שנת 2025 בספרים

יום אחד יכתבו ספר בלשים שמתרחש במבנה שבו נמצאות מעבדות מחשבים בבניין מסחרי בקומה 1.5 בין באולינג ומכון כושר לחנות של ניצת הדובדבן, המעלית מקולקלת תיכנסו בחדר מדרגות מסביב. הסיפור הזה כותב את עצמו ממש, רק נותר להחליט האם מה שנמצא שם במבנה במיקום הזה הוא זו הגופה שנמצאה לאחר סיום אלים של החיים שלה, או המשרד של הבלש. ואולי לא זה ולא זה, אבל החיפושים מובילים את הבלש למיקום האומלל עם השלט בניצת הדובדבן שאומר לקהל הלקוחות שכבר נמאס להם לומר איפה זה ksp תלכו תמצאו בעצמכם מה לא ברור.

אבל בינתיים זה לא קורה, וביום של טמפרטורות נעימות מאוד בישראל וגל חום זוועתי ששוטף את אירופה, אפשר לקחת את הספר חוף המרגלים ולהגיע איתו אל מדינת מיין הקפואה, באמצע החורף. ג'ו תיבודו, בחורה חרוצה ושקדנית, כזו שנולדה בעיירה קטנה, התבגרה בה ועכשיו בגיל שלושים ושתיים היא השוטרת המקומית. ג'ו נקראת לאחת מהחוות בעיירה, ומגלה שם גופה. לתדהמתה התושבת בחווה, דודה מבוגרת שחיה בגפה ושמה מגי בירד, לא נבהלת ממראה הגופה, ולא זו בלבד אלא שהבית שלה מצויד במערכות אבטחה ומלצמות משוכללות, ויש לה גם חברים, כולם מבוגרים שהגיעו לא מזמן לגור במקום וקוראים לעצמם "מועדון קריאה", והם תוחבים את האף שלהם במהלך החקירה.

כמו שג'ו מנחשת, כל הגימלאים התמימים למראה האלה מסתירים סודות מהעבר, ורק הקורא מגלה שמגי היתה בעבר מרגלת, וכך גם החברים שלה. ככה היא הכירה אותם. הגופה בחצר האחורית של מגי ניא נקישות של העבר שמסרב למות על דלתה, והם שולחים אותה למסע פיזי ומנטלי אל אותם מאורעות העבר, כמה עשורים קודם לכן. נשמע מעניין, נכון? אז לא כל כך.

על אף שסיפור המסגרת מעניין, החלקים שהולכים אחורה אל העבר, וגם אלה שקושרים אותם להווה תפורים בגסות, קראתי את הספר בעצלתיים ומיקבלתי בינתיים הרבה אחרים יותר מעניינים רק כדי לראות מה קורה בסוף, אבל חייבת להגיד שהסוף לא כזה חשוב. מה שנשאר זה מועדון קריאה של מרגלים בפנסיה אי שם במיין הקפואה, וזה דווקא רעיון נחמד.

בכתיבתה של נועה וינטר נחשפתי לראשונה , בספר ביכוריה אנשים שאיש לא מכיר כבר שם נשביתי בקסם כתיבתה הקולח הזורם המרתק והמסקרן באותנטיות היחודית שלה שממש ממש אהבתי וכשקראתי שיצא ספרה השני הסונטה האחרונה התאהבתי בכריכה שלפתה אותי אל תוכה ובפרט משמעותו של שם הספר שעוררה בי סקרנות יתרה מה שבסופו של הספר הבהירה לי עד כמה היא רבת משמעות עבור הספר ובמיוחד עבורי כי לנועה יש כתיבה אנושית , יחודית , לירית הנוגעת בעצבי הלב והנשמה .

מה קורה כשהמנגינה האחרונה שאדם משאיר אחריו הופכת לסוד שמטלטל חיים שלמים? ואיך הסוד הזה משפיע על גורל היקרים שהיו לו בחייו ?....

תכירו את אלה או בכינויה ללי , רווקה בת 30 , במקצועה אנליסטית מבריקה , הכל אצלה חד וברור , אין אצלה אפור ...
הכל מתחיל כשהיא נזכרת באירוע בלתי צפוי המתגלה בעברה , אירוע השומט את הקרקע תחת רגליה ומטלטל את חייה לבלי היכר .

