ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 באוגוסט, 2017
ע"י יוסי
ע"י יוסי
סלט הוא אחת מצורות ההגשה הטעימות ביותר של אוכל, אבל בשני תנאים - האחד, שיהיה בו מספר לא גדול מידי של מרכיבים, והשני, שהמרכיבים ידברו זה עם זה בטעם ובצבע וכך ייצרו שלמות גסטרונומית אחת הגדולה מסך כל חלקיה. גם רומן מתח יכול להיות סלט טעים ומרתק, אבל גם הוא צריך לכבד את שתי הדיברות של אלוהי הסלט. סטיג לרסון לא זקוק לציונים ממני. הוא סופר מוכשר, דינמי, מעניין ורחב אופקים. אבל לפעמים פה בדיוק סופרים כאלה נופלים. לרסון בנה אפוס מקיף ורחב יריעה ההולך מן המאה ה-17 (כמה שורות) ועד ימינו אלה (כמה מאות דפים). הוא מכריח אותנו לערוך היכרות כמעט אישית עם כל אחד מעשרות בני שבט ונגר השבדי, ולא פחות מכך עם פעילותו העניפה של הקונגלומרט העסקי שאותו מנהלת המשפחה. בין לבין הוא משתף אותנו באורחותיו המיניות של הגיבור שלפחות בעיניי חצו את הגבול ממתירנות נחמדה לנונשלנטיות כפייתית. אבל פרט לכך הוא מספר לנו (וגם מתאר לנו) אלימות מזעזעת נגד נשים, מהי עיתונות ומהו תחקיר עיתונאי, איך עובד עולם האבטחה של מערכות מידע ואיך מתגברים עליו, איך מתחקים אחרי תאגיד הונאות ענק הקשור לסחר בנשק ובבני אדם ו... טוב הבנתם, זה קצת הרבה יותר מידי לספר טוב אחד. אז נסכם: הכתיבה של לרסון היא טובה וקולחת (כשהוא לא יותר מידי מלאה ומתחפר) הנושאים שהוא נוגע בהם בהחלט מעניינים וחשובים, והעלילה בהחלט מרתקת ומפתיעה (אם הספר לא היה מייגע את עצמו עוד חמישים עמודים אחרי השיא), אבל לרסון למה להגזים?
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
אם תמשיך את
הטרילוגיה, תוכל לחוש היטב את היחסיות של המושג 'הגזמה'.
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
יפה. מסכים איתך.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
