ביקורת ספרותית על הלהב עצמו - החוק הראשון #1 מאת ג'ו אברקרומבי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 ביוני, 2017
ע"י אלון דה אלפרט


****





למרות שהספר הזה לוקה בנקודות הדמיון (או חוסר דמיון) האוויליות והמוכרות לעייפה מכמעט כל ספר פנטזיה שנכתב מטולקין ועד ג׳ורג׳ מרטין (אבירים, טירות, חרבות, ימי הביניים בעולם-דמוי-כדור-הארץ, קצת קסם וכל זה), אני חייב להודות שבמהלך הקריאה לא יכולתי שלא להישבות בקסמיו, מאחר שאברקרומבי (שם נפלא) מצליח לצאת מהשטאנץ הצפוי ביותר מדרך אחת, ובכך לטפס לליגה של הגדולים וגם לשוות לעצמו סגנון ספרותי משלו, משימה לא פשוטה לנוכח האינפלציה הגואה בספרות פנטזיה, אה, מעאפנה.

קודם כל, הוא לא מסביר. או יותר נכון - הוא לא טורח להסביר. איפה אנחנו נמצאים? באיזה מין עולם? מה הגיאוגרפיה שלו? ולמרות ימי הביניים - מתי זה קורה? האם זו היסטוריה חליפית?
בניגוד לספרים אחרים בז׳אנר, אין אפילו מפה בעמוד הראשון, ולמרות השמות המקומות הכמעט-מוכרים (אנגלנד, למשל) הדברים מתבררים לאט לאט, בקמצנות, ואיכשהו זה דווקא נעים לא לדעת מה בדיוק קורה בצפון או בדרום, איפה יש הרים ואיפה קר או חם או מדברי, ואפילו לא ממש מי הרעים ומי הטובים. אין רע-אולטימטיבי, וגם לא טוב-אולטימטיבי. ווינטר איזנט קאמינג.
ככה גם יש פנאי להתמקד בדמויות הלא-שגרתיות (שלמרות מספרן הרב-יחסית אינן דורשות התעמקות וזיכרון צילומי של אלף שושלות). יש משהו כמו ארבע או חמש דמויות עיקריות ועוד לא מעט דמויות משנה, אבל מאוד לא קשה לזכור אותן ולהבין מה קורה בכל שלב בסיפור, הודות למינונים מדוייקים של פעולה וחוסר פעולה, פרקים דחוסים ולא ארוכים, וחיסכון מבורך ב״פילרים״ לא רלוונטיים או משמימים על פוליטיקה ומיתוסים היסטוריים. הדמויות עצמן עגולות, חורגות בהרבה מהצפוי אפילו מאנטי-גיבורים, מלאות בפגמים, לא חזקות-מאוד או בלתי מנוצחות, לא מנסות לשאת-חן ולא דופקות חשבון, ואין תחושה שהן עומדות להיות חלק מנבואה עתיקת יומין או למצוא את ייעודן בעולם. הן אפילו לא מיוסרות במיוחד, לפחות לא בצורה הרגילה. יש בזה משהו מרענן מאוד.

וכמובן - הכתיבה. הדימויים, המיעוט המכוון בתיאורים ליריים דקיקים ובמחשבות עמוקות על העולם. הכול גס, קצר, ותכליתי. גם אם לכתיבה כזאת יש תוצרי לוואי משל עצמה (כמו למשל הצורך האובססיבי להגעיל או לטלטל את הקורא בתיאורים אלימים במיוחד א-לה-ג׳.ר.ר. מרטין או שימוש תכוף להחריד במילה ״מרופש״), היא עדיין מצליחה להפתיע בפנינים כמו לדוגמה המשפט: ״נשיקה אחת, וכל נחישותו נזלה ממנו כמו שתן מתוך סיר לילה שבור״. אחחח. את זה לא תוכלו למצוא ב״הארי פוטר״, וגם לא בספרים של ברנדון סנדרסון.

אחלה למבוגרים ברוחם או בגילם, שכבר קראו פנטזיה, קנו את החולצה ומחפשים משהו קצת אחר.


****
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
butt summer
פואנטה (לפני 4 חודשים)
but summer is coming. brace yourselve
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
מדודכך. רק מזכיר
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
פסקה שלישית שורה ראשונה. איך לא מצ??? (תפסיק להסת
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
)איפה??? לא מצ
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
לא לימדו אותך לסגור סוגריים? (פסקה שלישית שורה ראשונה.
לא קניתי את החולצה. איזו חולצה? איפה קונים? כמה עולה?
ביקורת יפה. כנראה מעניינת יותר מהספר. (אה, ובעברית אפשר לקרוא לסופר קרמבו לנצח.)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