ביקורות ספרים על הספר פונטנלה - ספריה לעם #500
|
"הזמן, המפלה הגדול, מיין את קורבנותיו. אשר למוות למוות, ואשר לזכרון לזכרון / אשר לזכרון לחיים ואשר למוות לשכחה" (עמוד 7).
הספר "פונטנלה" (הוצאת עם עובד, 2002) מאת מאיר שלו עוסק בקורותיה של משפחה אחת, או שבט אם תרצו. שבט יופה. גיבור הספר, והמספר, הוא מיכאל יופה, גבר בשנות החמישים לחייו, אב לתאומים אורי ואיילת, שגולל בספר את תולדות משפחתו, מעלייתם ארצה מרוסיה בעליה השנייה ועד ימינו אלה. החל במסעם של סבו וסבתו, דויד ומרים ("אפופה" ו"אמומה") יופה, לעמק, והקמת האחוזה שלהם, "חצר יופה", בה גרים כל צאצאיהם. לזוג נולדו ארבע בנות: חנה (אימו של מיכאל), פנינה היפה הנשואה לאהרו... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אחרי מות - קדושים אמור, ואחרי מות סופרים התלבש ברכות על ספריהם. אשתי שהיא בת כפר מילדותה אוהבת אהבת נפש את שלו, איש העמק, והיא דרבנה אותי לקרוא את פונטנלה. קצת נרתעתי מעוביו של הספר המחזיק כמעט 500 עמודים. מאז ומקדם אני מעדיף ספרים קצרים שנוח להכניס לכיס ולא מכבידים על התיק והנשמה. מה גם שמאז הצטרפה דיירת חדשה למשפחתנו לפני כמה חודשים - יצור מתוק מאין כמותו אך בעל תודעה ספרותית חלשה - אני ממלא את זמן הקריאה המתקצר בנובלות או ברומנים קצרים. בסוף אזרתי כגבר גבר חלצי וצללתי אל תוך הפונטנלה (מרפס בעברית) של המספר, מיכאל, שמגולל את עלילות משפחת יופה, אפוס של אר... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה ספר נהדר. קורותיה של משפחת חלוצים אחת שהתישבה בעמק יזרעאל, לא סיפורים גדולים, לא מאורעות כבירים, אבל מאיר שלו המצויין מצליח להכיר לנו את המשפחה על כל מוזרויותיה, לפני ולפנים וטווה קורים ופורם אותם עד שכל הסיפורים מתחברים והכל בהומור ובנחמדות.
כל הסיפורים המשפחתיים נרקמים ומתקיימים בחצר יופה, משהו כמו חווה מגודרת היטב, שמסביבה מתישבים עוד איכרים עד שנוצרת שם עיר וחצר יופה מבוצרת כמבצר במרכזה, מי שרואה זאת בברור זה החיוואי שדואה מלמעלה מחפש לו נחש או עכבר למאכל. החיוואי לא בעל החיים היחיד המשתתף כסיפור, ישנו החמור הנבון, הכלב בלי השם ועוד ועוד... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נפלא מאת מאיר שלו שעוסק בזיכרון, ובחיים שנשלטים על־ידו. לאורך חמש מאות עמודים של כתיבה מבריקה שב וצץ לו הזיכרון על שלל סוגיו ומוזרויותיו: בתור מיתולוגיה משפחתית ענפה, או בהיפוכו כנבואה, ואפילו בתור הדם שזורם בעורקיהם של היופאים, משפחה עמק־יזרעאלית שהזיכרון הוא הדבק שמאחד אותה, כמו גם אוסף פצעיה שכבר לא יגלידו. המספר, מיכאל יופה, מחטט בהם בכפייתיות ראויה לציון, לא מרחם על אף אחד מבני המשפחה (או על עצמו), עד שהספר מרגיש כמו כתב אישום שהזדווג עם מכתב אהבה ויצא להם ילד בשם פונטנלה.
פונטנלה היא, אגב, חור בגולגולת. אבל בסיפור היא גם אנטנה נבואית, כינוי ס... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
#
פונטנלה היא מזרקה קטנה (מִזרקונת? מִזרקית?) בסיפור פה היא מושאלת ככינוי למרפס, שזה העצמות בקדמת הגולגולת, הנסגרות בינקות. למספר הסיפור – מיכאל יופה, ששמו הסודי הוא פונטנלה – המרפס לא נסגר למרות שהוא כבר בן 55. הוא מייחס למרפס שלו כשרונות יוצאי דופן של הבנה וחיזוי. בכלל זה ספר של כינויים וביטויים, סיפורים על משפחה אחת היושבת מעל כפר אחד, תולדותיה, דורותיה, אהבותיה ובעיקר שינאותיה וסודותיה.
