“יכול להיות שהביקורת הולכת להכיל מעט ספויילרים... איזה רעיון נפלא! אפשרות לצרוך זכרונות של אחרים מבלי לזוז מהכיסא. בעצם לחוות חוויה ענקית, ממשית אבל לגמרי לגמרי בראש שלנו. אני אוהבת את הכתיבה של יואב בלום, הוא כותב טוב, משעשע, קליל, עם המון המון הומור עצמי. אבל הנושאים שהוא כותב עליהם הם בהחלט מעוררי מחשבה, ולא תמיד קלילים במיוחד. מי אנחנו בלי הזכרונות שלנו? ואם אנחנו באמת מוגדרים על פי סך המידע והזכרונות שצברנו- אז אם נקבל מידע וחוויות מאנשים אחרים, האם זה אומר שהם מגדירים אותנו? הופכים לחלק מאיתנו? כן, בהחלט כן. בצורה כזו או אחרת, פשוט אצל יואב בלום זה מגיע לקיצוניות. הוא מראה כאן בספר את שני צידי המטבע, גם לטובה, זה נהדר איך אנשים שאין להם באמת את היכולת לחוות דברים יכולים פתאום למצוא את עצמם על הר געש באפריקה אחרי ששתו יין שיש בתוכו חוויה. לעומת זאת, אנחנו פוגשים גם שימוש לרעה בהשתלת הזכרונות והחוויות שהאנשים האחרים חוו. הרי בכל עסק, חיובי ככל שיהיה, יהיה מי שימצא את הפירצה וינצל את הרעיון הנפלא לרעה. מרתק, גורם להמון מחשבות. אם קיימים בי זכרונות של אדם חזק, שיודע לעמוד על שלו, האם גם אני אהפוך לכזו? אם יש בי זכרון התאהבות, האם אני באמת מאוהבת באדם שעומד מולי? האם זו אשלייה או באמת חלק ממני? אני בהחלט ממליצה לקרוא, ואם אתם רוצים להבין קצת יותר, אתם צריכים לקרוא את פרק 14 :)”

“המדריך לימים הקרובים, יואב בלום סוגה: לא סגור מה הכי מתאים, כנראה שילוב של מותחן ופנטזיה במילה אחת: לחיים, יואב בלום דירוג: 4 כוכבים תקציר: קוראים לך בן שוורצמן. אתה עומד עכשיו בחנות ספרים שעומדת להיסגר בעוד חמש דקות וקורא את כריכתו האחורית של הספר הזה. אתה תוהה אם הכריכה האחורית מדברת עליך. אז כן, היא מדברת עליך. ואליך. אתה במצב רגיש, ידידי. אם תעיף מבט ותסתכל מבעד לחלון הראווה של חנות הספרים, אל הרחוב, תראה שעומד שם מישהו. מישהו שעקב אחריך בחצי השעה האחרונה, לפחות. אין זמן להסברים. זו בסך הכול כריכה אחורית, כמות הטקסט כאן מוגבלת וחנות הספרים הזו נסגרת עוד מעט, כאמור. קח את הספר הזה, קנה אותו, שים אותו בתיק שלך ולך מכאן ישר לביתך. אל תסתכל לאחור, אבל קח בחשבון שמישהו כנראה עוקב אחריך. חזור הביתה וקרא אותי. זה יכול להיות עניין של חיים ומוות מבחינתך. מד"ב: העלילה מתרחשת בהווה נורמלי ומוכר לחלוטין, כאשר הטוויסט החמוד של האלכוהול מכניס קצת נופך של פנטזיה או מד"ב, אבל לא באמת. מתאים מאוד גם לבעלי פוביה למד"ב. מתח: הכתיבה המבריקה של בלום משאירה אותנו לאורך הספר בתהייה מה קורה הלאה. לא בדיוק עלילה מותחת קלאסית, אבל כן ציפייה להמשך שנותרת לאורך הספר. הגיבורים כל כך עממיים והכל כל כך שגרתי ובכל זאת יש באוויר ציפייה למשהו שיקרה בכל רגע. אלימות: אין PG: ספר בטוח עד כמה שאני זוכר מתאים ל: אוהבי יואב בלום וכתיבה קלילה ומקורית קריאה חוזרת: אולי בעתיד הרחוק ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): בלי ספק, ספרים אחרים של יואב בלום. יש לו כתיבה מאוד ייחודית. סיכום: אני לא מרבה לקרוא ספרים של סופרים ישראלים (וגם לא לצפות בסרטים ישראליים). איכשהו, זה פחות מדבר אלי. יואב בלום הוא יוצא מן הכלל מבחינתי. הכתיבה שלו מאוד מקורית וקולחת והעלילות אצלו עשירות ומעניינות, ולא נוף ישראלי משעמם לרוב. הספר נוגע קצת ברעיון דומה לקבוע היחידי, ספרו הראשון של בלום, בכך שאפשר להעביר תודעה, זכרון או חוויה באמצעי כלשהו למישהו אחר. בספר הזה, חוויות מועברות דרך וויסקי, יישמע מוזר ככל שישמע. עכשיו, עתיד האנושות תלוי בכך. הטוויסטים אצל בלום, כרגיל, מגיעים בזמנים הנכונים בספר. הדמויות מאוד עממיות וניתן להתחבר אליהן בקלות. הכתיבה קלילה ועם חוש הומור לייט ולא מעט פאנצ'ים. המחבר עצמו נוכח לא מעט לאורך העלילה. לחיים!”

