ביקורת ספרותית על מבקשי פניך - שיחות עם הרב אהרן ליכטנשטיין (יהדות) - כריכה קשה # מאת חיים סבתו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 בספטמבר, 2017
ע"י נעמי


אני הדתייה היחידה במעבדה שלנו, באוניברסיטת תל-אביב, בה אני עושה את המאסטר. אחרי החממה היחסית של בר-אילן, מוקפת בחברים תורניים, נדרשו לי חודשים להסתגל לסביבה החדשה - לעיניים הנתלות בי עם כל הזכרה של מושג יהודי וההמתנה לאישור או לביאור, לציפייה שאעריך כל הפגנה של בדל ידע יהודי, להחלפת המבטים מעל ראשי כשמזכירים "דבר" שאולי לא ינעם ל"אחרת", לתפקיד הרבנית לשאלות הנשאלות שלא על מנת לקיים.

עם הזמן למדתי להבחין בין אלו ששואלים מתוך עניין אמיתי, גם אם מרוחק, לאלו שרק מחפשים בידור לארוחת צהריים, והעניין שלהם מסתיים עם הביס האחרון. למדתי במי כדאי להשקיע את אנרגיית ההסברה ולמי להקהות את השיניים כי הבוז שנודף ממנו ממילא סותם לו את האוזניים. יכולתי להצניע יותר את הדתיות שלי - לזרום עם הסופ"ש הנעים ולא להתעקש על שבת שלום, לענות בקיצור ובפחות התלהבות על שאלות הנוגעות לאורח חיי ולשדר שהאמונה שלי היא עניין פרטי, שדר שהיה נקלט מיד על ידי חברי התל-אביביים הפלורליסטים, אבל אני דווקא נהנית להפגין אותה לראווה. כך אני מייצרת הזדמנויות לשיחות מעניינות מהסוג שמתלקח בחיכוך בין שני עולמות שונים, ומה יותר שונה מהעולם שלי ושל הבחורה התל-אביבית הממוצעת? זו הדרך שלי להסיט שיחות סתמיות על כן-בריא-לא-בריא-לאכול והמופע של להקה איקס, שאני יושבת בהם כמו גפילטע פיש עם גזר תקוע בפה, לנושאים עם קצת יותר שאר רוח, אפילו רק שארית, העיקר להשתחרר למחצית השעה מן הקרירות המדעית המדויקת שהמקצוע מחייב.

לפעמים אני מצליחה לגרור לשיח גם את האנשים שמתרחקים מהחום של החיכוך, כי הם סוברים בטעות שמטרת הדיון היא לשכנע את הצד השני בצדקתך ועל כן בזבוז זמן מוחלט, ולא, כפי שאני רואה אותו, אתגר אינטלקטואלי, פצירה להשחיז עליה את טיעוניך וחשיפה לזוויות מבט חדשות. בשבילי דיון פורה ומעשיר הוא עונג רב.

אלא מה? בשביל דיון-עומק דרוש ששני הצדדים יכירו את המטבע. אם צד אחד בקיא בנושא מסוים שהשני זר לו לחלוטין, סביר שתרומתו של האחרון לדיון תהייה קלושה, אם בכלל, והשאלות שיציג תהיינה בוסריות, כפי שנדיר שסטודנט מתחיל יחדש לפרופסור שלו מחשבה או זווית חדשה בתחום מומחיותו. אני רחוקה מאד מלהיות פרופסור לענייני יהדות או תלמידה חכמה, ועדיין, למעט בודדים שהיה תענוג לדבר עמם, בדיונים בנושאי יהדות עם החילוני הממוצע לרוב אני עומדת או על קתדרת המרצה או כמטרה למטח טענות לעוסות שגורמות לי לתסכול ובעיקר לשעמום גדול.