בזמן קריאת הספר התברר לי למה אני אוהבת את ספריו של שלֵו. מעבר לברור מאליו ולאמות המידה הספרותיות הכלליות - כמו יכולת וירטואוזית בשימוש בשפה, יכולת נדירה של סיפור... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עם מאיר שלו קרה אצלי משהו משונה. כבר לפני שנים הערכתי אותו מאוד כעיתונאי נפלא (כשעוד עבד בעיתונות) אבל דווקא כסופר חשבתי איכשהו שהוא איננו מדבר אלי... בסופו של דבר, באופן מוזר למדי, כשהתחלתי לקרוא את ספריו, התפעלתי מהם! קראתי בתחילה משום-מה, את ספריו החדשים יותר ודווקא בשנים האחרונות, אני קורא את הספרים היותר ישנים שלו. כי היום אני חושב ששלו הוא סופר ברוך-כישרונות וידע! והוא לא רק עיתונאי טוב אלא בהחלט סופר טוב. בדומה ל"רומן רוסי" שאותו סקרתי כאן לפני זמן מה, יש לשלו בספרו זה "פונטנלה", "אב- טיפוס" ו"מודל לחיקוי" והוא כמובן, "מאה שנים של בדידות" ההוא של גרסיה... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי יונה ונער זה הספר המרתק ביותר של מאיר שליו.
הסיפור על משפחת יופה בשילוב הוירטואוזיות של שליו, מפיחה בסיפור ניחוח וטעם של עוד. מופת... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כל ספר של מאיר שלו אני קורא בממוצע במשך חודש, שזה בערך פי 4 מהזמן שאני קורא ספר רגיל.
הכתיבה איטית, את תכונות האופי והמראה של הדמויות ויש לא מעט - לומדים ומכירים לאורך כל הספר עם תיאורים שחוזרים על עצמם אך רק מחדדים את האופי של הדמות.
למרות שתמיד הדמויות אותן דמויות, אשר מבוססות על החיים שלו, למרות שהמקומות תמיד אותם מקומות וכל ספר ממש נראה כמו האח התאום של קודמו, סך הכל אני אוהב את הכתיבה שלו.
תמיד הספרים של מאיר שלו הם כמו אגדה ארצישראלית מימים עברו כמו שהוא מתאר בספר: פעם האהבה-היה-אהבה, הדלתות לא היו נעולות והיה כבוד הדדי.
גם כאן כמו בספרים הקודמים ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פונטנלה הוא האחרון בשבעת הרומנים של שלו שקראתי. רומן רוסי גרם לגלים גבוהים בביצה הספרותית שלנו, אחריו באו כימים אחדים ועשו, המשיכו בגלים, ולפתע, אך לא במפתיע, בביתו במדבר ופונטנלה זכו לפחות תשומת לב ואהדה. עברה תקופה וקיבלנו את יונה ונער המרגש ואת שתיים דובים, סוג של מופת.
אל בביתו במדבר חזרתי כשמאיר שלו קידם את ספרו גינת בר. ספר נהדר בביתו במדבר. החלטתי להמשיך בתנופה עם פונטנלה הזנוח ו... הפתעה, שוב סוג של מופת.
כשבאים לסקר ספרים של שלו נמצאים בבעיה. העברית של שלו מהממת, רהוטה, מדוייקת. אי אפשר לעקוף אותו לא משמאל, לא מימין ולא בשום צורה אחרת. הוא סוג של... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ברגעים הקשים באמת... מאיר שלו, אחרי כמה ספרים בינוניים התחשק לי ממש משהו טוב. חזרתי אל פונטנלה
עונג צרוף. שפה מיוחדת, עלילה חד פעמית, דמויות שרק הוא מסוגל ליצור ו.... הפרק האחרון שירת האהבה לאניה פשוט לרוץ ולקרוא, שווה גם בפעם השנייה... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אז נכון, הספר ישן..וקראתי אותו מזמן מזמן.
ועדיין, זכור לי כמה אהבתי כל רגע כשהוא התהלך איתי בתיק ממקום למקום.
מקנא במי שעוד לא קרא אותו, וקדימה -תתחילו לקרוא. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נחמד על משפחה מטורללת, עם דמויות הזויות, שפה מיוחדת, תיאורים נהדרים של החי והצומח.
