ביקורות הספרים שאפרתי אהבה

מיין לפי: תאריך כתיבה כמות אוהבים שם הספר שם הסופר (פרטי) שם הסופר (משפחה)

אז איך כותבים ספר משעמם? שאלה טובה. אבל מנקל הצליח. ספר איטי, מבולבל ומשעמם. אפילו במונחים נורדיים. ... המשך לקרוא

לפני 11 שעות

בתחילת המאה הקודמת אלפי יהודים, ואולי אפילו קצת יותר מאלפי, נהרו ממזרח אירופה אל ה"גולדענע מדינע" - מדינת הזהב, הלא היא ארצות הברית של אמריקה. זאת במטרה לברוח מחיים ללא עתיד ברור, מאנטישמיות, מעוני ועולב ואפרוריות החיים, ולקבל הזדמנות טובה לעתיד טוב יותר במדינה שבה לפי השמועה ה... המשך לקרוא

אתמול

האם אלה חמישים הגוונים של סיפור יהדות אירופה? מהי אותה אירופה? אם נתייחס לאירופה הקלאסית מהעבר (לפני הפיכתה לאירופה המוסלמית), הרי מדובר בפריז, רומא ולונדון. אבל שלוש אלה הם רק הד רחוק במקום בו עוסק הספר, שמחברו המוכשר בוגוסלבסקי הוא אדם עם ידע אינסופי. זה טוב וזה גם רע. הספר גו... המשך לקרוא

אתמול

אוקיי, קראתי כמה ספרי שלגי, מספיק כדי לאבד את הספירה, ועכשיו באמת הגעתי להשלמה עם כך שאני נהנית מהם. זה פשוט לוקח זמן נראה לי, להבין את הקונספט, ואיך להעריך סיפור רומנטי קלישאתי שתמיד מצליחים להכניס בפחות מ-210 עמודים. זה מאוד קשה לדרג אותם בהשוואה זה לזה, אבל גיליתי שרובם מצליחי... המשך לקרוא

שלשום

קשה להאמין שהספר הזה נכתב ב-1937, ופורסם כמעט שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. אריקה מאן מצטטת בחופשיות קטעים שהיטלר כתב במיין קאמפף, ולא יודעת עדיין מה הולך לקרות. אבל דבר אחד ברור - היא לא הייתה מופתעת כשזה קרה. היא אחת מהבודדים שראו מראש לאן הנאציזם מוליך את גרמניה ואת אירו... המשך לקרוא

שלשום

ספר מוזר. כאילו יש כאן סיפור, אבל הוא לא ממוקד ולא ברור לשם מה נכתב. יותר מזה - כשהסופרת היא ממוצא סיני שגדלה בארה"ב, ההנחה היא שאת המציאות היפאנית ערב ובמהלך מלחמת העולם השנייה היא לא בדיוק מכירה. אולי ממחקר אבל לא מנקודת מבט אישית ומשפחתית. אפשר לוותר... המשך לקרוא

שלשום

יש בטיוטה משהו נוח. אולי נוח זו לא המילה המדויקת. מאפשר. המילה הזו מרגישה לי יותר נכונה. טיוטה היא מצב המאפשר שינויים, זה לא משהו קבוע ולא בלתי הפיך. משהו בארעיות שלה יכול לפעמים להעניק בטחון יותר מאשר משהו קבוע. היכולת לנוע ממנה ולתוכה נותנת מרחב וחופש. חופש התנועה. אישה בת ... המשך לקרוא

שלשום

אל הספר הזה של ג'ראלד דארל, "איש החיות" הזאולוג והסופר, הגעתי ממש במקרה במהלך ביקור לא מתוכנן בחנות הספרים יד שניה התל אביבית - קדמת עדן. לא קראתי את ספרו המפורסם ביותר "משפחתי וחיות אחרות" או כל אחד אחר מעשרות הספרים שכתב וזוהי לי התנסותי הראשונה עימו – שאני מגדיר כחביבה. הספ... המשך לקרוא

שלשום

לא תאמינו אולי, אבל כאן באתר יש ארבעה ספרים ששמם הוא "שפת הפרחים". כנראה ששפת הפרחים היא דבר. בספר הזה לא מדובר בפרחים שמשתמשים בשפה לצורך תקשורת בינם לבין עצמם, אלא אנשים ששולחים פרחים זה לזה ומשתמשים בהן בתור קוד למשמעויות ובעיקר כדרך מוסכמת לתיאור רגשות בין אנשים שלא יכולים ... המשך לקרוא

לפני 3 ימים

אני מת על רובין הוב, ויש לי את רוב ספריה. אבל דווקא בטרילוגיית הספינות החיות פחות נהניתי מהקריאה. עדיין מסע מופלא בעולם קסום, אבל כל המסע התגעגעתי לפיץ ולליצן. אל תבינו אותי לא נכון. זה ספר טוב, ספר כיפי, אבל הדמויות לא נשארו איתי בכלל. קראתי אותו לפני עשור, ואני לא זוכר אף אחת מה... המשך לקרוא

