טוב, האתר מציע לי לכתוב על סגנון הכתיבה. אבל מה לעשות שזה לא החלק שמעניין אותי בספר הזה, בטח לא שישים ומשהו שנים אחרי שיצא לאור.
זה ספר נוסף בסדרת "נצחיה קוראת ציונות", והפעם זו סיפורת - רומן הנרקם על רקע אירועים הקורים בארץ ישראל בחסות האירועים הגדולים יותר שמתוארים בספרי ההיסטוריה. השנים הן שנות השלושים של המאה הקודמת, ולייתר דיוק שנות 1936-1939 שנקראו בפי היהודים יושבי הארץ "המאורעות" ובפי היסטוריונים "המרד הערבי הגדול".
לא רבים יודעים אבל השיר "תוצרת הארץ" שמושר על ידי אריק איינשטיין הוא שיר שכתב אלתרמן בשנים הללו, והוא מהווה למעשה שיר מחאה.
באחד הבתים הוא כותב:
"אין אחדות באומה הנולדת
אין שרשרת ידיים אחת
אין כתף, אין חזית מאוחדת
אבל יש, אבל יש לא מעט -
אבל יש כתפיות, חזיות, ידיות
מפליאות
מתוצרת הארץ!
וישנו גן חיות ובגן החיות
אריות
מתוצרת הארץ!"
ומסיים:
"ושנתיים וחצי אוכלת האש בשדות
מתוצרת הארץ!
ואנגלי השלטון, אך גם הוא משתמש
בשיטות...
מתוצרת הארץ."
אז הספר הזה מדבר על האש האוכלת בשדות, על שיטות השיטור הבריטיות וגם על הפיצול בתפיסת היישוב לדרך שבה יש להתמודד עם הדברים. וכפי שאומר גבריאל תירוש: השלטון הבריטי לא יתן קרדיט ליישוב היהודי השקט והמבליג על מעשי טרור, כי הוא ייתפס כחלש וכזקוק להגנה ולהמשך המנדט, ויש לנקוט מעשים שישדרו לו איום וחוסר פחד.
אבל נתחיל בהתחלה: את הסיפור מספר בדיעבד ובמרחק השנים אדם ששמו אינו ידוע לאורך כל הסיפור, ועוסק בהווה במקצוע רפואי או טיפולי כלשהו. את כל מסכת המעשה הוא מתאר לאור ריח שעלה בו והזכיר לו מעשים מימי התיכון שלו בגימנסיה העברית בירושלים. מעשה במורה להיסטוריה, ייקה ככל המורים בגימנסיה, אך צעיר מהם ולכן מוערך ונערץ על ידי התלמידים. המורה, שמו גבריאל תירוש, קיבץ סביבו קבוצה קטנה מתוך הכיתה, בהם המספר עצמו, עוד שלושה נערים ונערה בשם איה פלדמן. הקבוצה שהתחילה כחוג דיונים בביתו של המורה, והמשיכה בטיולים רגליים ארוכים בירושלים המנדטורית ובכפרים הערבים שסביבה ובשיעורי שדאות הפכה בהדרגה למעין חבורה מחתרתית בהתהוות ועל רקע האירועים הפוליטיים בארץ, בהתחלה בפני עצמם, אחר כך במסגרת ההגנה, ומאוחר יותר עם הארגונים הפורשים - האצ"ל והלחי. כמובן שיש כאן מתכון לסיפור רומנטי, וזה מה שאכן קורה. בעוד המספר מאוהב באיה, איה עצמה מאוהבת בסתר בגבריאל. האירועים עצמם, נקיטת היוזמה, העשייה שגובלת במלחמתית ובפלילית - כל אלה לא מתקבלים יפה בסביבה, והסוף שאותו אנחנו יודעים במעורפל כבר בהתחלה, אינו סוף טוב.
יצחק שלו, מוכר היום יותר בתור "אביו של", היה סופר ומשורר שחי רוב ימיו בירושלים. הוא היה חבר באצל ושירת גם בצבא הבריטי, והספר פורש במידה רבה את המשנה שלו לפיה אהבת הארץ מתבססת דרך הרגליים ודרך התנ"ך. הספר הזה ישב אצלי בבית, והוא כנראה ימשיך להיות חלק מהספרייה שלי.


















