ביקורת ספרותית על ארבעה אבות - ספריה לעם #731 מאת אמיר זיו
ספר מעולה

---

על קרנף ופלמינגו כמשל

כשבר ממליצה עבורי, על ספר ממש טוב, אני כמובן קורא...

אז בר אמרה... חלפו שנים והשגתי את הספר... אך הוא היה מונח באחת הפינות נשכח מהלב.

מדוע לא קראתי?

אין לכך הסבר רציונלי, אולי זה דווקא ציור כריכת הספר, של ילדה ספק נערה, העוטה על ראשה מסכה ענקית של קרנף, תמונה שמעוררת צרימה, במידת מה. אבל לאחר שקראתי את הספר, אני יכול לאמר בוודאות שזוהי תמונה נפלאה שהוציאה אותי למסע, שבמהלכו הוסרו מסכות גיבורי העלילה, חשיפה המוליכה לגילויים מפתיעים המעוררים כאב אין סופי.

אז על מה הספר?

זהו ספר הביכורים של אמיר זיו, ארבעה אבות, הוא קובץ של שלושה סיפורים.

הראשון בהם, מספר על שכן אובססיבי ותימהוני, המתלונן על גזוזטרה (איזו מלה נפלאה), שבנתה שכנתו ללא אישור. לצורך כך הוא פונה לרשויות, יותר נכון לסגן מהנדס העיר, אדם מרובע, שמסתתר תחת מסכה של מכתבים רשמיים, מעוררי שיממון. בווידוי אישי, אני חייב לאמר, שכמעט ונטשתי את הספר בעמודיו הראשונים, משום שהוא הזכיר לי את עברי הלא רחוק, עבודתי בעירייה גדולה בשרון. אבל התגברתי, ולאט לאט המכתבים עוברים שינוי וחושפים את סודותיהם של ארבע דמויות, המנהלות מערכות יחסים של אהבה ותשוקה אפלה, המצליחה להגדיר את הספר כולו, כסיפור המפרש מטפורה תנכית ענקית: "עזה כמוות אהבה" (שיר השירים ח, ו)

הסיפור השני, מספר על גיורא, וטרינר, שממש אוהב חיות, אך מתקשה להסתדר עם בני אדם. את חייו הוא מפרש על בסיס חוכמת החיות, כדוקטור דוליטל, מודרני, או איזופוס – מודרני שממשיל משלים על חיות, ובטוח שהם חוכמות שממש מעניינות בני אדם, כמו את שרון אשתו, עו"ד מבריקה, השולחת שירים בעילום שם לעיתון נוער, שרים שהם צופן כמוס, לחייה הסודיים האחרים ההולכים ונחשפים.

הסיפור השלישי, המכמיר מכולם, הוא על ילדה שננטשה ביער במבואות ירושלים, כמו אגדה גותית אפלה על ילדים שננטשו על ידי הוריהם, ובכך היא מבטאת באופן ארכיטיפי את הרוע האנושי, אצל אנשים שמעולם לא הייתם מאמנים כי הרוע ישתלט על נפשם. ספור שמהדהד את מה שתומאס הובס, אמר לנו לפני שנים כאזהרה מבעיתה , לכך שיצר האדם רע מנעוריו.

הילדה שננטשה בתחילת הסיפור, תופיע בהמשכו, היא תכתוב בלוג, בצורה בהולה, באמצעותו היא תנסה לפתור את חידת חייה והגיבורים הטרגיים שאחראים לגורלה, או יותר נכון בקשו להימלט מחייה.

זהו סיפור על אנשים בודדים, או אנשים רגילים הנקלעים למציאות שיצאה משליטתם, עד כמה אחראי אדם להחלטותיו, עד כמה הוא אחראי על גורלו וגורלם של הקרובים לו, האם אני יכול להימלט מאחריות, מבלי לשלם על כך מחיר?

זהו ספר על בדידות, על אנשים שחיים ומנסים לנווט בין שתי מערכות יחסים, האחת גלויה ונורמטיבית, השנייה אפלה וסמויה. זהו ספר על אהבה, תשוקה ושנאה ומה שביניהם, שהצליח לסחרר אותי במגוון רגשותיו הסותרים. כשהפכתי את הדף האחרון שבו, לא הפסקתי להרהר במשמעויות שלו.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על ארבעה אבות - ספריה לעם #731