ביקורת ספרותית על הלהב עצמו - החוק הראשון #1 מאת ג'ו אברקרומבי
ספר טוב

---

לוגן תשע-אצבעות ברברי בעל מוניטין רווי-דם. שומע שבאיאז מחפש אותו, ומכיבן שאין לו משהו טוב יותר לעשות הוא מכלית לפגוש את המג המפוקפק.
באיחוד האינקוויזיטור גלוקטה מבלה את ימיו האומללים, בלחשוף מזימות, לענות שבוים, לנשק טבעות, (והכי גרוע)לעלות מדרגות וכמובן לחייך.
בזמן שקפטן ג'זאל דאן לותאר האציל מתאמן בהכנה לתחרות הסייף הגדולה.
"הלהב עצמו מסית למעשי אלימות."
"עלינו לסלוח לאויבינו, אך לא בטרם עלותם לגרדום."
"טיעונם האחרון של מלכים."
נישמע ניפלא נכון, אז לא זה לא.
הדמויות חרא, ומי לא חרה, בכול זו חרא או יהפוך לחרא, מה גם שהעולם חרא.
אל תבינו לא נכון. הדמויות טובות זו האישיות שלהן שחרא.
אז כן הספר טוב, מרענן אפילו, הכל רע וכמעט אף אחד לא טוב.
הכתיבה סבבה, העלילה מעניינת וכך גם הדמויות. רק מה שהשפה לדעתי מלוכלכת מדי.
אז זו דעתי ואזהרתי הספר לא לחלשי הלב.
ראו הוזהרתם.

» ביקורות נוספות של הצעדן
» ביקורות נוספות על הלהב עצמו - החוק הראשון #1