אוקיי, קראתי כמה ספרי שלגי, מספיק כדי לאבד את הספירה, ועכשיו באמת הגעתי להשלמה עם כך שאני נהנית מהם.
זה פשוט לוקח זמן נראה לי, להבין את הקונספט, ואיך להעריך סיפור רומנטי קלישאתי שתמיד מצליחים להכניס בפחות מ-210 עמודים.
זה מאוד קשה לדרג אותם בהשוואה זה לזה, אבל גיליתי שרובם מצליחים להעביר חוויה רומנטית, גם אם לא הכי עמוקה - הם כן מצליחים לשכנע אותי שהדמויות האלה באמת מאוהבות אחת בשנייה.

אז אני לא יודעת אם זה כי כבר התרגלתי והסטנדרטים שלי ירדו, אבל אני חושבת שזה אחד מהספרים הטובים שקראתי משלגי.
למרות שהשורה הזאת גרמה לי לצחוק לרגע ארוך ולפקפק בכך:
"מהמפגש של מבטיהם הרכים, ומהתשוקה האילמת, שגרמה להם לנוע אל חדר השינה, בתיאום מושלם, כדי לחגוג את האיחוד שלהם באופן העתיק והנעלה ביותר שיכול להיות."

יש משהו מאוד מסורתי באווירה של הספרים האלה, זה תמיד על נישואים ואהבה, ועל הקשיים של הדמויות להיכנע לאהבה.
אם אני מצליחה להתחבר לדמויות ולשפה שלהם, אני נהנית מהסיפור.
חיבבתי את הדמויות כאן, למרות שיש לי תלונות על כמה דברים בסיפור.

אז זה הסיפור של גבריאל בן ה-30, שהוא כמובן מיליארדר ומאוד חתיך, שסבתו שגם עשירה מאוד נפטרה לפתע, ואז הוא מגלה שבחורה בשם לולי שעבדה עם סבתו חסמה אותו מלגשת אל הירושה שלו ולהתחיל לטפל בעסקיה של סבתו.
לולי היא בחורה בת 22 שלא עזבה את הבית של סבתו במשך שמונה שנים, ויש לה סיבות לחסום את גבריאל כי עכשיו כשסבתו איננה, העתיד של לולי כבר אינו ברור והיא צריכה עזרה עם כמה דברים, שאני לא אפרט כי התקציר לא מפרט על כך.
כמו שכתוב בתקציר, גבריאל מחליט להתחתן עם לולי, וזה כי היא יצרה עליו איזשהו רושם עם הכישורים שלה במחשב, ועוד.

זה מאוד קשה לספר על סיפור כל כך קצר, שמעט מאוד ממנו מפורט בתקציר, אני לא בטוחה בכלל איך אפשר לבחור לאיזה ספר מספרי שלגי לתת צ'אנס, כי לרוב התקצירים שלהם כל כך עמומים.
אני כבר לא בטוחה אם יש לי אינטואיציה טובה בבחירת ספרים, או שלא כמו שחשבתי - זה לא כזה קשה למצוא ספרי שלגי שאני מסוגלת ליהנות מהם, ברגע שכבר התרגלתי לסגנון.

פעם דירגתי את ספרי השלגי שקראתי ברשימה, אבל הגעתי למצב שאני כבר לא זוכרת למה ספר מסוים נמצא במקום הראשון, זה פשוט מאוד קשה לזכור את הספרים האלה.
אבל הנוכחי היה די מהנה, לא בראש הרשימה, אבל נהניתי כמעט מהכול חוץ מהקטע הזה של לחשוש לממש את הנישואים כי מסתבר שלולי בתולה.
כאילו, לא הערכתי את זה, זה היה קצת טיפשי כי הם כבר נשואים, והיא אומרת שהיא רוצה, אז כאילו... אין לי כוח להסביר למה זה מתסכל.
פשוט לא הערכתי את הקונפליקט, בעיקר אחרי שבספר הקודם שקראתי, היה קונפליקט מצוין ומשכנע.
עד כה "מפגש רומנטי בפיג'י", הוא בהחלט האהוב עליי ובמקום הראשון, אולי כי הוא עוקב אחרי אנשים שכבר התאהבו והתחתנו.

זה קצת מבאס שזה בלתי אפשרי לזכור משהו כל כך "קל" לקריאה, אבל החוויה עצמה מאוד נעימה, דווקא כי זה כל כך קל לקרוא ולסיים את זה.
זאת תחושה שקשה לתאר.
לרוב נורא לא כיף לי לקרוא ספרים באמצע השבוע, אלא אם כן אני ממש במתח ורוצה לסיים אותם, אבל ספרי שלגי איכשהו גורמים לקריאה ביום חול להיות נעימה.
קצת אווירה של חופשה האמת.

הפרספקטיבה שלי ממש השתנתה אחרי כל הספרים שקראתי, אם אני לא טועה זה הספר השביעי שלי.
ועכשיו רשמית אני יכולה להכריז שאני אמשיך לקרוא אותם, כי אני יודעת בדיוק איך ומתי הם משתלבים לי טוב, ומה אני מקבלת מלקרוא אותם.
זה עדיין משהו שקשה לנסח, אבל רגשית, יש משהו מאוד מרגיע בספרים האלה עבורי.
כנראה שזה כי כל כך קל לקרוא אותם, וכי בכללי קריאה שלא מתקשים איתה היא דבר מרגיע.

עדיין לא יצא לי להעניק לספר מהוצאת שלגי ארבעה כוכבים, אבל נראה לי שזה כבר לא כזה משנה לי בשלב זה.