מבקשי פניך הינו אוסף שיחות מעמיקות בין הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת ההסדר הר-עציון וד"ר לספרות מאוניברסיטת הרווארד, והרב חיים סבתו, שני תלמידי חכמים יודעי (ואף כותבי) ספר. הספר מחולק לכעשרים פרקים, כאשר כל פרק נפתח בשאלה שהרב סבתו מציג לרב ליכטנשטיין. כך למשל הם משוחחים על החוויה הדתית של העוסק בתורה ועל השחיקה בתחושת התלות של האדם באלוקים בעידן המודרני, ודנים בשאלות האם יש הומניזם דתי ומה צריך להיות היחס לערכים המגיעים מחוץ לעולם התורה. שיחות הנוגעות בנימים העדינים של האדם המאמין בעולם המודרני, כמאמר התקציר, נימים שלא מקבלות חמצן משיחות שמצמצמות את היהדות למערכת הציוויים והאיסורים הענפה שלה מבלי לרדת לשורשה.

מה הייתי רוצה להיות נוכחת בשיחתם! לשבת בדממה ורק להאזין לדבריהם שוודאי נאמרו בנחת, כדרכם של חכמים. לשמוע את הנימה והטון של התשובה, לזהות אם קדמה לה השתהות או לשער אם כבר ניתנה פעמים רבות. אל הספר הגעתי כדי להתוודע מעט לדמותו של הרב ליכטנשטיין, המצטייר כאדם גדול שדעתו מעורבת עם הבריות, בעל ידע תורני מקיף והשכלה כללית רחבה. עם זאת, וכפי שאמר לי חבר שהמליץ על הספר וזכה ללמוד בישיבתו, הספר הוא רק הצצה קטנה לאישיותו המורכבת.

את הספר קראתי על פני מספר שבתות. הנושאים בחלקם נגעו בי יותר ובחלקם פחות. פרקים בהם ישנו דגש על עולם התלמוד או על שיטת לימוד דורשים השכלה ישיבתית שאין לי לצערי, אולם מרבית הסוגיות יעניינו גם את קהל הקוראים שאינו נמנה על שוכני בית המדרש. השיחות, מעצם טבען, אינן מאורגנות כבמאמר מסודר ולרוב אינן ממצות את השאלה. הספר אינו מתיימר להיות ספר הגות או ריאיון, אלא ספר שיחות על השקפות עולם, והחפץ להעמיק מוזמן לפנות למאמריו של הרב ליכשנטיין.

"ארבע שנים למדתי בהרווארד", אמר לי הרב, "ואילו שאלת אותי, מה למדת שם? הייתי משיב: למדתי, שהעולם מורכב והאדם מורכב."
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני חודש)
יוהנס תודה רבה, נעם לי לקרוא!

דו, תודה רבה! אני מניחה שזו טרגדיה לא חדשה במיוחד..
לא בטוחב שירדתי לסוף דעתך מדוע התשובה מזכירה את של הלל, האם כיוון שהיא זורקת את הכדור בחזרה לשואל?
דן סתיו (לפני חודש)
נעמי הסיקרה שלך מרתקת במיוחד משום שהיא יוצאת מתחומו "הצר" של ביקורת על ספר ויורדת לאחת מהטרגדיות הגדולות של ימינו חוסר היכולת להקשיב לאחר לא במובן של הקשבה פשוטה אלא במובן של הכרות עם העולם העשיר של כל אדם ואדם, ויהא חילוני או דתי.

ובענייני סיפא: אהבתי את הציטוט מדבריו הרב אהרון ליכטנשטיין אודות הרווארד, אך האם אין היא מזכירה את תשובתו של הלל הזקן לבקשה של גר ללמוד תורה: "'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו'.
יוהנס1 (לפני חודש)
נעמי, כתבת ביקורת נפלאה ביותר. תודה רבה. נהניתי והשכלתי מכל מילה שכתבת.
נעמי (לפני חודש)
אפילו הגשר בין החרדים (ב"ב) לדתיים לאומיים (גב"ש) קרס...
אני מתלוצצת כמובן, בעז"ה! תודה!
רץ (לפני חודש)
נעמי תמשכי להיות כפי שאת גשר בין עולם דתי לחילוני, בעיקר שהאחרון הוא תל אביבי.
נעמי (לפני חודש)
דינה, תודה על המחמאה ועל התגובה המפורטת והמעניינת!
אני אוהבת את הקונספט גם בגרסה של הסרטה של שיחות בין שניים שלושה משוחחים או להיות קהל בפאנל של מומחים.
נעמי (לפני חודש)
אברהם תודה על התגובה המנוסחת בבהירות. חידוד הסוגיה - זאת כמדומני מעלה מרכזית בלימוד בחברותא.

