פבלו קצ

פבלו קצ'אז'יאן

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (36):
רשימת קריאה של חמדת, מועדון הספר של עופרה ווינפּרי, ספרות -תרגום, ספרים שקראתי, כשלסבתא יהיו מדפים, קראתי, המדף שלי, לא משהו, ספרות טובה, זיקית, Let's read, כללי, ספרים אהובים, ספרים שקראתי, ק - 2015, רשימת המשאלות - לטינו, הספיקותי, הירוק היום ירוק מאוד, 2016, עוד ...
1.
ים גדול, אי בודד, ארץ מוזרה ומרחבים לא ידועים — כך עשוי להיפתח רומן הרפתקאות קלאסי. ואמנם, המספר בתודה מגיע בתוך כלוב עבדים, על ספינה, לאי חסר שם. אלא שהכללים באי שונים מהמוכר לנו: עבדים יכולים לרכוב על אופנועים ודברים איומים יסופרו בקלילות בלתי מוסברת. עבד יכול להפוך למלך או לחוות פיצול זמנים או פיצול אישיות. הקורא יוכל לדלג בין סוגות ספרותיות ובעיקר לרוץ בקצב מסחרר במסלולי הדמיון וההומור של המחבר. פבלו קצ’אז’יאן הוא דוגמה לרנסנס הספרותי הסוחף באמריקה הלטינית, ולשחרור הספרות מכבלי ההוצאות הגדולות בעקבות פריחת ההוצאות העצמאיות. קצ’אז’יאן עוסק בחידוש הספרות ובמציאת צורות עכשוויות לספר סיפור. תודה יוצא לאור בזיקית כדוגמה לביטוי האושר שבהמצאה ובמשחק הספרותיים. זוהי הצעה לקורא לפתח ציפייה אחרת מספרות: לפנינו טקסט בעל שכבות קריאה רבות, רצוף תפניות והפתעות בלתי פוסקות. אנו העורכים מקווים שגם אתם כמונו, תפיקו מתודה הנאה וצחוק שרק גוברים עם כל קריאה חוזרת של הטקסט....

2.
B, A וE מתהלכים במעין יער. הם משוחחים. לאן הם הולכים? מיהם? היכן הם נמצאים? מהו המקום הזה? איש אינו יודע: לא הדמויות ולא הקוראים. הוודאות היחידה שלהם היא יכולתם לדבר. לכן, A ו-B משחקים במילים, מנסים להבין ולפרק מושגים אוניברסליים – חופש, אושר, הנאה ארוטית – ותוך כדי כך מובילים אותנו אל מרחבים חדשים. למעשה, הדמויות-האותיות בונות יחדיו יקום שלם דרך דיאלוג בלתי פוסק ביניהן, ובו בזמן מותחות את גבולות המציאות והספרות – כמו שרק פבלו קצ'אז'יאן יודע לעשות. שכן ב"חופש מוחלט" הדמויות ומחברן יוצרים הרפתקה, פעולות, עלילה חתרנית, נוף: עולם. זהו התרגום השני לעברית ליצירותיו הנדירות במינן של הסופר הארגנטינאי פבלו קצ'אז'יאן. לפניכם נובלה המבקשת לממש קשר אינטימי וחסר תקדים בין מציאות ושפה, ובין צורה לתוכן: מעין מעבדת ניסוים המערערת מוסכמות וסדרים ספרותיים שתוקפם פג. במקום זאת, באירוניה, בתנועה מתמדת המשרה תחושה של הווה נצחי, בחוכמה נדירה, הומור עז וגיחוך קיצוני, מפגיש אותנו קצ'אז'יאן עם האבסורד, עם חגיגה ספרותית חד-פעמית: קריאת חובה!...

