הכותרת כבר מרמזת לנו על המקרא ועל ארבע אמהות שהן ארבעה אבות. גורם להרהר ולחשוב: האם שם הספר מעיד על חשיבותן של הדמויות הנשיות בספר? או שמא דמות האב הינה חשובה בהיותה מתפקדת כאמא?
שאלות שהתשובות עליהן מתבהרות מעט עם קריאת הספר.
הספר בנוי משלושה פרקים, פרקי זמן שונים, משנות השישים ועד לשנות האלפיים. שתי דורות של אנשים הקשורים – בצורה זו או אחרת- אל בניין מגורים: גבר המתכתב עם סגן מהנדס בעירייה ומבקש לקבור אותו בחצר ביתו כשימות, בעוד בנו והפקיד מנהלים רומן עם השכנה מלמעלה, שגם אותו גבר מאוהב בה. גבר מגלה שאשתו כותבת שירים לעיתון בשם בדוי ומשם מגלה כי היא חיה חיים אחרים בעודה חיה איתו ונערה כותבת על התרחשות חייה, הכוללת את הדמויות שהזכרתי לעיל, בין היתר.
הכתיבה של אמיר זיו קלילה, זורמת ונעימה לחך. יש משהו פשוט ומלטף, המאפשר לספר הזה להתעכל בצורה שלא תכביד יותר מדי על נפש הקורא: הרי מתרחש כאן סיפור עצוב וכואב כאחד. מניח שהדבר נעשה במכוון, לרכך את הקושי, הקדרות והכאב הרב בסיפור.
הקורא צומח לאיטו עם העלילה, המגיעה לרגעי שיא מסוימים, כואבים מנשוא והשפה הפשוטה או אולי הייתי מנסח זאת כך – שפה קולחת, מאפשרת לו – למעשה לי – לצלוח את העלילה ולהמשיך. זו גם עקב אכילס של הספר: הכאב, הקדרות, הרגשות הקשים, אשר לא נותרים בלב הקורא. בדומה לכריכת הספר – ראש של קרנף בגוף של נערה רזה עם שפת גוף מדוכדכת, מנסה לפתח עור של קרנף למתרחש (עור קרנף כמנגנון הגנה, לא להיחשף בכדי לא להיפגע).
קשה להתעלם ממשלח ידם של דמויות הגברים בספר: עיתונאי – חושף ומדווח על אירועים ולמעשה הסיפור שלו נותר בסתר, ארכיאולוג – החופר ונובר בעבר בכדי לגלות את האמת, תפקיד אשר הוא משמש בהווה החושף ומיידע על אשר התרחש בחייהם של אנשים, וטרינר – המטפל בחיות פצועות אך מתקשה לטפל בחייו ובנשים הפצועות בחייו.
הספר מדבר על אבהות, על בגידה, על כנות, על שקר ואמת, על קנאה, על תקווה, אכזבה, ציפייה והסתרה. האבות בספר מצטיירים כאנשים שגורל חייהם אינו תלוי בידיים שלהם. הרבה מסביב להם נעשה בניגוד לרצונם, והשקרים הרבים, מתגלים רק לאחר זמן מה. לבינתיים הם חיים בשקר, בנבגדות ובמציאות שאין להם שליטה עליה. זו כבר לא דמות הגבר החלש והרגיש אלא דמות של אבא, אשר אינו מתפקד כהורה. וזהו נושא מהותי שהספר מדבר עליו: אבהות. בהתאם לשינויים החברתיים במאה העשרים, התפקיד מתהפך ויש כאן דגש על גברים המתפקדים כאבא. עם זאת, האבהות נתפסת כאן כקשה, תובענית, והרבה פעמים פוגעת. האב אינו שולט על הנעשה בחייו וסביב לו, מתרחשים דברים אשר משפיעים ישירות על ילדיו ועל תפקיד אבהותו. כאן נעשה היפוך תפקידים בין ארבע אמהות לארבעה אבות, היפוך תיאורטי בלבד, ובפועל האבא נותר הרבה פעמים פאסיבי לנוכח הגורל המתאכזר בחייו ולמעשה לנוכח הנשים אשר משפיעות על אבהותו ועל יחסיו עם ילדיו.
יכול לומר כי נהניתי מקריאת הספר. לעתים נפעמתי ולעתים התרגשתי. לעתים המשכתי לקרוא כאילו כלום לא קרה ולעתים נעצרתי והרהרתי על המתרחש. ולבסוף גם כאבתי. מה שכן, הוא ליווה אותי בשבוע די מוזר בחיי. שבוע בו הרבה דברים התרחשו וחלפו מהר, בדומה למה שהתרחש בי כשקראתי ספר זה.
הערה לסיום: המספר מתאר במעט את הקשר בין הנערה בסיפור לבין עובדות סוציאליות (לא עובדים סוציאליים, ושוב היפוך שאיני יודע אם נעשה במכוון או לאו). חרה לי לקרוא על ההתייחסות והתיאור של העובדות הסוציאליות, ככלי בידיהם של אנשים אחרים, בניסיון לאמפתיה מזוייפת ולאמירות נדושות וקלישאתיות. צר לי, אך אינני מסכים עם כך ואפילו כואב לי על תיאור זה. אין לי צורך לסנגר על עובדים סוציאליים, אבל די בכך שעבודתם הרבה יותר מורכבת מהפשטנות שבה מתוארת עבודתם בספר זה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