יעל - תודה, הנה חידדנו את העניין ⁦;-)⁩
נעמי (לפני חודש)
תודה אלון על הטקסט, קראתי רק עכשיו כי לא הייתי מרוכזת לפני כן.
בזמן האחרון הצעקה על אי שיוך מגזרי נשמעת ברמה ("ויקיפדיה" של חנן ארי, למשל), לבונה המגירות לא הולך עם יותר מידי אנשים.



Dina (לפני חודש)
אהבתי את הביקורת ואת האופן שבו ניסחת בפשטות ובבהירות את הסיטואציות האלו שנדמה לי שכולנו נמצאים בהן, פעם בצד השואל מתוך סקרנות או בורות או שעמום, ופעם בצד העונה. כמובן שכשמדובר בדת, הסיטואציות הופכות לפעמים למורכבות יותר, בעיקר בסביבה שאת תיארת-כאדם דתי בין ה"תל-אביביים הפלורליסטים" :)
תיאור הספר הזכיר לי ספר אחר שקראתי ואהבתי-"ספר האושר" הנכתב גם הוא על בסיס שיחות שנערכו בין שני מנהיגים דתיים-הדלאי למה הבודהיסט והארכיבישוף דזמונד טוטו הנוצרי. גם ספר האושר נפתח בשאלה בראש כל פרק וגם הם דנו בנושאים אוניברסליים והשקפות עולם, אם כי התמקדו בנושא האושר (וכמובן שאלמנטים מהיהדות עלו פה ושם). אני ממש מתחברת לספרים שבנויים בצורה כזאת, כי בעיניי זה באמת הופך את הנושא נגיש יותר, במיוחד למי שאינו בקיא בו. מקווה שיצא לי לעלעל בו, למרות שאני ממש בקיאה. והמשפט האחרון הזכיר לי את "כל מה שאני יודע הוא שאינני יודע" של סוקרטס...
yaelhar (לפני חודש)
צודקים, נעמי ואברהם. השתמשתי ב"הסכמה" שאינה מדוייקת לנושא.
ברור שאנשים שמתעניינים באותו נושא יכולים להיות חלוקים ולא להגיע להסכמה. אך הבסיס לדעותיהם מוכר להם, וכך הם יכולים להעשיר אחד את השני גם אם אינם יכולים לשנות את דעתו של בר הפלוגתא שלהם.

אנשים שאינם מתעניינים בנושא כלשהו (לא רק פילוסופי, כל נושא) לא יתרמו לדיון עליו, ולא יתעניינו לדעת יותר, וכמובן לא יהוו פרטנר ראוי לדיונים מעמיקים.
אברהם (לפני חודש)
בהמשך לתגובתך אליי וגם למענה ליעל.
המהות של בית המדרש, נובעת, בעיקרה, מ"חוסר הסכמה", כלומר לא ממש, אלא לבון של סוגיות ע"י מחלוקת - לשם שמיים, כמובן - שמטרתה להגיע אל חקר האמת המיטבי, האפשרי, לבטח כאשר מדובר בסברא. (שהרי זו תורה שבע"פ). ולא בראיות מן המקרא, כי כאשר יש מקרא מפורש, הדבר פשוט.
מעטים המקרים בהם מודים בית שמאי לבית הלל - ולהפך - או רבי יוחנן לריש לקיש, וגם אם אנו יודעים, בסופו של דבר, כמו מי נפסקה ההלכה (או בהתאם לכללי הפסיקה במחלוקות, בין תנאים או בין אמוראים), עדיין אין זה הכרח שהחולקים הגיעו לכדי הסכמה. וזו בדיוק הנקודה של דו-שיח בין גדולים: אפשר שיגיעו לכדי הסכמה, אפשר שלא. אך בין לבין נתחדדה הסוגיה ונוצרו היבטים חדשים, (או, כלשונך, תובנות\הארות שאולי יילמדו בבית המדרש של הרב סבתו ומחלוקת עליהם, תהיה בבית המדרש של הרב ליכטנשטיין זצ"ל.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
סליחה על הטקסט הארוך, אבל אם כבר חיים סבתו, נראה לי מתאים כאן.