מאיר שלו בשיעור הסטוריה על ההתיישבות העברית ומנגד על חייהם של הטמפלרים במושבות בארץ והאינטראקציה ביניהם.
מאיר שלו במיטבו. אהבתי את הספר כמו את שאר ספריו. מומלץ בחום.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ואו! הבן אדם גאון . פשוטו כמשמעו
לחשוב שלא עבר את המסלול הרגיל והמשעמם לעייפה של הסופר המצוי.. מזלנו שגילה את ייעודו בזמן!
הוא שאמרתי - גאוניות צרופה!... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אולי הטוב ביותר של שלו.
אתה נשאב לתוך המשפחה והתקופה ואתה לא יכול לאכול מרק אחר כך בלי לבדוק אם הוא מעקם את הכף מהחום.
מה יש במאיר שלו שתמיד ההורים פסיכים הסבא מורכב?
... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר שלו במיטבו. דמויות מוזרות ארוגות לעלילה אחת, משובצות בעמק בתחילת המאה הקודמת. תאורים נפלאים של הנופים ממש מציירים את הסיפור לנגד העיניים.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר הזה כדאי לקרוא בפונטנלה פתוחה. מה זה פונטנלה פתוחה? את זה תצטרכו לקרוא בתוך הספר. מאיר שלו בשפתו הנהדרת מתאר נופים ואנשים ומשפחה סבוכה על גבול ההזויה והכל בהומור, בנוף ארצישראלי, בעין בוחנת ונוקבת ובשפתו השובה. אף על פי כן זה לא המוצלח ביותר של שלו, אך כמו כל ספריו מהנה ביותר. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי את הספר, כך שרע ממש הוא לא, אבל מאכזב - בהחלט. לגמרי מאותם ספרים שמשאירים אותי עם תסכול על שבזבזתי זמן בציפיה למשהו שלא קרה.
השפה עשירה מאד, אבל לדעתי ללא סיבה. האם באמת צריך לכתוב "אילפס" במקום סיר? האם זה משקף משהו אורגני בסיפור - את רוח המשפחה המתוארת, את הלשון שבה השתמשו בתקופה רלוונטית... משהו? לא ולא. סתם, כי אפשר.
המוטיב הזה - ללא סיבה - תקף כמעט לכל המניירות שבהן המחבר משתעשע לאורך כמעט 400 עמודים. יש המון סצינות מיוחדות, אקזוטיות, צורבות זכרון... אבל למה הן שם? התחושה שלי הייתה שהמחבר נהנה מהיכולת שלו להמציא מצבים, אבל התפירה של אלה לסיפור מנומ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אז הנה לנו סיפור על משפחה- סבא, קשוח ומשוגע. סבתא, חמה ואוהבת. ארבע בנות מטורפות. שני נכדים. ושני נינים, חסרי תועלת.
זה כיף לקרוא סיפור על משפחה, בטח אם יש בו קצת נוף וקצת טמפלרים ברקע- אבל בואו נאמר את זה בכנות-
זה הרבה יותר מזה!
זהו אוסף של מוזרויות אנושיות שעוד לא פגשנו, של סיטואציות מרתקות, של משחקי מילים מעוררי התפעלות, של פרקים קטנים בהסטוריה ארצישראלית, של שמות חיבה משונים הנהגים כלאחר יד,של הגזמות קלות, חסרות בושה.
זה הספר הראשון של מאיר שלו שאי פעם פתחתי- ואני מוכרחה לחלוק את זה איתכם- האיש גאון,כתיבתו מעשה קסמים.היה טוב.
... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים שיותר אהבתי. הרגשתי שעמק יזרעאל ממש נמצא מולי מתי שקראתי אותו. זה ספר ראשון שאני קוראת של מאיר שלו וממש אהבתי את הכתיבה ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
נפלא! אני אוהבת את כל מה שמאיר שלו כותב, אבל הפעם הוא הבריק במיוחד. הספר, בניגוד לרומן רוסי למשל, הוא קריא ושוטף, מענג ומלטף. בכל ספר של מאיר שלו אני תמיד מוצאת את עצמי מזדהה לפחות עם חלק מהדמויות וגם כאן הזדהתי עם משפחת יופה, על כל מוזרותיה - כי למי אין משפחה מוזרה? רק מאיר שלו יכול להפוך אותה גם להכי מקסימה בעולם.