באותו זמן היא גם מכירה בחור שמתאהב בה , רק מה שהיא לא יודעת שהוא מתקשר אל עברה ואל האירוע המכונן של חייה ....

הפרקים נעים בין עבר להווה , בכתיבה אינטימית רגישה ומושכת של נועה דרך דיאלוגים רגישים של הדמויות העגולות בעלילה , התמודדותם עם מערכות יחסים ישנות וחדשות , אהבות ופצעים שנותרו פתוחים ועדיין לא הגלידו ....

הסונטה האחרונה רומן עדין , רגיש , ומרגש , העוסק באובדן, במשפחה, בסליחה ובכוחם ובעוצמתם המעורר השראה ורגשות של זיכרונות לעצב את חיינו , ספר שהצליח לגעת בי ולהותיר בי חותם זמן רב לאחר שקראתי אותו .ממליצה בחום לא לפספס אותו 🫶❤️

בדרך כלל אני לא חובבת ספרי פנטזיה והרפתקנות אך שהספר טומן בחובו המון ערך מוסף הוא מסקרן ומרתק אותי לקרוא אותו כך קרה לי כשקראתי את התקציר של הספר שון טרנר סודות הספר השחור שכתב ד״ר אריאל קרפ ככה זה כשפנטזיה ישראלית במסע הרפתקאות הופכים להם בערבוביה עם העל טבעי בספר קריאה לנוער הספר הראשון בטרילוגיה שתצא בקרוב , סדרת נוער מלאת דמיון והשראה .

מה הייתם עושים אם ביום בהיר אחד הייתם מגלים שמה שחשבתם על חייכם רחוק ממציאות חייכם אותה אתם חיים ? ויותר מכך אם ילד מבין מכיר ומגלה שהעולם
שהכיר כל חייו הוא רק שכבה דקה מעל מציאות אפלה ומלאת קסם ?

שון טרנר , נער שקט ומעט בודד , מגלה יום אחד כאשר חוזר מבית הספר ,שהוריו נעלמו באופן מסתורי ללא עקבות.
מרגע זה חייו משתנים לבלי היכר .
שון חושש ומתלבט , מה לעשות כשלפתע דפיקה בדלת , איש מבוגר וזקן סר נורוורד שמו , המתגלה גם כסבו .
שניהם יחד יוצאים למסע אמיץ במציאת הספר השחור, בו שון לומד לסמוך על עצמו , ואף מתמודד עם פחדיו שם גם מתגלה החוסן הרגשי והפיזי שלו ומידת האחריות הגדולה בהרבה ממה שציפה במסע הרפתקאות מרתק בו פוגש פוגש יצורים פלאיים, אויבים אפלים וסודות עתיקים, ובין פתיחה של דלתות נחשפות להן תכונות אופי שעוזרות לו להחליט ולבחור לאיזה דרך ילך ....
שון גם מגלה שלו עצמו יש תפקיד חשוב מאוד במאבק בין האור והחושך האופל והבהירות ....

בכתיבה סוחפת ,דרך תיאורי המקומות והיצורים ד״ר אריאל מכניס אותנו הקוראים אל תוך העולם הקסום, כשמתח קצבי בעלילה הגורם לא להניח את הספר מהיד כדי לחשוף בשקיקה והנאה את הערך המוסף ....

שון טרנר סודות הספר השחור יתאים במיוחד לבני נוער ולאוהבי פנטזיה והרפתקאות,אך גם מבוגרים חובבי הזאנר בו תמצאו התמודדות עם פחד, אובדן, אומץ וגילוי עצמי מומלץ כתוב טוב ומסקרן במיוחד .

היה לי ברור שהספר הזה לא יוכל להיות טוב כמו הראשון בסדרה ולו רק בגלל שכבר אין לי את אלמנט ההפתעה.
כלומר ידעתי שנכונה לי הפתעה וחיכיתי לה.

ייתכן ואם לא הייתי קוראת את הספר הראשון (ואין בעיה מהותית אגב לקרוא את הספר הזה קודם) אזיי ההנאה מהספר הזה היתה גדולה יותר.
ועדיין לא הצלחתי לחזות בדיוק את אופי ההפתעה.
כלומר ידעתי שמחכה לי הפתעה ולא הצלחתי לנחש מהי תהיה. גם זה נחמד.