הרב חיים סבתו על תיוגים ומגזרים

אוהביי ואוהבי ספרי המעשים שלי ביקשו לכבדני יחד עם אנשי חכמה ותרבות יקרים וזמנו אותי למסיבה בתיאטרון, התקנתי עצמי והילכתי ברחובות ירושלים, מתבשם מאויר טהור שלה ומאור השכינה שזורח עליה.ראה אותי מרחוק אדם אחד, חלוקו לבן ובוהק ופניו מאירות. שלום עליך אדוני הסופר, שלום עליך. הו, אמרתי בפליאה, עזרא סימן טוב! מה אתה עושה כאן בעולם השפל? וכי לא בעולם הדמיון אתה? או בעולם האמת? ומה עלה בדינך? מה עלה בדיני, אין אני רשאי לומר לך אמר. אלא שאני יושב במחיצת חכם פינטו כמו בזוהרי חמה, ואף רחמים יושב עימנו ומנגן בכינור לשמח הצדיקים בישיבה של מעלה.
אלא ששלחו אותי לכמה שליחויות כאן בעולם השפל. לשמח לב נדכאים, ולהאיר פנים לאומללים, ולעשות שלום בין איש לאשתו וליישר עקמימויות שבלב. ולאן אתה הולך אדוני הסופר בלבוש של שבת?לתיאטרון ירושלים, השבתי.נזדקף עזרא וכמין תמיהה נראתה על פניו. תיאטרון? מה זה אירע עימך אדוני הסופר? וכי לעת זקנתך הולך אתה לתיאטראות ולקירקסאות? ואני חשבתי שהולך אתה לסיום מסכתא או לפדיון הבן? ובחודש אלול דווקא?לא, מסיבה עושים לכבודנו וביקשו להם מקום מרווח ונאה.עזרא תמה עוד יותר. ביקשת לתרץ קושיה אחת וקשה עליך חמורה ממנה. וכי רודף כבוד נהיית לעת זקנתך?לא אותי מכבדים אלא כמה אנשי תרבות ואני נטפל אליהם ושליח עשוני לדבר בשם כמה מנגנים וסופרים ואנשי חכמה ודעת. אותם מכבדים.נתפייס עזרא ונתחייך. מסיבה עושים לך אוהביך.
שמח בני שמח, ושמח אף אותם במעשים שכתבת. וכי קל בעיניך שנער או נערה זקן או זקנה, יש להם שעה של קורת רוח במחיצת ספריך? וכי יודע אתה מה כוחה של שעת קורת רוח בעולם מלא צער כעולמכם? וכי לא כך אמרו חכמים: יפה שעה בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא?ולא עוד, אלא ששמעתי אומרים שיש שעלו בהם הרהורי אמונה מאותם מעשים שכתבת, וכי יודע אתה מה כוחו של הרהור אמונה אחד בעולמכם ששקול כנגד כל חיי העולם שלנו?המשכתי בדרכי ובאחת הסמטאות המרוצפות באבני ירושלים עכבו את דרכי כמה אנשים. הילכתי ימינה והם אחרי, אמרתי, אשמאילה, והם אחרי, נכנסתי למשעול צר והם עומדים לנגדי. רגלי נלחצה לקיר. נבהלתי. לא ידעתי אנה אברח, עצרתי והבטתי בהם. פניהם מאיימות היו. ראיתי שאחריהם ניצבים שורות שורות של אנשים רבים וכולם מביטים בי. עמדתי במקומי. כמעט נדהם
