הוצאה לאור›אריה ניר

החמצתי הרבה קלאסיקות בילדותי, שהיום אני מתגייסת להשלים. הוריי אינם אנשי ספר, בלשון המעטה. סיפורי ג’וחא הוא הכותר הספרותי ביותר בביתם. אל תשאלו אותי איך יתכן, אך בדרך נס מצאתי את שאהבה נפשי בספריה העירונית בגיל צעיר מאוד. שם פגשתי את חסמבה, ג’ינג’י, את גיבורי אסתר שטרייט וורצל ואורי אורלב, סדרת ספרי צמרמורת ועוד רבים וטובים, אבל הילדות קצרה מכדי להספיק הכל.

אז כיום אני יוצאת מדי פעם למסעות שונים

#
זה ספר שיצא לאור לראשונה בשנת 1900, ראשון לסידרה בת כ- 14 ספרים שנכתבה על ידי הסופר ועוד רבים, שנכתבו על ידי סופרים אחרים. אלה נשבו בקסמו של העולם שברא באום והוסיפו את כתם הדיו שלהם לעיסה הצבעונית. הסיפור עובד לסרטים ומחזות, הגירסה המוסיקלית משנת 1939 עם ג'ודי גרלנד היא הידועה שביניהן.
מצאתי אותו על ספסל ודי הופתעתי. זו הגירסה המוערת, הכוללת את האיורים המקוריים, בכריכה קשה וללא ניקוד. זה נכון

התרעות ועוד
1776 – גם אז היו התרעות...
לעיתים קרובות אנו נוטים לפול למלכודת ולערבב בין ספרי היסטוריה לבין ספרים שהם "מסטר¯בוק" (חסר מושג טוב בעברית!), ספרי יסוד איכותיים שהתובנות שניתן ללמוד מהם עשויות ולהועיל לנו פעמים רבות ושנים ארוכות קדימה
אחד מספרים אלו הוא 1776.
כביכול ספר המתאר את השנה הראשונה של מלחמת העצמאות האמריקאית. אך לדעתי, בפועל זה רומן חי ותוסס של אומץ אישי ויכולות לקחת סיכוני

ידעתי בחושיי ש -"קים"- "יעשה לי את זה",יעיף אותי אל השמיים ומעל העננים,כמו הטייארה של ילדותי .טייארה זה מטוס בערבית אבל הכוונה פה לעפיפון .אבי היה בונה לי עפיפון ממקלות במבוק וניירות צבעוניים ומרשרשים ברוח ,והיינו שנינו רצים ומעיפים אותו אל השמיים גבוה גבוה .

"קים" -הנו ספר חניכה .אני צריכה לשאול את בתי הבכורה אשר לה תובנות פסיכולוגיות שבכל פעם משאירות אותי עם לסת שמוטה ופה פעור: מדוע אמא של

****


אבא שלי היה חרט במוסך של אגד. בין השאר, ירשתי ממנו נטייה לעבודה עם הידיים, חיבה ללהסתובב בבית עם תחתונים, פדנטיות, חריצות, סיפור סיפורים והומור (למרות שאצלו זה מתבטא בבדיחות שנשמעות יותר טוב באידיש ואצלי בסרקזם מר ועוקצני). אבא של ג'ו היל הוא סופר אימה ומסתורין בשם סטיבן קינג. ג'ו ירש ממנו יכולת כתיבה מופלאה, אהבה למקצוע והומור שחור, מרושע ומשעשע לאללה.

נכנסתי ל"צומת ספרים" מתוך אימפו

אני כבר לא בת -16 כמו בתה של טופי שביקשה ממנה לקרוא לה קטע מתוך "עליסה בארץ הפלאות " לפני השינה. הייתי רוצה להיות בתה של טופי שתשב ותקריא לי מתוך הספרים המופלאים הללו ,ובמצוקתי הרבה - כי טופי לא נמצאת שם בשבילי, הקראתי לעצמי את הספר הזה -הנהדר המיוחד והיחיד שיצא עכשיו במהדורה המוערת.

האמת היא שאת הספר קראתי לראשונה לפני עשרים שנה במתכונת של ספר מהודר -אלבומי עם ציוריו הצבעוניים הנפלאים של ארנ

אח, דיסני, דיסני... לפעמים אתם עושים כל כך טוב, כל כך מדויק... שיניתם לחלוטין את כל עולם הקולנוע. אתם יוצרים ילדות יש מאין, לוקחים סיפורים, מחזות, אגדות - ומעבדים אותם לצורה מיוחדת שכל כך מאפיינת אתכם. לפעמים, העיבודים שלכם עולים בהרבה על המקור. שלגיה ושבעת הגמדים לנצח ייזכר כקלאסיקה פורצת דרך. "פרוזן" היה ועודנו העיבוד המוצלח ביותר לאגדת מלכת השלג. לולא העיבוד הקולנועי לנרניה, מעולם לא הייתי חושב

את הספר "בלב הים" קראתי, שניתי ושלשתי.
לא משום היותי קצר הבנה, חלילה, אלא בשל בליל המרכיבים שבתוכו - שתוכניות מסוג "הישרדות" למיניהן הן בבחינת "קומיקס" לעומת הדבר האמיתי.
בספר יש את מה שהקורא מחפש ביצירות מעין אלו: מנהיגות, (או יותר נכון חוסר מנהיגות), מזל ביש, ומעל לכל התמודדות אדירה – בשלל גוונים - מול איתני הטבע:
ים אכזר, שמש קופחת, גשמי זעף, רעב תמידי
ו"ניצוד – הלוויתן - שהופך לצייד".

לבושתי, עד לאחרונה ממש - לא שמעתי כלל על חוה עציוני הלוי או על ספריה. לא מזמן, באופן אקראי לחלוטין התגלגל אלי עותק של ספרה הנפלא "אפר על ראשה", ונשאבתי אליו במהירות מהתחלה.
הספר הזכיר לי במידה רבה את ספריה המופלאים של יוכי ברנדס. אני מוקסם שוב ושוב כאשר אני פוגש את היכולת להחיות עולם שהתאבן בין דפי ספרים מאובקים, ולהקים לתחייה דמויות עתיקות, להאניש בני אדם שעם הזמן הפכו לסמלים חסרי אופי אישי.
חו