“יש תעלומות בעולם. גם בחיים הכי שגרתיים שיש, קורה שיש דברים שאין לכם מושג איך באמת התרחשו ומה היה שם. פעם הגעתי לכנס, והכל היה שם. הכיבוד היה ערוךעל השולחנות, המים החמים רתחו במיחם, החדרים היו מסודרים עם כיסאות ערוכים ומקרנים דולקים, הכל היה מוכן חוץ מזה שלא היו אנשים. בכלל לא. אפילו לא המקדימים הקבועים, אפילו לא המארגנת. התקשרתי אליה והיא צחקה עלי שבטעות בלבלתי והגעתי שבוע קודם, אבל זה עדיין לא מסביר למה ואיך גם המקום התבלבל. פעם קבעתי תור למרפאת שיניים חדשה וכשהגעתי אמרו לי שאין לי תור, שבכלל הרופא לא מקבל היום וגם הנוהל שנאמר לי בטלפון לא קיים אצלם. אז לא ברור עם מי דיברתי ולמה ומה קרה שם. פעם נעלם לי מהבית כרטיס אשראי ושנה וחצי אחרי שביטלתי אותו התקשר חוקר משטרה לשאול באילו נסיבות הוא נגנב כי הוא נמצא יחד עם רכוש גנוב אחר.בכל הסיפורים האלה חסרה לי ההתחלה או הסוף של הסיפור.
גם חיי בלש הם תעלומה. התעלומות שהוא פותר בספרים תמיד מסודרות והדוקות ובאות על פתרונן באופן מלא, ולכל היותר הפושע מוציא וידוי ארוך ומפורט רגע לפני שהקערה נהפכת עליו והוא נתפס או נהרג, אבל הבלש עצמו לא מובן ולא פתור עד הסוף. אנחנו מכירים את הדמות שלו בהווה של סדרת הספרים, שבה בדרך כלל הוא נשאר באותו עשור של חייו ועם אותן תכונות אישיות, וזהו. הוא צומח מהכלום וחוזר אל הכלום וכל מהותו היא לשרת את העלילה הבלשית בלבד. גם תכונות האופי שלו, הסיפורים האישיים שלו, הזוגיות השבורה שלו, הקשרים הלא קיימים עם הילדים שיצאו מהזוגיות הזו, המנהגים המוזרים שלו וכמובן יכולת הסקת המסקנות - כל אלה הם בהווה בלבד, ולצורך העלילה הבלשית.
קורט ולאנדר, למשל. הוא נולד בגיל 43, כשהוא כבר מפקח משטרה גרוש ואב לילדה, ואוהב לפעול לפי אינטואיציות. אני לא זוכרת איזה ספר מספרי קורט ולאנדר קראתי, אבל כן היה שם משהו מעניין, כי מעבר לעלילה הבלשית היתה עוד איזו סוגייה חברתית שעלתה בעלילה, מהסוג ששייך לכל העולם ולא רק לשוודיה. אז לא כתבתי סקירה כי זה היה מזמן, אבל אני יודעת שכל שמונת הספרים שלו הם כאלה, ושחלקם לא תורגם לעברית בשל התנגדות המחבר. קורט ולאנדר הוא טיפוס אפור למדי, לא אקסצנטרי עד כדי שיעמום, אדם חרוץ שמסור לעבודה שלו אבל עושה אותה בצורה לא שיטתית אלא מפוזרת ובעיקר עם הרבה אינטואיציה. בספר התשיעי מנקל, כנראה מאותה סיבה שלי צ'יילד עשה דבר דומה, חוזר אחורה בזמן ומייצר (או מוריד מהטיוטות) חמישה סיפורים מוקדמים של ולאנדר. אז זה לא רומן מתח אלא חמש נובלות, וזה לא ספר מספר 9 בסדרה אלא סוג של פריקוול.
הנובלה הראשונה ("הדקירה") מתרחשת בשנת 1969, בזמן שבו ולאנדר הוא שוטר מקוף צעיר במאלמו המסוכסך עם אבא שלו הצייר על רקע הבחירה של הבן ללכת לעבוד במשטרה, והוא מאוהב בבחורה בשם מונה. ביום חופשי שלו הוא מגלה שהשכן שלו מתאבד, וזה מטריד אותו מאוד. הוא מוטרד לא בגלל שהיו לו יחסי קירבה כלשהם אל השכן, אלא בגלל שכשנכנס לדירה הוא ראה טופס טוטו עדכני על השולחן, ולא ברור לו איך מי שמתכנן להתאבד ואין לו משפחה קרובה ממלא טוטו. בעקבות שריפה מוזרה שמתרחשת בבית השכן לאחר ההתאבדות הוא פונה ביוזמה עצמאית ומתחיל לחקור את המקרה, מה שלא מאוד אהוד על הממונים עליו אבל כן מכניס אותו בהמשך לאגף חקירות.