הסיפור, הוא לכאורה הזוי, אך יחד עם זאת הוא הכי אמין בעולם ואתה מרגיש כאילו זהו הסיפור שלך ממש. מומלץ בכל פה.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מהם סימני הזיהוי של משפחת יופה?
הם אוכלים את המרק שלהם חם-רותח, פירה ודג מלוחים שיודעים לשחות
הם חותכים את כיכר הלחם ביד אחת, כשהיד השנייה מחבקת את הכיכר אל החזה
הם מדברים בשפה האופיינית שלהם, משופעת בביטויים שהושרשו בה דוגמת "הלך הפירה, אבל הצלנו את השמשה", "להבא אבקש לימון" ו"את זוכרת יהודית..."
הם משפחה מלוכדת ובעיקר מטורללת ברמות קשות.
קראתי עד כה ארבעה ספרים של מאיר שלו (לא כולל ספרי הילדים): את "יונה ונער" חיבבתי מאוד, "הדבר היה ככה" היה נחמד ואת ה"רומן רוסי" סיימתי בדם יזע ודמעות, בעיקר כי רציתי לבדוק על מה כל המהומה.
ב"פונטנלה" קרה הדבר. התאהבתי, אמ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים החכמים והמצחיקים שקראתי.
מאיר שלו בגדולתו. יש ספרים שאתה בודק מתי כבר מגיע סוף הספר.
בספר הזה הרגשתי שאני לא רוצה שהקסם יפוג. שהספר לא יגמר.
למרות היותו פנטזיה הוא בעצם סיפורה של ההיסטויה הציונית כמעט מראשיתה.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רק מאיר שלו מסוגל לכתוב כזה ספר עם תאורים מפורטים משעשעים ושפה כל כל עשירה, מאוד אוהבת את ספריו... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר שלו . פונטנלה. עם עובד. 2002
אחד הספרים הטובים של שלו. שפה עשירה ומשובצת זכרי ילדות מ'מקרא' ועד קדיה מולודובסקיה. תאור נהדר של גלריית דמויות מרתקות אשר מסמלות הסתגלות שונה לבניין הארץ, לציונות, לזוגיות ועוד. ההתיישבות בעמק, הן של היהודים והן של הטמפלרים מוצגת כאן בצורה פנטסטית ודמיונית שכך נפלא ללמוד היסטוריה. גם ביקורת על הקולקטיב מחד ועל ההסתגרות הפרטית מאידך לא נחסכת מן הקורא. המספר, מיכאל, מגדיר עצמו כ"הנורמאלי היחידי במשפחת יופה", של העמק (נהלל וסביבותיה, ולדהיים היא אלוני אבא ועוד). בתארו את "הזוגיות דאז" קורץ מאיר באירוניה כלפי הכותרות שאנו ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני אתן למאיר קרדיט על זה: הוא קליל, והוא משתמש במוטיבים חוזרים בצורה חמודה מאד. חוץ מזה הוא ממש לא עושה עליי רושם. לא עם השוויץ שהוא עושה עם השפה העשירה, לא עם האלמנטים הסוריאליסטים דוגמת סבא שנושא על גבו את הסבתא לאורך קילומטרים. אנשים אמרו לי שהם קראו את זה וזה הצחיק אותם. באמת? מה כל כך שנון פה? מה מצחיק? אני אפילו לא אשאל מה יפה או מרגש כי מאיזשהו שלב בקריאה את דרישות הסף האלה הורדתי לחלוטין. גם החלק הרומנטי של הסיפור לא גרם ללב שלי להחסיר אפילו פעימה אחת. ומה, לעזאזל, נסגר עם כל תיאורי המין הדוחים האלה? כנראה שאני לא ליברלית מספיק כדי לא להיגעל כשהגי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר שלו שלא במיטבו. טרחני ואפילו קצת נודניק. אבל בסיכומו של דבר עדיין יודע לייצר פרוזה עילאית. אהבתי יותר את יונה ונער.
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ה-ספר! חכם, מצחיק, עשיר בשפה הנהדרת של מאיר שלו ומלא ברבדים המתגלים רק בקריאה שנייה ושלישית..... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הגיע הזמן להרכין ראש ולהודות בצער: אני לא מצליחה לאהוב מאוד את הספרים של מאיר שלו. רק קצת. הכתיבה שלו יפיפיה, שנונה, מקורית ומלאת הומור וחן. השימוש שלו בשפה העברית הוא וירטואוזי. להטוטן של מילים. יש לו רעיונות מצחיקים ודמיון עשיר להפליא.
