לרגל יום האשה הבינ''ל ולכבוד כל הנשים האמיצות באשר הן.

מאז יום האשה הבינ''ל לפני שנתיים קראתי שלושה ספרים, פרי עטן של שלוש סופרות מרתקות. כל אחת מהן התברכה לא רק בכשרון ספרותי, אלא באישיות מרתקת ובמהלך חיים פתלתל, שלווה בהכרעות אמיצות לא מעטות. השלישית בחבורה היא <mark>אריקה מאן</mark>, "הבת של" תומאס מאן בכל הקשור לתחום הספרות, אך אין ספק בעיני כי מבחינת אומץ לב פוליטי ונכונות להלחם על ערכים צודקים, תומאס

<mark>אריקה מאן</mark> (1905-1963) היא בתו של תומאס מאן הידוע זוכה פרס נובל וקטיה פריגסהיים היהודיה. זו יצירה ראשונה שלה שמתורגמת לעברית. היא הייתה דמות די מעניינת וכישרונית במגוון תחומים. הייתה שחקנית תיאטרון, כתבה מחזות וסיפורים והייתה עיתונאית.
עם עליית הנאצים לשלטון עזבה משפחת מאן את גרמניה והיגרה תחילה לצרפת (1933) ומאוחר יותר לארה"ב (1937). הופעות התיאטרון שלה וההצגות שהעלתה נחשבו "עויינים לגרמניה" וב-

קשה להאמין שהספר הזה נכתב ב-1937, ופורסם כמעט שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. <mark>אריקה מאן</mark> מצטטת בחופשיות קטעים שהיטלר כתב במיין קאמפף, ולא יודעת עדיין מה הולך לקרות. אבל דבר אחד ברור - היא לא הייתה מופתעת כשזה קרה. היא אחת מהבודדים שראו מראש לאן הנאציזם מוליך את גרמניה ואת אירופה, וניסו להתריע על הסכנה.

לא שהנאצים ניסו להסתיר את זה יותר מדי. בפורומים בין-לאומיים אומנם, למשל בתערוכה העולמית בפר

לאחרונה קראתי שני ספרים בזה אחר זה: "השמידו את כל הפראים" של סוון לינדקוויסט השבדי ואת הספר של <mark>אריקה מאן</mark>.
אני חושד שההרגשה שלי שיש הרבה מן המשותף לשני הספרים נובעת משלב הסניליות המתקדמת שבה אני נמצא, המתבטא בערבוב מוחלט של כל מה שקורה לי וכל מה שאני מרגיש, בשילוב עם נטייתי הידועה להפוך כל גחמה לאידיאולוגיה מורכבת.

שני הספרים מעלים עובדות הסטוריות בסגנון אישי. לסוון יש פחות יכולת ספרותית משיש ל

ספר שנכתב ב 1938 ע"י <mark>אריקה מאן</mark>, בתו של הסופר היהודי גרמני תומאס מאן.
מתוארת בספר מערכת החינוך הנאצית המקיפה את הילד-נער-מתבגר ושוטפת את מוחו לאהבת הפיהרר, הערצת הנאציזם, שנאת הזר, והמעטת ערך הידע.
מפחיד........

הספר הנ"ל נכתב על ידי <mark>אריקה מאן</mark> שהייתה אישה ברוכת כישרונות ובין השאר הייתה; שחקנית, עיתונאית, מרצה וגם סופרת. בוודאי שהכישרון הספרותי היה חלק ממשפחתה; אחרי-הכל היה אביה תומאס מאן סופר מפורסם מחבר "בית בודנברוק" ו"הר הקסמים" שאף קיבל את פרס נובל... אחיה קלאוס שהיה מאוד קרוב אליה, היה גם הוא סופר מוכשר - קראתי פעם בגרמנית את סיפרו האוטוביוגרפי המרתק "נקודת מפנה".
הספר הנ"ל נכתב על רקע התנגדותה הפול