ביקורת ספרותית על פונטנלה - ספריה לעם #500 מאת מאיר שלו
ספר טוב

---

קרה לי משהו מוזר: לפני שנתיים בערך קראתי את פונטנלה, ובהיותי קוראת חדשה בסימניה כתבתי את חוות הדעת הצנועה שלהלן:

**נסחפתי מהר מאוד אחרי הכתיבה השלוית האופיינית ונהניתי מאוד מדמותה של משפחת יופה ומשגעונתיה. הססגוניות של הדמויות מרתקת, למרות שיש קצת עומס ולוקח זמן למקם את הכל.
מה שאכזב היה שחיכיתי לאיזה קטץ' בסוף הספר, וממש חשבתי שמיכאל ימות והתבאסתי שזה לא קרה...
אבל עדיין- מעניין מאוד, מזכיר מכל מיני כיוונים את "ביתו במדבר" ואת "יונה ונער".
בהחלט שווה קריאה, ביחוד לאוהבי שלו.**

עברו שנתיים, ומחסור הספרים של פסח הביא אותי לקריאה חוזרת. עוד אני מתלבטת אם יש לי כוח לכתוב ביקורת, אני מגלה את הביקורת הנ"ל ומופתעת לא רק מהאיכות הלא-משהו של הכתיבה, אלא ממה שחשבתי על הספר. אז ברשותכם, תיקון.

כמו בכמעט כל הספרים של שלו, יש כאן סיפור חלוצי מהגיהנום. הסבא החלוצי, במקום לבחור את המקום שהכי צריך אותו, בונה בית לפי גחמותיה של אשתו, ולא סתם בית- מבצר בלתי חדיר, סגור למי שאינו יופאי אמיתי. שבט משפחת יופה, שמסתגר במבצר, הוא גיבור הספר, במוזריותיו האינספיות ובהתעקשותו להישאר בעולם משלו, לא כפוף לחוקי העולם שמסביב.
שלו מגיש לנו תערובת מצחיקה ומשונה של דמויות, לכל אחת מהן שיגעון משלה, טראומה משלה וכמובן ביטוי משלה, שמצטרף למילון המשפחתי. במשך כ200 עמודים הוא מציג לנו אותן אחת אחרי השניה, אבות, בנות, בעלים וחתנים, קרובים ואויבים. עוד לא הספקנו לעכל את הסיפור המוזר של בת אחת וכבר באה אחותה עם סיפור משונה יותר. אין כאן עלילה- יש לנו רק את מיכאל יופה פורס את סיפורו האישי והמשפחתי, ובעיקר מנסה לשמר את זכר אהובתו המסתורית. מדובר ב200 עמודים מעייפים למדי, עמוסים בהמון מאמץ למקוריות ולא לקפח חלילה אף בן יופאי. אמנם בניית העולם של של שלו מרשימה- שפה, היסטוריה ותרבות- אבל קשה מאוד להחזיק את האקספוזיציה הזו. רק אחרי שבשעה טובה הוכנסנו ב(כמעט) כל סודות המשפחה, מתחילים ליהנות מהספר.
יש קטעים משעשעים לא מעטים, והכתיבה על אדם כותב נותנת הצצה מעניינת לחשיבה של שלו ולהתלבטויות שלו ככותב. משפחתו הקרובה של מיכאל- בעיקר ביתו איילת- הם הדמויות היותר נוחות להזדהות ונעים לקרוא עליהן ואותן. התיאורים והדמויות ססגוניים כרגיל, ואם מתעלמים מהחשק העז להשוות בין הדמויות כאן לדמויות בספרים האחרים, אפשר ליהנות מקריאה קלילה ובלתי מחייבת.
האכזבה העיקרית מהספר היא חוסר הקתרזיס שלו. לפני שנתיים כתבתי שציפיתי שמיכאל ימות, אבל החוסר היותר זועק הוא הסוף של האהובה המסתורית של מיכאל, סוף שמובלע בין השורות ולא מנומק בשום מקום. בסך הכל מדובר בתפאורה מצוינת, שלא מתרחש בה שום דבר. זה לא ספר, מר שלו, וחבל.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על פונטנלה - ספריה לעם #500