אבל בדרך כלל כשאני קוראת ספר שלו, אני מוצאת את עצמי, לפחות עד אמצע הספר, נאבקת ברצון לעשות דברים אחרים ולוותר. בעיקר בגלל היעדר עלילה מרכזית, היעדר פואנטה, עודף דמויות, וקצת יותר מדי תיאורי טבע ונוף, שכתובים יפה אבל מייגעים.
'פונטנלה' לא הגרוע בספריו מבחינה זו ('עשו' מתיש ממנו) וגם לא הטוב שבהם ('יונה ונער' מרתק ממנו)... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קרה לי משהו מוזר: לפני שנתיים בערך קראתי את פונטנלה, ובהיותי קוראת חדשה בסימניה כתבתי את חוות הדעת הצנועה שלהלן:
**נסחפתי מהר מאוד אחרי הכתיבה השלוית האופיינית ונהניתי מאוד מדמותה של משפחת יופה ומשגעונתיה. הססגוניות של הדמויות מרתקת, למרות שיש קצת עומס ולוקח זמן למקם את הכל.
מה שאכזב היה שחיכיתי לאיזה קטץ' בסוף הספר, וממש חשבתי שמיכאל ימות והתבאסתי שזה לא קרה...
אבל עדיין- מעניין מאוד, מזכיר מכל מיני כיוונים את "ביתו במדבר" ואת "יונה ונער".
בהחלט שווה קריאה, ביחוד לאוהבי שלו.**
עברו שנתיים, ומחסור הספרים של פסח הביא אותי לקריאה חוזרת. עוד אני מתלבטת ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כקוראת נלהבת של מאיר שלו, הספר הזה עורר בי אכזבה קלה. אם טרם קראתם את ספריו האחרים, מוטב שתתחילו ב"פונטנלה" או ב"יונה ונער" ואח"כ תמשיכו לספריו הקודמים והמצויינים.
אם אתעלם מהצפיות שנוצרו בי בקריאת ספריו הקודמים של , אוכל לעשות חסד עם ספר זה ולומר שהכתיבה מיוחדת,משעשעת והדמויות ,הגרוטסקיות לפרקים, מרתקות.
חוויה מובטחת(במסגרת ההערה שצויינה לעיל).
שרית לינקר... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאוהבי הזאנר של מאיר שלו.
זה ספרו הראשון שקראתי ולכן אני יכול להיות משוחד אך בעיני זה הספר הכי טוב ואולי הספר הכי טוב בכלל אם אפשר להגיד דבר כשה.
הספר יותר זורם מאשר רומן רוסי או עשו לכן אם זה פעם ראשונה שקוראים ספר של מאיר עדיף להתחיל איתו או עם יונה ונער, ביתו במדבר.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אמנם עבר זמן מאז נגעתי לאחרונה בפוֹנטנֶלה ההזויה של מיכאל, אך היא, עודנה רוטטת בהמיה.
' פ וֹ נ ט נֶ ל ה ' - כך קראה לו אהובתו שהצילתו משלהבות הבעירה. "ואם לא היתה זו אהבה, מה היתה?"
פוֹנטנֶלה – "אותו רווח נפחד שבכיפת גולגולתם של תינוקות" מסביר מיכאל, והוא, גבר בן 55 היחיד בתבל שהפונטנלה שלו פתוחה ומתופפת לו רגשות, מאורעות ואף ריחות.
שלֵו אורג בשלוה, תוך כתיבה נושמת ועורגת, דמויות כובשות המחייכות אותך, מחבקות, דוחות, מפייסות, מעוררות חמלה/כעס/אהדה.
הוא טוֹוה בלשון ציורית מרבדי מלים לארץ ישראל היפה - "בימים ההם היו שטיחי הכלניות ומרבדי הנרקיסים מגיעים ע... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
ספר מעולה! התענגתי מצורת הכתיבה המיוחדת של מאיר שלו,
הרמיזות התנ\"כיות, והביטויים המיוחדים של משפחת יופֶה.
(בעלילה עצמה יש הרבה דברים שמזכירים לי את \"100 שנים של בדידות\")... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מהמם!!!
ריכולים כייפים על הנעשה במושב- כולם יודעים הכל על כולם, כולם שכבו עם כולם, כולן הציאו שחורים בגב לכולם...
אחרי שנים שבהן בביתו במדבר היה הטוב מספריו- המשפחה הנורחבת הזו שבתה אותי!
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
