ביקורת ספרותית על בלב הים - סיפור הישרדות מאת נתנאל פילבריק
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 בדצמבר, 2011
ע"י אברהם


את הספר "בלב הים" קראתי, שניתי ושלשתי.
לא משום היותי קצר הבנה, חלילה, אלא בשל בליל המרכיבים שבתוכו - שתוכניות מסוג "הישרדות" למיניהן הן בבחינת "קומיקס" לעומת הדבר האמיתי.
בספר יש את מה שהקורא מחפש ביצירות מעין אלו: מנהיגות, (או יותר נכון חוסר מנהיגות), מזל ביש, ומעל לכל התמודדות אדירה – בשלל גוונים - מול איתני הטבע:
ים אכזר, שמש קופחת, גשמי זעף, רעב תמידי
ו"ניצוד – הלוויתן - שהופך לצייד".
על הציר (המשני) שסביבו סובב הסיפור – ה"קניבליזם" – נכתבו מילים אין ספור, ובסיום אכתוב את עניות דעתי.
הסופר\היסטוריון (פילבריק) הופך מסמך\ מסמכים דוקומנטריים ליצירת מופת על גבול התיעודי-דמיוני.
מרגש ומצמרר – כאחת.
וכאן אתייחס ברשותכם. לנושא המוסרי – מהיבט תורני. (דעה אישית)
בתחילת ספר "בראשית" (ב, ז.). ".. וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה."
כל המפרשים מסבירים שהכוונה במילה "חיה", פירושה: דעת ותבונה בידול והבדל מן החיות שאין בן תכונות אלו.
אולם אנו קוראים את המילה "חיה" 'במלרע' בדומה לחיה ובהמה.
האדם הוא "טורף" מטבעו. אולם בשל היותו בעל דעת ותבונה יכול למצוא פתרונות מזון שאינם עולים, בהכרח, בקנה מדה עם טבעו "הטורף".
אולם כאשר האדם נקלע למצב של חוסר דעת ותבונה (כגון טירוף הדעת ב"בלב הים" או בסיפור "נס באנדים"), מה היינו מצפים ממנו שיעשה ......להיות – ולחיות ? - או למות ?.
ב"פרקי אבות" מופיעים שני משפטים שאולי יכולים לתת לנו "כלים" לבחון את בעיות המוסר, כפי שנתגלו במקרה זה ובמקרים דומים.

1. "אלמלא מוראה של מלכות , איש את רעהו חיים בלעו"

2 . " אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"

מומלץ מאוד לקרוא.
בהזדמנות זו אני ממליץ לקרוא גם את הספר "נס באנדים" שגם הוא מספר על הישרדות ו"קניבליזם" מאת נאנדו פראדו (שהיה בין הניצולים), אמנם הספרים אינם דומים באיכותם, אך מדגישים הבדלים בגישה של מה מותר מה אסור.
לקוראים ינעם. תודה
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אברהם (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה, יובל
יובל (לפני שנה ו-8 חודשים)
איזו שפה ואלו מילים, אני נפעם מול הכתיבה המיוחדת שלך
יובל (לפני שנה ו-8 חודשים)
איזו שפה ואלו מילים, אני נפעם מול הכתיבה המיוחדת שלך
אברהם (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
אני מניח שבתחום הזה אתה יותר מעודכן ממני, אבל יש הבדל בין "רשומות" מחמתיות, לבין "התרשמויות", אבל את ההבדל ביניהם למקרה
המעניין הזה, נוכל לדון רק על כוס קפה. בשיחה של "איזי, איזי".
חג שמח גם לך, טוביה.
tuvia (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
אברהם שלום, ראשית חג שבועות שמח בנוגע לגורודיש ותיפקודו במלחמה ההיא, היתה עליו ביקורת חריפה בפיקוד העליונה, ולפי מה שניראה מן הרשומות, האיש איבד את אשתרונותיו והפסיק לתפקד כמו אלוף, תיפקודו היא לא קוהרנטי ונתן ללא סוף פקודות סותרות שרק הגבירו את המבוכה בקרב הקצינים בקו הדם.המצב הדרדר כל כך שהמטכ״ל היה צריך להנחית את רב אלוף בר לב בתור מפקד על בפיקוד דרום, כשתפקידו המרכזי להשליט סדר, ושיפגע המצב שאיש כרצונו יעשה.
ברור שגורודיש לקח את זה מאוד קשה, והוא חשב שזאת היתה פעולה של נקמה נגדו על ידי דדו, משום מה.
לאחר מכן ועדת אגרנט צלבה אותו ולא נותר לו תפקיד פיקודי בצהל, ועל כן נאלץ לצאת לפנסיה.
כאמור, במקומות רבים, ועדת אגרנט, סגרה חשבון עם רוב הקצונה הבכירה , כאשר רב הנושאים באחריות שילמו בראשם
וכאשר בדרג האזרחי אף שר לא שילם בראשו על הפשלה שגם הם היו אחראים לה במידה רבה.
זה לא הפתיע אותי כלל, שגורודיש מצא עצמו יום אחד חופר בנהרות הריפובליקה המרכז אפריקנית, בתקוות שוא למצוא אוצרות, שאז יוכל לחזור אקצה ולהלחם על כבודו הרמוס.
לדעתי היו לו אופציות אחרות, בגץ היה קיים אז ותמיד היתה אפשרות להלחם על כבודו גם בתור איש צבא בהשהיה.
אברהם (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
נ.ב. גורודיש באשר לגורדיש ז"ל.
יש כלל ידוע בחיים בכלל ובצבא בפרט:
אתה עושה טוב לא יזכרו לך, אתה עושה רע לא ישכחו לך.
אני חושב שאם יה לו טיפ-טיפ מזל כמה ימים לפני האירועים, יכול להיות שהוא היה יוצא המנצח הגדול של המלחמה ההיא שהתחילה רע כל כך, ונסיימה ללא אובדן המדינה. גם בזה צריך מזל. אתה, טוביה, שמבין בקרבות של מלחמת העולם השנייה יודע מה קרה לגנרלים עתירי זכויות, שלפעמים בגלל סטירה לחייל איבדו הכל ברגע.
אברהם (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
בהחלט. זה אחד משני האמרות של חז"ל, שהבאתי בסיכום :"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

