“} - הי עוזי. - אהלן גבר. מה קורה? - וואלה. איך אצלך? - אחלה. אחלה. - איך האישה? - עזבה אותי. לא היה לה טוב איתי. - כן, אה? וואלה. - ומה איתך, עוזי? - אני? בסדר. כן. לא רע. לא רע. פייסבוק, אני כותב, יש לי איזה אלפיים עוקבים. הרבה לייקים. אתה יודע איך זה. ״המשרד״ נגמרה עכשיו. - עוזי, למה אתה לא עושה משהו יותר רציני? אתה עוזי וייל! - כן. אתה צודק. קצת ריק לי. הבאת לי רעיון”

“נפילה מענן. איך להגדיר את ספרו של עוזי וייל חמישה חלומות? שונה. האם זה מגדיר אותו כמעניין וטוב? תלוי למה מצפים מספר שהגדיר את עצמו (כרומן) בתוך סוגריים -בכדי לומר לכם מראש, אני שונה. בכדי להמחיש את התהייה לגבי הספר הזה, אנסה להדגים אותה באמצעות אמנות פלסטית, בה קיימים שני סגנונות מרכזיים, ראליסטי ואבסטרקטי, השונים בצורה קיצונית האחד מהשני. אני אישית מעדיף יצירות המשלבות בין שני הסגנונות, קר”

“. חודש אוגוסט השנה מתיש ונדמה שלעולם הוא לא יחלוף. בבקרים אני משכים בשעה מוקדמת, כנראה שאני מתקשה לזהות את הנקודה המדויקת המטרידה אותי. אני משכים קום, משקיף מהחלון על העולם החשוך. חושב על זה שלא נעים שהעולם חשוך ואז אני מתחיל לכתוב ואין לי מושג לאן אני מטייל עם המילים שלי. מוזיקה מתנגנת באוזניי וגם לה יש מרחב פנימי משלה, בדיוק כמו הכתיבה המנסה לתמלל את הזמן והתחושה. לאחרונה אני מתעסק במושג הזמן,”

“אני קוראת את עוזי וייל כבר הרבה שנים, הוא כתב בעיתון העיר, וכתב הקדמות לכמה ספרים, והתנסה גם בפרוזה. יש רגעים גבוהים ועמוקים שבהם נראה שהוא פשוט רואה איזו אמת, או נותן לי כקוראת הרגשה שהוא יודע משהו מאוד עמוק על העולם (בעיקר בהקדמות שכתב לספרים לאורך השנים), אבל לאורך השנים היה נראה לי שההורדה של האמת הנבואית הזו לפרוזה לא ממש מצליחה. הרבה פעמים הסיפורים שהוא כתב היו מאולצים, כמו ספרות אג'נדה שנאל”

“} - הי עוזי. - אהלן גבר. מה קורה? - וואלה. איך אצלך? - אחלה. אחלה. - איך האישה? - עזבה אותי. לא היה לה טוב איתי. - כן, אה? וואלה. - ומה איתך, עוזי? - אני? בסדר. כן. לא רע. לא רע. פייסבוק, אני כותב, יש לי איזה אלפיים עוקבים. הרבה לייקים. אתה יודע איך זה. ״המשרד״ נגמרה עכשיו. - עוזי, למה אתה לא עושה משהו יותר רציני? אתה עוזי וייל! - כן. אתה צודק. קצת ריק לי. הבאת לי רעיון”

“נפילה מענן. איך להגדיר את ספרו של עוזי וייל חמישה חלומות? שונה. האם זה מגדיר אותו כמעניין וטוב? תלוי למה מצפים מספר שהגדיר את עצמו (כרומן) בתוך סוגריים -בכדי לומר לכם מראש, אני שונה. בכדי להמחיש את התהייה לגבי הספר הזה, אנסה להדגים אותה באמצעות אמנות פלסטית, בה קיימים שני סגנונות מרכזיים, ראליסטי ואבסטרקטי, השונים בצורה קיצונית האחד מהשני. אני אישית מעדיף יצירות המשלבות בין שני הסגנונות, קר”

“. חודש אוגוסט השנה מתיש ונדמה שלעולם הוא לא יחלוף. בבקרים אני משכים בשעה מוקדמת, כנראה שאני מתקשה לזהות את הנקודה המדויקת המטרידה אותי. אני משכים קום, משקיף מהחלון על העולם החשוך. חושב על זה שלא נעים שהעולם חשוך ואז אני מתחיל לכתוב ואין לי מושג לאן אני מטייל עם המילים שלי. מוזיקה מתנגנת באוזניי וגם לה יש מרחב פנימי משלה, בדיוק כמו הכתיבה המנסה לתמלל את הזמן והתחושה. לאחרונה אני מתעסק במושג הזמן,”

“אני קוראת את עוזי וייל כבר הרבה שנים, הוא כתב בעיתון העיר, וכתב הקדמות לכמה ספרים, והתנסה גם בפרוזה. יש רגעים גבוהים ועמוקים שבהם נראה שהוא פשוט רואה איזו אמת, או נותן לי כקוראת הרגשה שהוא יודע משהו מאוד עמוק על העולם (בעיקר בהקדמות שכתב לספרים לאורך השנים), אבל לאורך השנים היה נראה לי שההורדה של האמת הנבואית הזו לפרוזה לא ממש מצליחה. הרבה פעמים הסיפורים שהוא כתב היו מאולצים, כמו ספרות אג'נדה שנאל”