ביקורת ספרותית על הנחלה מאת מריה טורצ'נינוף

---

החמסינים של יולי אוגוסט מקלפים את עורנו ונפשנו. הם משילים מגופנו שכבות של חמלה,רגש וכאב. כאומה אנחנו שדופים נטולי עור וקרובים לגלעין. אני מנסה לשמור על אורך רוח ומתאמן בלהיות קרוב ככל הניתן ללב שלי. לפעמים בחירה במסלול שאתה בוחר שומרת עליך צלול ועטוף. אני נמנע מלצפות בטלוויזיה ומכל דבר שסודק את הנפש, בוחר את הים, השדות והחברים שלי כחממה שיוצרת עולמות נכונים עבורי.
גם את ספרי הקריאה שלי אני בוחר בקפידה. ספרות זה עניין של סטיט אוף מינד אין חוקים ואין חובה לרציפות. בשנייה אני סוגר ספר שאין לי בו עניין. אני מנסה להימנע מקריאה לא מסעירה ומתמסר רק למה שמרתק אותי, קורא על פי תחושות וזה יכול להיות ספר ישראלי או ספר מתח אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי מחפש ספרים קרירים על מקומות גאוגרפיים רחוקים בזמן ובמקום. יש משהו בתחושת קריאה על מקום צונן שחודרת לנקבוביות העור. וכמובן אם הכתיבה משובחת אז בכלל אתה יכול לעוף

הספר הפיני הזה מאד מיוחד הוא אוורירי, מסתורי, ומאופיין בשלל בתיאורי טבע נפלאים ותרבות שונה. במהלך הקריאה אתה נשאב לסיפור אגדה מהפנט.
הספר מוביל אותך למחזות זרים, קרירים על זמנים ומאד אנושים וחומלים. הדרמה בספר כמו בספרות נורדית איטית שאינה סוחפת ברגע אחד אלה מהפנטת ומחלחלת לעומקים. מגוון קולות שונים שיוצרים מארג שלם של חיים במקום אחד. הנחלה.

ארבע מאות שנה של היסטוריה עבר הווה. הכתיבה רחבת לב, מדויקת ומדודה. כל סיפור נשזר בסיפור אחר ויחד מהווים פסיפס משובח, עד שניתן ממש לחוש את היער, למולל באצבעות את הענפים, להריח את האדמה ולהיות נוכחים מול הטבע ומול הסיפור.

ספר נהדר

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על הנחלה