אוקיי, קראתי כמה ספרי שלגי, מספיק כדי לאבד את הספירה, ועכשיו באמת הגעתי להשלמה עם כך שאני נהנית מהם.
זה פשוט לוקח זמן נראה לי, להבין את הקונספט, ואיך להעריך סיפור רומנטי קלישאתי שתמיד מצליחים להכניס בפחות מ-210 עמודים.
זה מאוד קשה לדרג אותם בהשוואה זה לזה, אבל גיליתי שרובם מצליחים להעביר חוויה רומנטית, גם אם לא הכי עמוקה - הם כן מצליחים לשכנע אותי שהדמויות האלה באמת מאוהבות אחת בשנייה.

אז אני לא יודעת אם זה כי כבר התרגלתי והסטנדרטים שלי ירדו, אבל אני חושבת שזה אחד מהספרים הטובים שקראתי משלגי.
למרות שהשורה הזאת גרמה לי לצחוק לרגע ארוך ולפקפק בכך:
"מהמפגש של מבטיהם הרכים, ומהתשוקה האילמת, שגרמה להם לנוע אל חדר השינה, בתיאום מושלם, כדי לחגוג את האיחוד שלהם באופן העתיק והנעלה ביותר שיכול להיות."

יש משהו מאוד מסורתי באווירה של הספרים האלה, זה תמיד על נישואים ואהבה, ועל הקשיים של הדמויות להיכנע לאהבה.
אם אני מצליחה להתחבר לדמויות ולשפה שלהם, אני נהנית מהסיפור.
חיבבתי את הדמויות כאן, למרות שיש לי תלונות על כמה דברים בסיפור.

אז זה הסיפור של גבריאל בן ה-30, שהוא כמובן מיליארדר ומאוד חתיך, שסבתו שגם עשירה מאוד נפטרה לפתע, ואז הוא מגלה שבחורה בשם לולי שעבדה עם סבתו חסמה אותו מלגשת אל הירושה שלו ולהתחיל לטפל בעסקיה של סבתו.
לולי היא בחורה בת 22 שלא עזבה את הבית של סבתו במשך שמונה שנים, ויש לה סיבות לחסום את גבריאל כי עכשיו כשסבתו איננה, העתיד של לולי כבר אינו ברור והיא צריכה עזרה עם כמה דברים, שאני לא אפרט כי התקציר לא מפרט על כך.
כמו שכתוב בתקציר, גבריאל מחליט להתחתן עם לולי, וזה כי היא יצרה עליו איזשהו רושם עם הכישורים שלה במחשב, ועוד.

זה מאוד קשה לספר על סיפור כל כך קצר, שמעט מאוד ממנו מפורט בתקציר, אני לא בטוחה בכלל איך אפשר לבחור לאיזה ספר מספרי שלגי לתת צ'אנס, כי לרוב התקצירים שלהם כל כך עמומים.
אני כבר לא בטוחה אם יש לי אינטואיציה טובה בבחירת ספרים, או שלא כמו שחשבתי - זה לא כזה קשה למצוא ספרי שלגי שאני מסוגלת ליהנות מהם, ברגע שכבר התרגלתי לסגנון.

פעם דירגתי את ספרי השלגי שקראתי ברשימה, אבל הגעתי למצב שאני כבר לא זוכרת למה ספר מסוים נמצא במקום הראשון, זה פשוט מאוד קשה לזכור את הספרים האלה.
אבל הנוכחי היה די מהנה, לא בראש הרשימה, אבל נהניתי כמעט מהכול חוץ מהקטע הזה של לחשוש לממש את הנישואים כי מסתבר שלולי בתולה.
כאילו, לא הערכתי את זה, זה היה קצת טיפשי כי הם כבר נשואים, והיא אומרת שהיא רוצה, אז כאילו... אין לי כוח להסביר למה זה מתסכל.
פשוט לא הערכתי את הקונפליקט, בעיקר אחרי שבספר הקודם שקראתי, היה קונפליקט מצוין ומשכנע.
עד כה "מפגש רומנטי בפיג'י", הוא בהחלט האהוב עליי ובמקום הראשון, אולי כי הוא עוקב אחרי אנשים שכבר התאהבו והתחתנו.

זה קצת מבאס שזה בלתי אפשרי לזכור משהו כל כך "קל" לקריאה, אבל החוויה עצמה מאוד נעימה, דווקא כי זה כל כך קל לקרוא ולסיים את זה.
זאת תחושה שקשה לתאר.
לרוב נורא לא כיף לי לקרוא ספרים באמצע השבוע, אלא אם כן אני ממש במתח ורוצה לסיים אותם, אבל ספרי שלגי איכשהו גורמים לקריאה ביום חול להיות נעימה.
קצת אווירה של חופשה האמת.

הפרספקטיבה שלי ממש השתנתה אחרי כל הספרים שקראתי, אם אני לא טועה זה הספר השביעי שלי.
ועכשיו רשמית אני יכולה להכריז שאני אמשיך לקרוא אותם, כי אני יודעת בדיוק איך ומתי הם משתלבים לי טוב, ומה אני מקבלת מלקרוא אותם.
זה עדיין משהו שקשה לנסח, אבל רגשית, יש משהו מאוד מרגיע בספרים האלה עבורי.
כנראה שזה כי כל כך קל לקרוא אותם, וכי בכללי קריאה שלא מתקשים איתה היא דבר מרגיע.

עדיין לא יצא לי להעניק לספר מהוצאת שלגי ארבעה כוכבים, אבל נראה לי שזה כבר לא כזה משנה לי בשלב זה.