המשך סיפורה של מילי עוזרת הבית והפעם היא מגיעה לבית חדש ובו היא מתחילה להבין שיש משהו מוזר (שוב...:-)) ביחסי בעל הבית ואישתו .
היא מנזה לגשש ויחד עם זאת מבינה שעדיף גם לא להתערב וככה היא נקרעת בין התחושות שלה עד שהמציאות (או משהו אחר..) קובעת עבורה לבצע מעשה.

אני יודעת שיש ספר שלישי בסדרה .
מרגיש לי שדי הבנתי את הרעיון אבל אם יתגלגל לידיי יש מצב אקרא גם אותו :-)

תראו איזה פלא, רק כתבתי בסקירה על ספר של לינווד ברקלי שכמעט אין ספרים שעלילתם מתרחשת בתקופת הקורונה, וכבר נקלע לידי ספר נוסף שעלילתו מתרחשת בין סוף 2020 ותחילת 2021, תחת סגרים, בדיקות קורונה, מסכות, ריחוק חברתי, עבודה מרחוק, ולבסוף גם חיסונים וקונספירציות.

זה ספר מספר 21 בסדרת גבריאל אלון, ממנו תורגמו לעברית חלק מהספרים, אך משום מה לא כולם. גבריאל, המשמש רסורטור של יצירות אומנות בימי שלווה, אבל לוחם ללא חת בימי מלחמה, כלומר תמיד, מתקדם במעלה הדרגות במהלך הספרים. בהתחלה הוא סוכן מוסד פשוט ועכשיו בספר הזה הוא כבר ראש המוסד, או "המשרד" כפי שסילבה בוחר לכנות אותו. נשוי לקיארה, שגם היא בעברה סוכנת מוסד, אבל בדרך כלשהי גם ממשיך להיות נשוי לאשתו הראשונה לאה שנפצעה קשה באופן טראומתי בפיגוע בווינה. הוא אב לשני ילדים בני חמש, אבל גם אב שכול לילד שנהרג באותו פיצוץ טראומתי. כמו כן הוא לא מאוד גבוה, בעל עיניים ירוקות בלתי נשכחות, בקי בשפות אירופיות ובאומנות וכפי שנראה בספר הזה גם אשף כספים ודיפלומטיה, ולוחם נחוש שמציל בגופו את נשיא ארצות הברית. בקצרה, גבריאל אלון הוא האדם שחסר לנו כאן בארץ. הלוואי והיו כמותו בישראל.

הסקירות שלי על ספריו של דניאל סילבה נוטות לקבל גוון ציני כמו בפיסקה הקודמת ולכן אני עושה הפוגה קצרה. היות ומיקבלתי את הספר הזה עם עוד ספר מסדרת מלכה אדומה שדומה שהוא רב מכר בימים אלה, יש לומר דבר אחד חשוב: סילבה יודע לכתוב היטב. הוא בונה עלילה ודמויות בצורה טובה, שומר על קצב נאות ומבסס את רוב החלקים על עובדות מוצקות או לפחות על דברים שהיו יכולים לקרות, וכמות הטוויסטים שהספר מחזיק היא סבירה ולא דורשת המון השעיית אימון.

אבל לפני שנמשיך כן הערה אחת. בתגובה לסקירה שכתב פרל לפני שנה כתבתי כך "רק בנוגע לגיל, כמו ג'ק ריצ'ר גם גבריאל אלון תקוע באותו גיל אמורפי שהוא בין 35 ל-50 ומעולם לא עובר הלאה.
אין לי חוות דעה על הספר, כי קראתי 2-3 בסדרה ודי חזר על עצמו, אבל נורא כיף לקבל ישראלים שהם גם לוחמים ללא חת וגם אומנים רגישים בו זמנית". ובכן נכון שגם ג'ק ריצ'ר נתקע בגיל כלשהו, אבל לי צ'יילד מיטיב לעמעם פריטים ביוגרפיים, מה שאי אפשר להגיד על סילבה. אדם שהיה, על פי הביוגרפיה הבדויה שנתפרה לו, סטודנט לאומנות בשנת 1972, כבר אחרי השירות הצבאי, בחישוב פשוט מגיע לשנת 2020 לגיל הפנסיה. לא הפנסיה הצבאית, אלא פנסיה בכלל. הוא לא "בסביבות גיל 60" אלא מתקרב לשנתו השבעים. להיות אבא לילדים בני חמש בגיל הזה זה אפשרי, אבל גם קצת מוזר.