3.
"אלברטו ואני" הם צמד דמויות מדהימות ובלתי שבירות, שהרפתקאותיהן נפרשות לאורך הנובלה. כמו בכל ספרות מופתית, מה שמחולל את העלילה הוא אי הבנה, בלבול פעוט אשר מצית שרשרת מתגלגלת של אירועים. בסצנת הפתיחה מתגשמת אימה אוניברסיטאית עתיקה: סטודנט שואל שאלה שהמרצה אינו מבין. המרצה תוחב את הסטודנט לפיו, אבל אלברטו שורד הודות לחברו הנאמן, המחבר. השניים ממשיכים בדרכם, נקלעים לאינספור סכנות ספרותיות וניצלים מהן בדרך קסם. סצנה רודפת סצנה ואיתן מתחלפת גם התפאורה: דיסקוטקים, חפירות בשדה הקרב, מסבאות, ספינות, אגמים ואיים, שבהם גיבורינו פוגשים בשתיינים, חיילים, נכאי רוח וקשישות מזמרות. פסיפס פרוע זה מוליד רצף של הרפתקאות, אשר נוגעות לשאלה הניצבת בראש הספר: מה לעשות - ואיך לעשות? הנובלה מתחבטת בשאלה זו, אך משאירה אותה על כנה ומותירה אותנו במצב של ציפייה ספרותית. לפנינו ספרות רדיקלית, חדשנית, אירונית וחכמה, החוגגת את המעשה היצירתי: כתיבה שופעת דמיון, רגישה, נמרצת, אמנותית ופורצת גבולות, אשר בונה גשרים בתודעה, מעלה חיוכים ותהיות, מאתגרת את קוראיה. אם תהיתם מה ניתן לחדש בספרות, מה עוד ניתן לעשות בימינו שטרם נעשה, ספר זה – הראשון בטרילוגיה שכוללת גם את הספרים "תודה" ו"חופש מוחלט" – מספק לנו תשובה ותשוקה אשר מגולמת במילה אחת. מה ספרות יכולה לעשות? במילה אחת, קסם....

4.
המספר ב״הזדמנות״, הנובלה הרביעית של פבלו קצ׳אז׳יאן בעברית, מגלה שהוא מכושף – כמו שידע תמיד. הכישוף מונע ממנו לעשות דברים, אבל התשובה אולי טמונה בכיס שלו – בפתק שקיבל מחברה "יקרה אבל לא קרובה" שבו כתובים מספרי טלפון של שלוש מכשפות. הצרה היא, כמובן, שאין הוא יכול לבחור. וכצפוי – או שלא כצפוי – סיפור שפותח במכשפות ממשיך עם יצורים פנטסטיים נוספים, עם תקריות משונות ועם אמיתות מוטלות בספק, בפרוזה הייחודית, המכושפת והמכשפת של פבלו קצ׳אז׳יאן. על אף שהוא מזהה את עצמו עם הגיבור המשותק של הנובלה, למספר שלנו דווקא אין גבולות – הוא עובד עם החומרים ה״טובים״ וה״רעים״ של אומנות הסיפורת, והערבוב בין משלבים, רמות וסגנונות – כמו בלנד מופרך בין יינות – נותן הזדמנות ליצירת הספר האולטימטיבי, ספר העתיד, הטוב ביותר. ״סופר גאוני. חכם מצידי להעתיק ממנו״ / ססר איירה. ״ביצירתו של פבלו ק', הספרות מביטה בעצמה במראה. היא מעולם לא הייתה יפה כל כך, ומוזרה כל כך. אני פונה אליה כמו שהיוונים פנו לאורקל״ / קרלוס פונסקה....

5.
הכירו את פבלו קצ'אזיאן, אחד מסופרינו האהובים, בכובע המסאי. האם מישהו זוכר את חיינו הטרום-סלולריים? את הזמן שבו יכולנו לנוע במרחב בלי שיאתרו, יטרידו, יפציצו אותנו, ידרשו מאיתנו דברים? קיום לא מרושת עם פחות פרסומות, פחות הפרעות, יותר זמן פנוי, ולמרבה הפרדוקס - הרבה יותר תקשורת ומגע בין אישי? פבלו מפליג בין רעיונות, אסוציאציות, הקשרים מפתיעים, בלי לכפות עלינו דעה מסוימת קורא לנו להתעורר. ...


חופש מוחלט הוא בדיוק מה שנקט בו קצ'אז'יאן הארגנטינאי בכתיבת הספר הזה. מדובר בפרוזה מודרנית באופן קיצוני, ובאותה רמה גם מסקרנת, מצחיקה, מע... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
מי שקורא הרבה יודע לזהות כבר בתחילת ספר איזה מין ספר זה הולך להיות. אתם יודעים, קראתם כבר רומנים היסטוריים, בלשים ודרמות. אבל לפעמים פותחים... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
זהו ספר שמורכב משתי יצירות, הראשונה תודה והשנייה לא היה לי כח להאזין לה (לקח מהראשונה). אם אחד מהקוראים יאזין / יקרא ויאמר לי כי היצירה השני... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
לאנשי הוצאת "זיקית" יש תובנות ויומרות להביא לקהל הקוראים הישראלי ספרות שהינה חריגה ,אוונגרדית משהו ,בטוח לא כאלה שיככבו ברשימת רבי המכר -ח... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