. הם קרבו אליי. אחד מהם אחז בשולי מעילי, התבונן לתוך עיניי ושאל בקול: מי אתה? וכולם ענו כהד מאחוריו: מי אתה? מי אתה?נקבתי בשמי ובחניכתי. צחוק גדול צחק אותו האיש, ואחריו צחקו כולם בלעג. וכי סבור אתה ששמך אינו ידוע לנו? אבל מי אתה? חזר ושאל. מי אתה? עברי אנוכי, ואת אלוקי השמים אני ירא. מאין באת, ומה מעשיך? חלב חדר הורתי, קהיר עיר לידתי, בית מזמיל ערש גידולי. נפאח נצרפה אמונתי.לא, לא, הם משיבים, את זאת קראנו מכבר. אבל מי אתה? וכי אינכם יודעים מי אני? ומה פנימי נפשי? והלוא תשעה ספרים כתבתי, חמשה ספרי מעשים, וארבעה ספרים של דברי תורה, ובכולם לא כתבתי אלא על עצמי, קראו בהם ודעו מי אני ומה נבוכי ח??י. כבר קראנו, הם משיבים, כבר קראנו. ומכל עברים ממשיכים וצועקים: מי אתה אדוני הסופר, מי אתה? לא ידעתי מה הם מבקשים ממני עד שצעק אחד עלי: מי אתה? הלנו אתה אם לצרינו? חרדי אתה או ציוני? קבוצת אנשים צועקת מימיני, חרדי או ציוני, חרדי או ציוני? מי אתה, חובש בית המדרש או סופר? למי אתה כותב, לשומרי מצוות או לגלויי ראש? למתנחלים או לאנשי השומר הצעיר? הבטתי בהם בתמיהה, והם חוזרים ושואלים הלנו אתה אם לצרינו, ימני או שמאלני? חייב אתה לומר! העזתי והשבתי לו: איני חייב כלום לאיש. מעולם לא הייתי חייב. אדם פשוט אני. אתה חייב. אתה חייב.
איש ציבור אתה, סופר, ופרס נתנו לך, ועליך לגלות עצמך לפנינו. למי אתה חבר? חבר אני לכל אשר יראוך, השבתי בבושת פנים. צחוק גדול עלה סביבותיי. מי אתה? מאיזה מגזר? מאיזה מגזר?העולם אומרים עלי שלשוני לשון הדורות, ובן בית אני בלשון הקודש, ודאי מפריזים הם הרבה. אבל מעט לשון עברית אני מכיר. פשפשתי בזיכרונותיי ולא מצאתי מלה זו. מגזר. לא בתורה, ולא בנביאים, ולא בכתובים, ולא בדברי חכמים ראשונים, ולא בדברי חכמים אחרונים, ולא בפיוטי התפילה, ולא בספרי דרוש ולא בתורת המקובלים יושבי בסתר. מגזר, מה הוא מגזר? שמא ממשל שלמה שאמר גזורו?עוד זה מדבר וזה בא אדם נמוך, בטנו דבוקה לקרקע, הוא אמה וכובעו אמה, ובידו שידה ולה מוכני נשמטת, וכולה עשויה מגרות מגרות, ובידו אמת המידה והוא בא למוד אותי בה לאורכי ולרוחבי. מה אתה עושה, שאלתי?הביט בי האיש ואמר: אני בעל המגרות, וכל אדם בעולם חייב אני למוד אותו ולהכניסו למגרה כפי מידתו. עלי לכווצו, לקפלו, ולמעטו עד שייכנס למגרה שהוא חפץ בה, והיא מתאימה לו. אין מי שיישמט מידי. מדדני על כרחי וניסה לקפלני למגירה אחת ולא עלתה בידו, ניסה באחרת ולא עלתה בידו, וכן בשלישית וכן כולן. נתייגע, זיעה מילאה אותו ואמר, מה הוא זה שלפנינו? בעל המגרות אני. ומעולם לא היה לי מי שלא נכנס למגרה. ואז אמר: חייב אני לקצץ ידיו ורגליו כדי שייכנס. נמלטתי מידו, נחפזתי ובאתי לכאן.

