בתחילת המאה הקודמת אלפי יהודים, ואולי אפילו קצת יותר מאלפי, נהרו ממזרח אירופה אל ה"גולדענע מדינע" - מדינת הזהב, הלא היא ארצות הברית של אמריקה. זאת במטרה לברוח מחיים ללא עתיד ברור, מאנטישמיות, מעוני ועולב ואפרוריות החיים, ולקבל הזדמנות טובה לעתיד טוב יותר במדינה שבה לפי השמועה הזהב מתגלגל ברחובות. בין הנוהרים הללו היתה גם רוזה, אחותה של סבתי רחל, ובעולם מקביל אולי היא היתה מזמינה את סבתא שלי אליה ואני הייתי נולדת בברוקלין. או לא נולדת בכלל כי אבא ואמא שלי לא היו נפגשים.

לא כל המהגרים גילו זהב ברחובות. למעשה כנראה רובם לא, למרות שהילדים והנכדים שלהם כן קיבלו סוג של הזדמנות, ולמרות שבעתיד המיידי של מזרח אירופה היתה חשיכת אימים והשמדה של שלושה מיליון איש ויותר. אבל בינתיים גם מעבר לאוקיינוס התרחש משבר כלכלי וסחף אליו כמובן מאליו את המהגרים החדשים, אלא שבלאו הכי הבסיס הכלכלי שלהם היה רעוע. וזו התקופה של הספר הזה. מוריס בובר ואשתו איידה מתגוררים בניו יורק, ומנהלים לפרנסתם חנות מכולת ונכס קטן להשכרה. אלא שהחנות הולכת מדחי אל דחי, מספר הקונים הולך ומצטמצם והתחרות מול בתי עסק חדישים ואטרקטיבים יותר. ואם כל זה לא מספיק, אז שוד חמוש מפיל את מוריס למשכב.

והנה, כשדומה שהכל בכי רע, מגיע הנס. הוא מגיע בדמות בחור איטלקי צעיר ושמו פרנק. פרנק מגיע לחנות המכולת השוממה כאשר מוריס בבית חולים, והוא מסייע לאידה שרגליה כואבות מעליה וירידה במדרגות. שניהם ספקנים, אבל אין להם ברירה, וכך פרנק נכנס לעבודה בחנות המכולת, לכאורה ללא תמורה. והחנות משגשגת. האם היא משגשגתת כי פרנק כל כך מהיר וזריז, וגם ניקה את חלון הראווה, או שמא זה בגלל שהשכנים מעדיפים מוכר גוי צעיר על פני מוכרים יהודים קשישים? ומה האינטרס של פרנק? האם הוא מאוהב בבת הבוגרת שלהם הלן? או שהוא מנסה לגנוב מהמכולת? או גם וגם?

מוריס ואידה לא דתיים בשום צורה. לא שומרים על שבת או כשרות או על שום מצווה אחרת. זה נכון שמוריס שומר על נאמנות והגינות אנושית בסיסית, ואולי זה מה שעושה אותו "יהודי", אבל הוא זר לאנשים ולשכונה. עם כל זאת, גם מוריס וגם אידה נחרדים מהרעיון שביתם תתחתן עם גוי. זה מאוד יהודי לקרוא ל- 99.998 אחוז מהאנשים בעולם בשם שמהותו היא "כל מי שהוא לא אנחנו", אבל ברור גם בין מי שאינם יהודים יש מדרג, ופרנק הוא "האיטלקי", מה שיוצר לו תחושות זרות מול אנשים אחרים בשכונה.

הספר ישב אצלי בבית סתם ככה הרבה זמן, ונזכרתי לעורר אותו לחיים כי גיליתי שאני לא זוכרת ממש כלום. הוא אנושי מאוד ועם זאת איטי מאוד, אז לא יודעת עד כמה להמליץ.

בתחילת המאה הקודמת אלפי יהודים, ואולי אפילו קצת יותר מאלפי, נהרו ממזרח אירופה אל ה"גולדענע מדינע" - מדינת הזהב, הלא היא ארצות הברית של אמריקה. זאת במטרה לברוח מחיים ללא עתיד ברור, מאנטישמיות, מעוני ועולב ואפרוריות החיים, ולקבל הזדמנות טובה לעתיד טוב יותר במדינה שבה לפי השמועה הזהב מתגלגל ברחובות. בין הנוהרים הללו היתה גם רוזה, אחותה של סבתי רחל, ובעולם מקביל אולי היא היתה מזמינה את סבתא שלי אליה ואני הייתי נולדת בברוקלין. או לא נולדת בכלל כי אבא ואמא שלי לא היו נפגשים.

לא כל המהגרים גילו זהב ברחובות. למעשה כנראה רובם לא, למרות שהילדים והנכדים שלהם כן קיבלו סוג של הזדמנות, ולמרות שבעתיד המיידי של מזרח אירופה היתה חשיכת אימים והשמדה של שלושה מיליון איש ויותר. אבל בינתיים גם מעבר לאוקיינוס התרחש משבר כלכלי וסחף אליו כמובן מאליו את המהגרים החדשים, אלא שבלאו הכי הבסיס הכלכלי שלהם היה רעוע. וזו התקופה של הספר הזה. מוריס בובר ואשתו איידה מתגוררים בניו יורק, ומנהלים לפרנסתם חנות מכולת ונכס קטן להשכרה. אלא שהחנות הולכת מדחי אל דחי, מספר הקונים הולך ומצטמצם והתחרות מול בתי עסק חדישים ואטרקטיבים יותר. ואם כל זה לא מספיק, אז שוד חמוש מפיל את מוריס למשכב.

והנה, כשדומה שהכל בכי רע, מגיע הנס. הוא מגיע בדמות בחור איטלקי צעיר ושמו פרנק. פרנק מגיע לחנות המכולת השוממה כאשר מוריס בבית חולים, והוא מסייע לאידה שרגליה כואבות מעליה וירידה במדרגות. שניהם ספקנים, אבל אין להם ברירה, וכך פרנק נכנס לעבודה בחנות המכולת, לכאורה ללא תמורה. והחנות משגשגת. האם היא משגשגתת כי פרנק כל כך מהיר וזריז, וגם ניקה את חלון הראווה, או שמא זה בגלל שהשכנים מעדיפים מוכר גוי צעיר על פני מוכרים יהודים קשישים? ומה האינטרס של פרנק? האם הוא מאוהב בבת הבוגרת שלהם הלן? או שהוא מנסה לגנוב מהמכולת? או גם וגם?

מוריס ואידה לא דתיים בשום צורה. לא שומרים על שבת או כשרות או על שום מצווה אחרת. זה נכון שמוריס שומר על נאמנות והגינות אנושית בסיסית, ואולי זה מה שעושה אותו "יהודי", אבל הוא זר לאנשים ולשכונה. עם כל זאת, גם מוריס וגם אידה נחרדים מהרעיון שביתם תתחתן עם גוי. זה מאוד יהודי לקרוא ל- 99.998 אחוז מהאנשים בעולם בשם שמהותו היא "כל מי שהוא לא אנחנו", אבל ברור גם בין מי שאינם יהודים יש מדרג, ופרנק הוא "האיטלקי", מה שיוצר לו תחושות זרות מול אנשים אחרים בשכונה.

הספר ישב אצלי בבית סתם ככה הרבה זמן, ונזכרתי לעורר אותו לחיים כי גיליתי שאני לא זוכרת ממש כלום. הוא אנושי מאוד ועם זאת איטי מאוד, אז לא יודעת עד כמה להמליץ.