זה קשור? זה לא קשור. עכשיו אני פשוט אעבור לאדמס בצורתו הטהורה, אכניס כמה רפרנסים ואסגור את הבסטה.
אז למה בעצם בחרתי את המסעדה בסוף היקום?
א. כי קראתי אותו לא מזמן
ב. כי זה ספר של אדמס שלא כתבתי עליו
ג. כי הייתי עייף, זה היה לפני כוס הקפה
אז, בחזרה לעניינו - אדמס הוא לא כמו מק, אנחנו אוהבים אדמס. אדמס זה טוב. אדמס זה נהדר. אדמס זה כמו קפה.
ואם כבר באדמס עסקינן, הפסקה הבאה עוסקת במדמ"ח, מוזמנים לדלג. מן המפורסמות הוא כי יש מספר אינסופי של בעיות, פשוט מאחר שקיים מרחב אינסופי של מספרים שהם יכולים להימצא בו. על כל פנים, לא כל אחת מהן ניתנת לחישוב, ואף על פי שיש אינסוף בעיות פתירות זה אינסוף קטן יותר (בדידה וזה). כל אינסוף מסוג א0 שנחלק באינסוף מסוג א הוא בקירוב גבוה דיו - לא כלום - ועל כן אפשר לומר כי יכולת החישוב של המחשב הממוצע (באחוזים של סך הבעיות) היא אפס. מכאן נובע כי כמות הבעיות הפתירות כולן היא גם כן אפס, וכי אותם תוכנות שעובדות שתפגוש מזמן לזמן הם תוצרים של תוכנת מחשב מתעתעת. מכל מקום - אם יש לך תוכנה עובדת, יש לי כמה חברים שישמחו לקבל אותה ויטפלו בבעיה.
ובחזרה לאפל - אני בטוח שיום אחד החולירעות האלה ישתלטו עלינו. אני כל כך בטוח בזה, שאני גם יודע מה תהיה ההודעה האחרונה שלהם - "סליחה על חוסר הנוחות". כעיקרון תכנתתי או תכננתי או כל מילה אחרת להמשיך לכתוב עכשיו רפרנסים על אדמס. אבל אני עייף וידע ותשלימו לבד את הפסוק. אז מכיוון שאני הולך ונהפך לפינגווין - אני אפסיק ואלך לתכנת בswift.
היו שלום, תודה על הדגים.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
האופה בתלתלים (שלשום)
אני נהנית פה כל כך
עמיחי (שלשום)
יכול להיות שאדמס היה מרוצה מהסקירה שלך.
דז'נייב האב (לפני 4 ימים)
כיוון שאני טיפה עייף שכחתי לציין - בעיקרון תכננתי לעבוד אתמול על Swift לתוך הלילה, ואז באזור אחת לכתוב ביקורת, כשאני עייף, עצבני, ושונא את אפל יותר מהרגיל. בסוף לא עשיתי את זה, אבל הלכתי לישון קצת לפני שלוש. וקמתי בחמש וחצי. ואז בהיתי באוויר עד שהלכתי לכתוב ביקורת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