כבר ידוע לכם שאני מעולם בית המדרש הישן באתי לטרקלין הספרות, ורוח שהבאתי לה רוח של אמונה היא.אילו היה בידי, הייתי כותב את כל המעשים שלי בניגון של אמונה, אבל מה אעשה שאותו ניגון פעמים נגלֶה לי ופעמים נכסֶה ממני, פעמים מאיר לי ופעמים מסתתר. ובאותם רגעים שהוא נגלֶה לי, לא בזכותי אלא בחסדו יתברך, באותם רגעים אני טובל את קולמוסי, ומִדְּיוֹ של אמונה אני רוקם את מעשיי. ולואי ודברים היוצאים מן הלב ייכנסו ללבבות.

נתפלל שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם.
נראה בטוב ירושלים
נעמי (לפני חודש)
אבל אלון, רכשתי כמה חברים טובים דווקא משיחות כאלו - התחלנו כזרים גמורים והשיחות העמוקות הביאו לחיבור, ולא להיפך.
המשך לשאנטראם? יש!!!!!!!
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
אני מוצא שגם בעולם החילוני וגם בעולם הדתי, אנשים שאינם חברים קרובים נוטים פחות לשיחות עמוקות. גם אני, בעוונותי, נשאר שטוח במרבית השיחות שאני עורך. רק עם עצמי יוצא לי לפעמים להעמיק יותר. ובכל אופן, אם את אוהבת גם להתפלסף וגם את שאנטראם, ספר ההמשך שיצא לאחרונה (ואני מתעתד לכתוב עליו ביקורת בקרוב) עשוי לנעום לחכך
נעמי (לפני חודש)
יוסף - אכן, תודה!
עמיר ויעל תודה רבה! יעל - הגבתי לדברייך במענה לאברהם.
נעמי (לפני חודש)
התמיהה היא גם מצד הרב ליכנשטיין - האם קרא את ספריו? מדוע לא הזכיר אותם?
נעמי (לפני חודש)
אברהם תודה על התגובה!
ניכר שאתה קשור במידה זו או אחרת לבית-המדרש. אני אוהבת את המשפט על סכין בירך חברתה, וזה גם יכול להיות מענה לדבריה של יעל - החידוד יכול להעשות רק מול סכין אחרת. אני לא מסכימה שהתוצאה היא הרבה פעמים הסכמה, גם בתוך עולם תוכן מסוים יש המון זוויות ונקודות מבט שאפשר לדון ולהפלסף עליהם. לא מדובר רק בהסכמה או חוסר הסכמה אלא בהארות / תובנות חדשות.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
הוא עונה עניינית - אבל לא מציין בכלל את הדוגמה המתבקשת שלו עצמו...
נעמי (לפני חודש)
מסמר - תודה! יש ויש, וגם חוש הריח שלי מתחדד =)

חני - שנה טובה גם לך! צודקת, לא פעם גם צריך חיבור נפשי כל שהוא לאדם מולך.
את המשפט על התלמיד לא הכרתי, יפה לשמוע שאת תמיד מוצאת את האוזן הקשבת כשצריך! זה בעיקר מעיד עלייך - שגם אוזנייך פתוחות לאחרים ולכן כשאת זקוקה נמצאות לך כאלה במהרה.
תודה על המחמאה =) את מתכוונת למדרשה תורנית של נשים?
נעמי (לפני חודש)
פפריקה, כן, אכן מוקדש לנושא פרק שלם.
בביקורת של נוריקוסאן על הספר היא סיכמה זאת כך (ציטוט):

הפרק שהוא אולי הרלוונטי ביותר לאתר סימניה הוא הפרק המכונה "ספרות בצלו של היכל - על ספרות מתוך בית המדרש ועל השראה באמנות". הרב סבתו שואל האם יש לטפח ולעודד יצירה ספרותית ברמה אמנותית גבוהה שתצא מתוך בית המדרש, שחוויותיה יהיו מעוגנות בקדושה. הרב ליכטנשטיין רואה את התועלת בכך, אך מזהיר מן המחיר הכפול - המחיר שישלם הלימוד והמחיר שתשלם הספרות. הוא מזהיר מפני ריח הזיוף שיכול לעלות מספרות כזו, הנאלצת ליישר קו עם בית המדרש. משאלותיו של הרב סבתו נראה שהוא סבור שהדבר אפשרי, שאפשר להביע רגשות דתיים באופן שלא ייראה כזיוף "אלא שבאמת זהו עולמו הפנימי, ודברים היוצאים מן הלב ביושר ובכנות נכנסים ללבבות הקוראים באותו אופן...".
נעמי (לפני חודש)
וואו תודה רבה לכל המגיבים והאוהבים, חששתי שיצא ארוך מידי הפעם.

