“רוברטו בולניו קמע את הספר הזה קיבלתי היום בצהריים וקראתי הלילה. בולניו כתב פה רומן קצר בו הגיבורה היא אאוקסיליו לקוטור משוררת אורוגוואית בגיל העמידה. משוררת שזכתה ברבות הימים בכינוי "אם השירה המקסיקנית. הספר מתאר את החיים במקסיקו ובאמריקה הלטינית. חיים שהם לעתים מאוד קשים בהם אנשים חיים במשטרים חשוכים ומשלמים בחייהם על האמת שהם אומרים. מוזכרים בעלילה הרבה משוררים וסופרים רובם דרום אמריקאים חלק”

“הסופרת הארגנטינאית קמילה סוסה ויאדה כתבה את הספר על אירועים שעברה בחייה. במרכז הספר קבוצת טרנסיות העוסקות בזנות. הן חיות יחד בביתה של המנהיגה דודה אנקרנה המבוגרת מהן. מהבית הזה הן יוצאות בלילות לצוד לקוחות כדי להרוויח כסף. לילה אחד הן מוצאות בין השיחים תינוק חי ולוקחות אותו איתן במטרה לאמץ אותו. ספר זה לא קל לקריאה הזונות הטרנסיות עוברות חוויות קשות של אלימות, ניצול והשפלה. את הסיפור מספרת ק”

“גם לאבא שלי היתה פז'ו 404. היא היתה כתומה. וגם לאבא שלי היתה אחר כך פז'ו 504, רק בורדו, ואז הוא קנה 505. אני כבר לא זוכרת מה היה הצבע שלה. מה שזכרתי זה שהן היו ענקיות. היינו נוסעים מאחורה ארבעה ילדים ולפעמים גם דודה שלי היתה מצטרפת והיה המון מקום. בתור ילדה דמיינתי לפעמים שאנחנו נוסעים בטנק. לא מזמן ראיתי פז'ו 504 ישנה ולא האמנתי שזה הגודל שלה. מזדה 3 חבוטה נראית הרבה יותר גדולה וזה הרגיש כאילו מי”

“# אתה שואל את עצמך לפעמים מהי התכלית של מי שכותב ברמת הקצרצרות של ציוץ טוויטר. האם הסופר מרגיש סיפוק מיצירתו? חושב שהוא הצליח להעביר את המסר? שגרם לקוראיו לחשוב? התשובה שלי לעצמי היא, שככה אנחנו חיים היום. מחפשים את השורה התחתונה ומעדיפים כמה שפחות שורות מעליה. מסתכלים על סוף המאמר, להבין מהר את המסקנה (ולמהר להתווכח איתו) משוטטים למחוזות אחרים בשיעור או בהרצאה וחוזרים לסיכום. הסופרים שכותבים”

“רוברטו בולניו קמע את הספר הזה קיבלתי היום בצהריים וקראתי הלילה. בולניו כתב פה רומן קצר בו הגיבורה היא אאוקסיליו לקוטור משוררת אורוגוואית בגיל העמידה. משוררת שזכתה ברבות הימים בכינוי "אם השירה המקסיקנית. הספר מתאר את החיים במקסיקו ובאמריקה הלטינית. חיים שהם לעתים מאוד קשים בהם אנשים חיים במשטרים חשוכים ומשלמים בחייהם על האמת שהם אומרים. מוזכרים בעלילה הרבה משוררים וסופרים רובם דרום אמריקאים חלק”

“הסופרת הארגנטינאית קמילה סוסה ויאדה כתבה את הספר על אירועים שעברה בחייה. במרכז הספר קבוצת טרנסיות העוסקות בזנות. הן חיות יחד בביתה של המנהיגה דודה אנקרנה המבוגרת מהן. מהבית הזה הן יוצאות בלילות לצוד לקוחות כדי להרוויח כסף. לילה אחד הן מוצאות בין השיחים תינוק חי ולוקחות אותו איתן במטרה לאמץ אותו. ספר זה לא קל לקריאה הזונות הטרנסיות עוברות חוויות קשות של אלימות, ניצול והשפלה. את הסיפור מספרת ק”

“גם לאבא שלי היתה פז'ו 404. היא היתה כתומה. וגם לאבא שלי היתה אחר כך פז'ו 504, רק בורדו, ואז הוא קנה 505. אני כבר לא זוכרת מה היה הצבע שלה. מה שזכרתי זה שהן היו ענקיות. היינו נוסעים מאחורה ארבעה ילדים ולפעמים גם דודה שלי היתה מצטרפת והיה המון מקום. בתור ילדה דמיינתי לפעמים שאנחנו נוסעים בטנק. לא מזמן ראיתי פז'ו 504 ישנה ולא האמנתי שזה הגודל שלה. מזדה 3 חבוטה נראית הרבה יותר גדולה וזה הרגיש כאילו מי”

“# אתה שואל את עצמך לפעמים מהי התכלית של מי שכותב ברמת הקצרצרות של ציוץ טוויטר. האם הסופר מרגיש סיפוק מיצירתו? חושב שהוא הצליח להעביר את המסר? שגרם לקוראיו לחשוב? התשובה שלי לעצמי היא, שככה אנחנו חיים היום. מחפשים את השורה התחתונה ומעדיפים כמה שפחות שורות מעליה. מסתכלים על סוף המאמר, להבין מהר את המסקנה (ולמהר להתווכח איתו) משוטטים למחוזות אחרים בשיעור או בהרצאה וחוזרים לסיכום. הסופרים שכותבים”