בנובלה השנייה השנה ("הסדק") היא 1975, ולאנדר עדיין במאלמו, הפעם במחלקה לחקירות פליליות, וזה ערב חג המולד. הוא מודיע לאשתו מונה שהוא יוצא הביתה, ואז עמית מבקש ממנו "רק לקפוץ" לאיזו גברת זקנה בעלת מכולת שהתקשרה מפוחדת כי מישהו נמצא ליד החנות והיא מפחדת. הלקח הוא תמיד להתקשר לאשתך כשאתה עומד לצאת, כי ככה כשאתה מאחר להגיע הביתה היא יודעת להזמין לך תגבורת. הסיפור קצר, הסוגיה חברתית וכוללת מהגרים לא חוקיים.
"האיש על החוף" מתרחשת 12 שנים מאוחר יותר, בשנת 1987, כשוולאנדר הוא כבר מפקח משטרה בעיר איסטד. אמנם ארבעים ושלוש שנים מאוחר יותר, אבל נכנסתי לגוגל סטריט ויוו כדי לראות את איסטד (מאלמו בכל זאת קצת מוכרת בגלל האירוויזיון). אז איסטד - Ystad היא עיר אפורה למדי עם שדרות רחבות ובנייני רכבת. הנישואים של קורט ומונה חורקים, והיא נוסעת עם הבת שלהם לחופשה ומשאירה אותו לבד, עם ניהול חקירה של נהג מונית שהעלה נוסע בריא ושלם לנסיעה ובסיומה גילה אותו מת במושב האחורי.
"מות הצלם" מתרחש זמן לא רב לאחר מכן. ולאנדר חסר מנוחה וסובל מכאב שיניים, מגלה שצלם מוכר בעיר מת במהלך הלילה באופן אלים. חיפושים בסטודיו שלו העלו שלאיש היה תחביב מעבר לצילום סנטימנטלי של זוגות אוהבים ומשפחות, היה לו אלבום של תצלומים ערוכים ומעוותים של מגוון פוליטיקאים שוודיים.
והנובלה האחרונה, שהיא ארוכה מכולם ונושאת את שם הספר "הפירמידה", מעמתת את ולאנדר עם מלוא הקושי מול אבא שלו הצייר המזדקן שמחליט לנסוע פתאום למצרים בעוד ולאנדר עסוק במטוס לא מזוהה ולא רשום שהתרסק מחוץ לעיר, ובמותן הלא ברור של שתי אחיות רווקות וקשישות שהפעילו עסק למכירת מחטים ורוכסנים. בסיפור הזה האינטאיציות של ולאנדר נושאות אותו רחוק, ודימוי הפירמידה מסייע לו בסוף לפתור את התעלומה. הקשר שלו עם הבת שלו מתחזק ככל שהקשר עם אבא שלו נהיה מסובך יותר, והסיפור מסתיים במילים שבו מתחיל הרומן הראשון של מנקל "רוצחים ללא פנים".
זהו, חסכתי לכם. אדם אפור, חרוץ ולא שיטתי. כמו בחיים, אולי, אבל על החיים לא כותבים ספרי מתח. הוא נולד, חי, גדל, עד שבגיל ארבעים ושלוש נכנס לסדרת ספרי מתח. האמת שלא מעניין לקרוא עליו. להלן בכריכה האחורית "כל אחת מן החקירות היא פנינה בפני עצמה ויחד הן נקראות כרומן התבגרות של בלש בלתי נשכח". ובכן לא. כל אחת מהחקירות משאירה קצוות פרומים, דברים שאינם מוסברים או שמתגלה שהם לא קשורים לעלילה. כמו בחיים, למעשה, אבל בשביל לקרוא על החיים אפשר לפצוח עיתון. . השפה בספר, אני לא יודעת אם זו אשמת המתרגמת או שככה נכתב במקור, היא פשוטה עד כדי דלות. מה שכן גיליתי כתוצאה מהספר הזה, הוא שרחפות הן כלי תחבורה אמיתי ולא קשור רק למדע בדיוני. אה, ועשיתי סיור וירטואלי באיסטד.”
