ביקורת ספרותית על גינת בר מאת מאיר שלו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 2 ביולי, 2017
ע"י נצחיה


מראיין: בוקר טוב לכל הצופים בבית, היום בפינת האירוח שלנו נצחיה פלג. בוקר טוב נצחיה.

נצחיה: בוקר טוב גם לכם.

מראיינת: הבאנו אותך לפה הבוקר כדי שתספרי לנו ולצופים על הספר שקראת בשבת האחרונה. אני רואה שזה הספר "גינת בר". האם את חובבת גינון? האם יש לך גינה?

נ': לא, ממש לא. למעשה אני רוצחת צמחים סדרתית. כל מי שמבקר אצלי בבית יכול לראות את זה מהר מאוד. אני גרה בבית פרטי, ויש לי חצר, אבל אין אפשרות לקרוא לה "גינה". כשרק באתי לגור באה חמותי ושתלה בוגנוויליה, כדי שתהיה לי "וילה עם בוגנווילה". שמחתי, כי הבוגנוויליה נחשבת לצמח עמיד ביותר, והזנחה או מחסור במים לא אמורים להזיק לו. אבל זאת ההוכחה הכי טובה לכך שאני פשוט רוצחת צמחים. גם הבוגנוויליה מתה. מאז יש לי חצר מלאה חרולים וקמשונים, מעלה שמיר ושית ופעמיים בשנה אני משלמת למישהו שיקצוץ את הקוצים, ובזה תם כל ניסיוני הגינתי. גם עציצים, אם במקרה נקלעים לכאן הביתה, מוצאים מהר מאוד את מותם הטראגי.

מראיין: ובכן, זה מעניין מאוד מה שאת מספרת. אם לא עניין בגינון ובגינות - מה משך אותך אל הספר? האם זה שמו של הסופר והמוניטין שלו? או שמא העיצוב של הספר? או משהו אחר?

נ': לא זה ולא זה. אמנם אני מחבבת את מאיר שלו. הוא הסופר האהוב עלי, לאחר שקראתי את "בביתו במדבר" בכיתי, כי איך אפשר לכתוב בצורה כל כך טובה. גם את הספרים שלו שנחשבים פחות טובים או שספגו ביקורות, כמו את "יונה ונער" עם סופו הלא מציאותי, או את "שתים דובים" בשל אכזריותו הרבה, אני עצמי קראתי בעניין ובהנאה רבה. עם זאת, היה ברור לי שאת הספר הזה של שלו לא כדאי לי לקרוא. בנוסף, אני מעריכה אסטטיקה, ואוהבת ספרים שהיתה השקעה בעיצובם, זה עדיין לא משך אותי אל הספר הזה.

מראיין: אז מה כן משך אותך? הביקורות שהספר קיבל?

נ': שום דבר. להיפך, מהביקורות שקראתי היה ברור לי שאין לי שום סיבה לקחת אותו ולקרוא בו. בטח לא לקנות. אני חובבת ספרות עלילתית, כזאת שקורים בה דברים. מאוד קשה לי לקרוא יומנים אישיים או הגיגים, או רשימות נטולות עלילה.

מראיינת: עכשיו אני לגמרי מבולבלת. את מספרת שלא היתה לך שום סיבה לקרוא את הספר, ובכל זאת קראת אותו. למה עשית זאת?

נ': טוב, לזה יש הסבר פשוט. אני חברה במועדון קריאה, ואנחנו נפגשות בו אחת לחודש לדון על ספר כלשהו. זה הספר שנבחר לחודש זה. בחודש הקודם דנו על ספר שאני בחרתי ואהבתי, אז עכשיו הרגשתי מחויבות להחלטת הקבוצה, והחלטתי לצאת מאיזור הנוחות שלי ולקרוא את הספר.

מראיינת: אני מניחה שעכשיו מגיע הזמן להתרשמויות שלך מהספר.
מראיין: וזה ממש מתבקש שתגידי שעל אף ההסתייגויות מראש, בדיעבד נהנית מהספר.

נ': מתבקש מאוד. מה חבל שזה לא קרה. זה ספר משעמם. לא קורה בו שום דבר. אין בו כמעט אנשים, פעולות ומניעים. רק מחשבות והתרשמויות על נושא שלא מענין אותי. יכול להיות שלו הייתי טועמת ממנו פה ושם, כמה עמודים בכל פעם, זה היה שונה, אבל היה לי תאריך יעד לקריאה, וקראתי הכל בבת אחת. עם הפסקות מתבקשות בקריאה של ספר עלילתי אחר, כי כמה אפשר. יש פתיחה יפה, סיפורית אפילו. יש כמה הבלחות סיפוריות מעניינות פה ושם. וכמה הגיגים על כתיבה ולא על גינון. אבל באופן כללי - הוא לא ספר מעניין. הגינה שלו היא גינת בר, כלומר כזאת שאינה מתורבתת, הגינון שלו חובבני. הידע שלו מועט יחסית, וזה מכוון. הוא לא רוצה ולא מנסה להיות מקצוען בגינון. השפה המאיר-שלווית הידועה ומפורסמת היא קצת עשירה מדי והרבה חגיגית מדי לנושאי הכתיבה הפשוטים. והתוצאה היא יותר מכל בתחושה של הרבה חומרי רקע, שהיו יכולים להיות מצע לספר עלילתי שלם, אבל הם לא.

מראיין: אז אני מבין שאת לא ממליצה על הספר. תודה רבה לך. ועכשיו נפנה אל המרואיין הבא.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני שנה ו-11 חודשים)
ביקורת חמודה מאוד. ספרים מהסוג הזה כנראה פונים לקהל יעד מסוים.
אפרתי (לפני שנה ו-11 חודשים)
מקסים! רוצחת צמחים שכמותך.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