“"המדריך לימים הקרובים" הוא ספר טוב. אפילו טוב מאד. אבל לצערי, שקראתי אותו בפעם הראשונה נהניתי יותר. כן ... קראתי אותו עכשיו פעם שניה. (ולא כתבתי ביקורת בפעם הראשונה). גיליתי בספר בקריאה הזו (ויואב יסלח לי שאני אומר את זה ...) שיש בו חלקים קצת משעממים. הרעיון מדהים ושיואב התמקד בעניין של השתלת חוויות הוא היה לא פחות ממרתק. מאד נהניתי שהספר נגע בנקודות האלו. רכשתי לי את כל ספריו של יואב. וקראתי את "מצרפי המקרים" שוב וכעת את "המדריך לימים הקרובים". ולאחר זמן מה, שאקרא הרבה ספרים אחרים אקרא את "הקבוע היחידי". מקווה שממנו אצליח ליהנות יותר. נדב.”

“מומלץ מאוד. היה תענוג לקרוא. הבעיה היחידה הייתה שהשאלתי אותו במקוון, ומצאתי את עצמי צמודה לפלאפון הרבה יותר מדי, עד שהוא הסתיים. וכשלא יכולתי להיות עם הפלאפון, זה בהחלט הציק כי רציתי להמשיך לקרוא... ספר שנכתב בשביל מישהו מסויים. ברמה האישית. רק כדי להכווין אותו הלאה. ושימצא בדרך עולם של חוויות מיוחדות. שיחווה בצורה כזאת או אחרת. ובסוף, כל מה שדחף אותו לשם זה ספר. אז לא הייתם קוראים?”

“יכול להיות שהביקורת הולכת להכיל מעט ספויילרים... איזה רעיון נפלא! אפשרות לצרוך זכרונות של אחרים מבלי לזוז מהכיסא. בעצם לחוות חוויה ענקית, ממשית אבל לגמרי לגמרי בראש שלנו. אני אוהבת את הכתיבה של יואב בלום, הוא כותב טוב, משעשע, קליל, עם המון המון הומור עצמי. אבל הנושאים שהוא כותב עליהם הם בהחלט מעוררי מחשבה, ולא תמיד קלילים במיוחד. מי אנחנו בלי הזכרונות שלנו? ואם אנחנו באמת מוגדרים על פי סך המידע והזכרונות שצברנו- אז אם נקבל מידע וחוויות מאנשים אחרים, האם זה אומר שהם מגדירים אותנו? הופכים לחלק מאיתנו? כן, בהחלט כן. בצורה כזו או אחרת, פשוט אצל יואב בלום זה מגיע לקיצוניות. הוא מראה כאן בספר את שני צידי המטבע, גם לטובה, זה נהדר איך אנשים שאין להם באמת את היכולת לחוות דברים יכולים פתאום למצוא את עצמם על הר געש באפריקה אחרי ששתו יין שיש בתוכו חוויה. לעומת זאת, אנחנו פוגשים גם שימוש לרעה בהשתלת הזכרונות והחוויות שהאנשים האחרים חוו. הרי בכל עסק, חיובי ככל שיהיה, יהיה מי שימצא את הפירצה וינצל את הרעיון הנפלא לרעה. מרתק, גורם להמון מחשבות. אם קיימים בי זכרונות של אדם חזק, שיודע לעמוד על שלו, האם גם אני אהפוך לכזו? אם יש בי זכרון התאהבות, האם אני באמת מאוהבת באדם שעומד מולי? האם זו אשלייה או באמת חלק ממני? אני בהחלט ממליצה לקרוא, ואם אתם רוצים להבין קצת יותר, אתם צריכים לקרוא את פרק 14 :)”