רחלי, תודה רבה, אני משתדלת להתנהל בנחת אבל לא פעם אני גם הופכת לסערת קרב, אם כי אני משתדלת מאד ולרוב מצליחה לא לרדת לפסים אישיים.

אפרתי ומחשבות, תודה!
yaelhar (לפני חודש)
מעניין מה שכתבת.
והנה המילכוד: מי שהתחום לא מעניין אותו במיוחד, ספק אם יקרא כדי להוסיף לעצמו ידע ולכן לא יהווה עבורך "אתגר אינטלקטואלי...לדיון פורה ומעשיר" כפי שכתבת.

לכן מן הסתם אנשים מוצאים להם פרטנרים לדיון פורה ומעמיק בין אנשים המתעניינים באותם תחומים כמוהם. התוצאה הרבה פעמים היא של הסכמה ולא של תגליות, אבל ככה זה.
עמיר ש. (לפני חודש)
מעולה ומעניין. ובנוסף - מה שאברהם וגם יוסף כתבו.
יוֹסֵף (לפני חודש)
אכן ספר טוב. דיאלוג בין אוהבי אלוהים, אדם ודעת. היתרון (וגם החסרון) של הספר הוא שהוא ערוך כשיחה. הדברים קולחים וברורים, ומאידך חסר הסדר והארגון, ומכאן גם מעט חזרות לא נצרכות. בסך הכל ספר חשוב.
אברהם (לפני חודש)
אכן אין מדובר בראיון,
אלא בשאלות של תלמיד את רבו. אך ההבדל, שהתלמיד אף הוא אינו קוטל קנים,
ובבחינת שואל כהלכה, דווקא מתוך הידע, כדי למצוא עוד זווית שאינה בנמצא כאשר לומדים לבד,
מעין מה שנאמר בתלמוד: "אָמַר רַב חַמַא בַּר חַנִינָא :אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ,
כָּךְ אֵין תַּלְמִיד-חָכָם מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ".
הסוגיות מעניינות, אם כי כפי שאמרת, "אינן מאורגנות כבמאמר מסודר ולרוב אינן ממצות את השאלה"
ואולי זו הייתה הכוונה, להשאיר פתח לאחרים לדון ולדוש, ממילא אין זה גורע מעיקרו של התוכן.

ביקורת מצוינת מאוד.
חני (דולמוש) (לפני חודש)
סקירה מרתקת . לא תמיד מרגישים צורך לדון ולהתעמק עם כל אחד שרואים. זה עניין של הרגשה עם מי אנחנו כאנשים רוצים לבוא בדברים ומתי. יש הרבה אנשים מעניינים וחכמים שחלפו על פני אך רק כשהייתה הזדמנות או מקריות של היפגשות יצא לי להיכנס לעומק של הנפש שעומדת מולי. וכמובן כמו שהביטוי אומר " כשהתלמיד מוכן המורה יופיע" כך תמיד כשהנפש שלי סוערת או מתרגשת ממשהו, אוזן קשובה וחכמה מופיעה כקסם.
קראתי לפני כמה זמן על נשים בבית מדרש דנים ודשים על קוצו של .... ועל דברים ברומו של....את מזכירה לי את הנשים הנפלאות הללו.
שנה נפלאה נעמי.
מסמר עקרב (לפני חודש)
פשוט נפלא. ואני מקווה שאלו ששואלים מתוך עניין אמיתי הם הרוב המכריע.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
קראתי לפני שנים. מה שזכור לי בעיקר הוא הקטע שבו הם מדברים על יצירה (ספרותית, בעיקר) מתוך בית המדרש, והרב ליכטנשטיין כמעט שולל את היתכנותה; והרב סבתו, שהיצירה שלו נובעת בבירור מבית המדרש, ומוערכת מאוד גם מחוצה לו, לא אומר מילה.
מחשבות (לפני חודש)
כמו רחלי.
אפרתי (לפני חודש)
סקירה חכמה ומקסימה.
רחלי (live) (לפני חודש)
על ביקורת שכזו בהחלט ניתן לומר "שדברי חכמים בנחת נשמעים".





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