ביקורת ספרותית על הקוסם מארץ עוץ [הספר המוער] מאת ליימן פרנק באום
ספר טוב

---

#
זה ספר שיצא לאור לראשונה בשנת 1900, ראשון לסידרה בת כ- 14 ספרים שנכתבה על ידי הסופר ועוד רבים, שנכתבו על ידי סופרים אחרים. אלה נשבו בקסמו של העולם שברא באום והוסיפו את כתם הדיו שלהם לעיסה הצבעונית. הסיפור עובד לסרטים ומחזות, הגירסה המוסיקלית משנת 1939 עם ג'ודי גרלנד היא הידועה שביניהן.
מצאתי אותו על ספסל ודי הופתעתי. זו הגירסה המוערת, הכוללת את האיורים המקוריים, בכריכה קשה וללא ניקוד. זה נכון שחלק משדרתו של הספר נתלשה, אבל הוא יפה מאד, כולל הערות מחכימות (של המתרגמת גילי בן הלל סמו או של המעיר/ה(?) מייקל פטריק הלן. לא הצלחתי להבין מי מהם/ן, אז אולי ש/תיהן. בקיצור – אני לא הייתי מוותרת עליו, למרות הפגם בשדרתו.

הספר הזה נכתב במטרה הנעלה, לגרום הנאה לילדים שיקראו אותו. אני חושבת שמזלזלים בהנאה – במיוחד הנאה של ילדים – לא בצדק. היו בטוחים שכל ילד, מכל שנתון, יקבל את מנת הדידקטיות הנראית לסופרי ילדים הכרחית. אל תשכחו שכל הילדים החיים במערב השבע והמפונק ייתקלו במורים ושאר מחנכים. אז ותרו להם קצת על הנאה נטולת חינוך. מה איכפת לכם?

הסיפור מוכר לכל. דורותי, שחיה עם דודה ודודתה (ועם טוטו הכלב, לא לשכוח) בקנזס האפרורית, המשעממת והשטוחה, מוטסת על ידי ציקלון (זו טעות סופרים. אין ציקלון בקנזס, אך יש בו טורנדו) ומונחתת בארץ עוץ הצבעונית, על שלל תושביה השונים והצבעוניים, על הפריחה ואבני הדרך הצהובות, ועל גורמים חורשי-רע (אם כי צבעוניים) שצריך להיזהר מהם. דורותי, נעולה בנעלי כסף של קסם, הולכת לפגוש את הקוסם הגדול של ארץ עוץ, שיראה לה את הדרך חזרה הביתה (כי גם בית אפור וקטן הוא המקום אליו חוזרים, לא?). אליה מצטרפים מספר ידידים – דחליל בלי שכל, איש פח בלי לב ואריה פחדן.
הדמויות מתנהגות בהפוך על הפוך. הדחליל חסר השכל הוא פותר הבעיות הראשי ועושה זאת בשום שכל. איש הפח חסר הלב מתייפח על גורלו המר של כל אומלל. האריה הפחדן מתגייס להציל את חבריו, למרות שאין לו(?) אומץ.
כל השחקניות שביצעו את דורותי היו נערות בסביבות גיל 16. בספר ההתייחסות לדורותי היא אל "הילדה הקטנה" והיא נראית באיורים המקוריים (היפים ומלאי ההומור) בסביבות גיל 6. לא הצלחתי להבין את שינוי הגיל שעברה הדמות (שמבטא יותר משינוי בגובה, נראה לי)

סיפור חמוד, צבעוני ומלא הומור. אהבתי את התוספות ההכרחיות לקנזס האפורה, שהפכו את חייה של התושבת הנאמנה למלאי צבע והומור וגם, בנוסף, לקצת מסוכנים. סיפור כמעט לא דידקטי, שחוגג את המקריות, החברות, התנועה קדימה והצבע, שאלה החסרים אותו מתרגלים לחיות באפור ודהוי.

והספר? מצא בית חדש.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הקוסם מארץ עוץ [הספר המוער]