“המדריך לימים הקרובים, יואב בלום סוגה: לא סגור מה הכי מתאים, כנראה שילוב של מותחן ופנטזיה במילה אחת: לחיים, יואב בלום דירוג: 4 כוכבים תקציר: קוראים לך בן שוורצמן. אתה עומד עכשיו בחנות ספרים שעומדת להיסגר בעוד חמש דקות וקורא את כריכתו האחורית של הספר הזה. אתה תוהה אם הכריכה האחורית מדברת עליך. אז כן, היא מדברת עליך. ואליך. אתה במצב רגיש, ידידי. אם תעיף מבט ותסתכל מבעד לחלון הראווה של חנות הספרים, אל הרחוב, תראה שעומד שם מישהו. מישהו שעקב אחריך בחצי השעה האחרונה, לפחות. אין זמן להסברים. זו בסך הכול כריכה אחורית, כמות הטקסט כאן מוגבלת וחנות הספרים הזו נסגרת עוד מעט, כאמור. קח את הספר הזה, קנה אותו, שים אותו בתיק שלך ולך מכאן ישר לביתך. אל תסתכל לאחור, אבל קח בחשבון שמישהו כנראה עוקב אחריך. חזור הביתה וקרא אותי. זה יכול להיות עניין של חיים ומוות מבחינתך. מד"ב: העלילה מתרחשת בהווה נורמלי ומוכר לחלוטין, כאשר הטוויסט החמוד של האלכוהול מכניס קצת נופך של פנטזיה או מד"ב, אבל לא באמת. מתאים מאוד גם לבעלי פוביה למד"ב. מתח: הכתיבה המבריקה של בלום משאירה אותנו לאורך הספר בתהייה מה קורה הלאה. לא בדיוק עלילה מותחת קלאסית, אבל כן ציפייה להמשך שנותרת לאורך הספר. הגיבורים כל כך עממיים והכל כל כך שגרתי ובכל זאת יש באוויר ציפייה למשהו שיקרה בכל רגע. אלימות: אין PG: ספר בטוח עד כמה שאני זוכר מתאים ל: אוהבי יואב בלום וכתיבה קלילה ומקורית קריאה חוזרת: אולי בעתיד הרחוק ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): בלי ספק, ספרים אחרים של יואב בלום. יש לו כתיבה מאוד ייחודית. סיכום: אני לא מרבה לקרוא ספרים של סופרים ישראלים (וגם לא לצפות בסרטים ישראליים). איכשהו, זה פחות מדבר אלי. יואב בלום הוא יוצא מן הכלל מבחינתי. הכתיבה שלו מאוד מקורית וקולחת והעלילות אצלו עשירות ומעניינות, ולא נוף ישראלי משעמם לרוב. הספר נוגע קצת ברעיון דומה לקבוע היחידי, ספרו הראשון של בלום, בכך שאפשר להעביר תודעה, זכרון או חוויה באמצעי כלשהו למישהו אחר. בספר הזה, חוויות מועברות דרך וויסקי, יישמע מוזר ככל שישמע. עכשיו, עתיד האנושות תלוי בכך. הטוויסטים אצל בלום, כרגיל, מגיעים בזמנים הנכונים בספר. הדמויות מאוד עממיות וניתן להתחבר אליהן בקלות. הכתיבה קלילה ועם חוש הומור לייט ולא מעט פאנצ'ים. המחבר עצמו נוכח לא מעט לאורך העלילה. לחיים!”

“"המדריך לימים הקרובים" הוא ספר טוב. אפילו טוב מאד. אבל לצערי, שקראתי אותו בפעם הראשונה נהניתי יותר. כן ... קראתי אותו עכשיו פעם שניה. (ולא כתבתי ביקורת בפעם הראשונה). גיליתי בספר בקריאה הזו (ויואב יסלח לי שאני אומר את זה ...) שיש בו חלקים קצת משעממים. הרעיון מדהים ושיואב התמקד בעניין של השתלת חוויות הוא היה לא פחות ממרתק. מאד נהניתי שהספר נגע בנקודות האלו. רכשתי לי את כל ספריו של יואב. וקראתי את "מצרפי המקרים" שוב וכעת את "המדריך לימים הקרובים". ולאחר זמן מה, שאקרא הרבה ספרים אחרים אקרא את "הקבוע היחידי". מקווה שממנו אצליח ליהנות יותר. נדב.”

“מומלץ מאוד. היה תענוג לקרוא. הבעיה היחידה הייתה שהשאלתי אותו במקוון, ומצאתי את עצמי צמודה לפלאפון הרבה יותר מדי, עד שהוא הסתיים. וכשלא יכולתי להיות עם הפלאפון, זה בהחלט הציק כי רציתי להמשיך לקרוא... ספר שנכתב בשביל מישהו מסויים. ברמה האישית. רק כדי להכווין אותו הלאה. ושימצא בדרך עולם של חוויות מיוחדות. שיחווה בצורה כזאת או אחרת. ובסוף, כל מה שדחף אותו לשם זה ספר. אז לא הייתם קוראים?”