"כי כולנו בני אדם, והזמן קצר, ולעזאזל, הרי באנו לספר סיפור, לא?"

מחשבות, זיכרונות, ציתותים לשיחות אקראיות במרחב הציבורי, געגועים לאלה שמתו ול"טעמה הרקוב של הנוסטלגיה", לתסביך משיח, או "סתם כלום יפה" – כל אלה מרכיבים את קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה, מבחר המכנס את מיטב רשימותיו של עוזי וייל, מהמצחיקים, מהמושחזים ומהרגישים בכותבים הישראלים ב־30 השנים האחרונות.
המבחר נפתח בהקדמה המפורסמת של וייל לאסופת שיריו המתורגמים של ריימונד קארבר, ונחתם ב"עשרים מחשבות על תפילה", רשימה שטרם התפרסמה ובה מבקש המחבר להשתהות על אפשרות קיומו של "קשר דק, אך יציב, עם המקום הזה".
דרך מפגש עם חבר ילדוּת שהיה לפושע, היתקלוּת באהובה ישנה, מחווֹת קריאה ליוצרים כמו המינגוויי וקניוק, או דין וחשבון משעשע ונוקב עם המדינה שנגנבה או הלכה לאיבוד – וייל כותב על ההווה, על העבר, ולפעמים השנה היא תמיד 1947. הוא מעצב את ההתבוננות כמעשה אמנות, מעשה שכוחו הוּעם בעידן שטוח מדי של רשתות חברתיות.
מספריו הקודמים: ביום שבו ירו בראש הממשלה, אושר, חמישה חלומות, האיש שמחק את העולם, חייו ומותו של השער האחורי.

עוזי וייל

עוזי וייל, סופר ועיתונאי, נולד בי"ח הסיון תשכ"ד, 29 במאי 1964 בקיבוץ גזית. דור שני לניצולי שואה. בגיל שנה עבר לתל-אביב וגדל בשכונת יד אליהו. נשוי לאמנית איריס דה-בוטון ולהם בן, מיכאל. כתב וערך את השער האחורי בעיתון "העיר", נמנה עם צוות הכותבים הקבוע של "החמישיה הקאמרית", וכתב לתיאטרון ... המשך לקרוא

שם הספר
ביום שבו ירו בראש הממשלה - סיפורי אהבה
לאן הולך הזיכרון אחרי שאנחנו מתים? - עמודים לספרות עברית #
הגבול הדק - מילון ציתותים
ביום שבו ירו בראש הממשלה (2003)
מקס הילד הלוחם