לעומת כל מה שהזכרנו כאן בספר "נס באנדים" שם מדובר על קבוצת כדורגל שמטוסה התרסק, יש שם מקרה שאשה מנוסעות המטוס העדיפה למות מרעב, ובלבד שלא לאכול מבשר אדם. איני יודע אם זה עניין של חינוך, או היותן של נשים באופן כללי יותר איסטניסיות, או שיש יוצאים מהלל בכל כלל. ברוך תהיה.
tuvia (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
נ.ב
אברהם, נזכרתי בעוד דבר, מסופר שבזמן מלחמת העולם השניה בערים רוסיות מסויימות כגון לנינגרד וסטלינגרד, נאלצו הרבה אנשים לאכול את המתים, לפחות הם לא הרגו אותם. גם שבויים רוסיים וגרמנים נאלצו לאכול את חבריהם שמתו, שאם לא כן הם פשוט היו מתים מרעב.
דרך אגב הנאצים אסרו על קניבליזם ומי שהיה נתפס היה מוצא להורג במקום.
tuvia (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
נכון, מזל שיש מורא של השילטון אבל לצערי לא תמיד זה עוזר.
קיימות הרבה מדינות שהשלטון המרכזי בהן לא מספיק חזק ואז בשוליים של המדינות קוראים דברים נוראיים, אבל למה ללכת רחוק, תראה בארצות הברית כמה מקרי אונס, רצח וכו׳ אז מי אומר שאין מיקרים של קניבליזם ? כמה שהמדינות יותר גדולות, יש סיכוי שיקרו בהן דברים שרק במדינות בעלות משטר מרכזי חזק לא יקרו.
סתם בשביל לחזור בזמן, אתה זוכר באפריקה את הרפובליקה המרכז אפריקנית, היה להם שליט שנקרא בוקסה ססה, שהיה ידוע שהאיש אכל את מתנגדיו שבאו משבטים אחרים, דרך אגב היו לו חברים ישראלים טובים, אחד מהם שהלך לחפש שם יהלומים והיה אלוף פיקוד דרום במלחמת יום כיפור גורודיש, אולי יצא לך להכיר אותו בזמן שירותו בצבא.
הוא ידע למצוא חברים לעניין...
אברהם (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
טוביה. נכונים דבריך - עקרונית. אולם יש להבדיל בין תרבות נאורה שההריגה של אדם היא אסורה על פי עקרונות החברה, קל וחומר לשימוש בו כמזון. לבין חברה שחיי אדם אינם בעלי ערך.
ראיתי פעם סרט "המוהיקני האחרון", ושם רואים כיצד אחד ממפקדי הכוחות ניגש לאחד הקצינים ובידו ופשוט חודר לסרעפת של אחד האנשים ואוכל את ליבו ממש בעודו חי.
בסופו של דבר הספר בו אנו עוסקים מטפל בצד האחר של האדם כאשר אין עליו מורא מלכות או אפשרות לקבל עונש.
בהקבלה גסה: מרבית האנשים הנורמטיביים בעולם לא יתפסו אשה ויאנסו אותה. אולם בקרבות בקוסובו, ראינו מאות ואלפי נשים נאנסות יחד עם בנותיהן ואיש לא פצה פה וצפצף. כי זו הנקודה בה מתגלה החייתיות של האדם. מזל שיש מורא של שלטון.
tuvia (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
בעיקרון אני מסכים אבל אין לשכוח שקניבליזם קיים גם במסגרות שאינם בתנאים של קיצוניות.
בניו גינאה , שבטים שהיו במלחמה עם שבטים אחרים, נהגו להרוג את שבוייהם ולאכול אותם.
כך היה, ועוד קורה מידי פעם באמזונס, או אפילו המקומות נידחים באפריקה . כך שלא רק בתנאים קיצוניים אנשים אוכלים מידי פעם אנשים אחרים..
ביקורת יפה
טוביה
panyola (לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
אכן משפט מפתח כשאין מורא מלכות נעשים מעשים שלא ייעשו
מורא מלכות מרסן את החיה שבנו.
ותנאים קיצוניים מסירים את המעטה האנושי
וחשופים את החיה שבנו.שבאדם. תבונתנו
אינה מהווה סתירה לכך שאנו חיות.
ג'ורג' (לפני 7 שנים ו-4 חודשים)
קראתי את הספר אף אני לפני שנים אחדות ואני מוסיף כי כל מילה של המבקר, אברהם מבני עייש, נכונה. גם אני התרשמתי מן הספר כמוהו.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