לפני 3 ימים

בכנות? קראתי אותו בהרבה ציפייה, ובעיקר התאכזבתי. הפרוזה יפה בסך הכול, אבל לא עוצרת נשימה. המסתורין ממש סתמי. חידה לשם החידה, בלי טיפה של קתרזיס בגילוי הסופי. הייתי נותן לו שלושה כוכבים לולא האכזבה מכל ההייפ סביב הספר. בינוני ומטה. יכול להעביר שבת או שתיים, אבל לא הייתי ממליץ לבז... המשך לקרוא

לפני 3 ימים

סיפור דמיוני בתוך סיפור אמיתי. הסיפור האמיתי קופץ בזמנים - פעם ההסיטוריה של הגיבור, פעם ההווה של הגיבור ולעיתים ההסיטוריה של סבו. בשלב כלשהו מצטרף סיפור בתוך סיפור לסיפור הדמיוני. מבולבלים? גם אני. בשלב כלשהו הסיפור בתוך הסיפור שעמם אותי וגם כלל יותר מדי עניינים איסלאמיים שעם ... המשך לקרוא

לפני 3 ימים

מה את עושה אם יום אחד את מגלה שיש לך ילד קקה? דליה, גיבורת הספר היא פנסיונרית של משרד החינוך, בדיוק לפני שנה התאלמנה, יש לה חברה טובה שבעלה עזב את הבית והבת היחידה שלה גרה בחו"ל, ודרור, הבן של דליה בלי זוגיות, מדבר לא יפה, וכנראה זומם להשתלט על כספי הירושה. דליה מנסה את כל מה שהיא י... המשך לקרוא

לפני 4 ימים

שלושה חיילי מילואים בני ארבעים בערך, אחד מהם הוא אבא לנער מתבגר ושני האחרים רווקים, משרתים בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה. הם לא בחזית, לא כובשים שטחים אלא מטהרים אותם. במילים אחרות, הם אלה שאמורים להוציא להורג יהודים בבורות הירי. והם גם עושים זאת, אבל מעדיפים שלא. אז הם מבקשים... המשך לקרוא

לפני 4 ימים

אני אוהבת ספרים שמרגישים כמו טיול שקט בעיר לא מוכרת , ויותר מכך אם הם מלוות בסיפוריהן של נשים מעוררות השראה שניהלו ביד רמה את ביתן ויצרו את עצמן מתוך עצמן, כסובייקטים חזקים בלב החברה הפטריארכלית . כזה בדיוק היה לי הספר תארי לי את העיר שכתבה מאיה ערד יסעור מחזאית וסופרת שכאשר ... המשך לקרוא

לפני 4 ימים

הספר הזה מכיל חמישה חלקים, שניים מתוכם בבית המרפא ולנוכח הים התפרסמו בנפרד כספרונים. אותם לא אסקר. גם סיפור קצר בן שני עמודים לא. החלק הראשון שאסקר שמו כולם יצאו לקרב. מי בעצם לא יצאו לקרב? ובכן, אלה שמוצאם אינו צרפתי, והרי בצרפת עסקינן. לא רק לא צרפתי, אף יהודי הוא. הצרפתים חושש... המשך לקרוא

לפני 4 ימים

מי שסוכתו נופלת, רומן הביכורים של צבי בן מאיר, הוא אחד הספרים האישיים והכנים ביותר שקראתי בשנים האחרונות. נדמה שבן מאיר עושה כאן מעין סטריפטיז נפשי – חושף את עצמו עד תום, מוותר על כל מסכה, ומזמין את הקורא למסע כואב ומרתק אל הנפש פנימה. זהו סיפורו של בנימין (ביני), צעיר דתי-לאו... המשך לקרוא

לפני 4 ימים

"משפחות- משפחות נברא העולם, ולכל משפחה גרעין משלה- אידאה, תשוקה או כישרון- שסביבו חגים כל בני המשפחה, איש איש על פי דרכו, ולעולם לא יתעייפו מלדון ולדוש בו." הסיפור עוקב אחר שתי משפחות החיות ברחוב יהודה מכבי בתל אביב בשנת 1989. לאחת פרפומריה ולשנייה צרכנייה. בני המשפחה חיים להם זה ... המשך לקרוא

לפני 4 ימים

נהנתי מאוד מהספר, יש בו עדויות נדירות שכנראה לא היה יוצא לי להכיר לולא ספר זה. מרתק גם להכיר בגישתו של הרבי מחב"ד שהייתה שונה מאוד מרבנים אחרים... המשך לקרוא

לפני 5 ימים

לא על כל אובדן החברה מאפשרת לנו להתאבל כמו שצריך. אביגיל בת השלושים וחמש, למשל, לא קיבלה מעולם הזדמנות להתאבל על הטרגדיות האישיות שלה. אחיה נעלם כשהייתה בת שש־עשרה; בזמנו היא לא יכלה להתאבל עליו, כי אולי הוא יחזור. הנישואים שלה התרסקו והיא איבדה את אהבת חייה, אבל אז נשללה ממנה... המשך לקרוא

לפני 5 ימים