ועכשיו כן לעלילה. כאמור, 2020, קורונה, סגרים וכו' ובבריטניה מוצא את מותו בהרעלה ויקטור אורלוב, גולה רוסי שהציל פעם את חייו של גבריאל אלון מיודענו. זה אקורד הפתיחה לשלל אירועים שמתרחשים בעיקר בשוויץ, וכוללים מינוף פיננסי, רכישת נכסים ברוסיה באמצעות חברות קש, הפללה של בנק שוויצרי, וגילוי קונספירציה בינלאומית שמטרתה לשסע את האזרחים בארצות הברית אלה באלה ולזרוע כאוס בדמוקרטיה הגדולה בעולם. במוקד העלילה נמצאת איזבל ברנר - אשת אשכולות שהיא גם מומחית בנגינה מקצוענית על צ'לו אבל גם אשפית כספים בכירה בבנק שיודעת לגלות הלבנות כספים ולכן מושעית ממנו. בחסות גבריאל נצמדת איזבל אל החשוד המרכזי ומצליחה לזכות באמונו, עד שהכל משתבש. אם התבנית הזאת נראית לכם מוכרת, זה כי קראתם סיפורים אחרים של סילבה. על פי הנכתב בדברי הסיום של הספר, בזמן שכתב את הספר הגיע סיום כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ, ואירועי 6 בינואר 2021 עם הסתערות תומכיו המאוכזבים של טראמפ על גבעת הקפיטול, השפיעו על הכתיבה שלו וגרמו לו לשכתב את סיום הספר. וזה ניכר כי הסוף באמת תפור בתפרים גסים.

דניאל סילבה יצר גיבור ישראלי, אבל מתאר אותו מתוך האינטרסים והמבט של אזרח ארצות הברית, מה שיוצר התעלמות מוזרה מהסיטואציה הפוליטית בישראל של 2020 שכללה מספר מערכות בחירות וכן הפגנות המוניות כנגד הממשלה והעומד בראשה, ובעין ישראלית זה מאוד מאוד מוזר, בעיקר כי ראש ממשלת ישראל מוזכר בספר ולא פעם אחת. ותמיד האויב הוא רוסיה, שזו גם נקודת מבט מעניינת למדי. מעניין לדעת ולקרוא אם סילבה יכתוב פעם על השפעה זרה של מדינות כמו קטאר על האוניברסיטאות הליברליות של ארצות הברית, על רשתות בוטים ברשתות החברתיות או על מונדיאל 2022 בקטאר, זה שמימן את טבח שבעה באוקטובר. ואולי הציפיות שלי גבוהות מדי.

מעבר להסתיגויות ולציניות הרגילה שלי, זה מותחן ריגול בינלאומי קצבי ומעניין. קל לקרוא, קל לשכוח.

The Woodlanders, 1887

מספר את סיפורם של גרייס מלברי, אדרד פִיצפִּירס, מרת שרמונד, לאומת מארטי סאות' , ג'יילס ווינטרבון, וגרייס עצמה, בשתי משולשי אוהבים. גרייס מלברי, ביתו של החקלאי מר מלברי בליטל הינטוק, עיירה קטנה ומבודדת בלב היערות של וסקס של הארדי, שם כול האדמות שייכות למרת דזמונד העשירה. היא איבדה את בעלה ומנהלת רומן עם אדרד פיצפירס- רופא העיירה הצעיר והנחשק, בעודו מחזר ונשוי לגרייס מלברי. גיילס ווינטרבון , חבר ילדותה של גרייס מלברי משלם את המחיר על שתי משולשי האוהבים ויהיה הקדוש המעונה של העלילה.
הספר נפתח שבאה איזה ברנש בה ממראטי סאות', שעסוקה בבניית עמודות עץ סביב השעון ומתבקשת למכור את שערה לטובת דזמונד העשירה (לשתיהן אותו צבע אדום כובש), תחילה היא מסרבת , אבל העובדה שאביה גר באדמותיה מפחידה את מארטי והיא גוזרת את כול השיער – בחרדה ששרמונד תפנה אותה ואת אביה אם לא תסכים .
הספר בנוי מפרקים קצרים וקצביים והארדי החשיב אותו לטוב שבספריו.

גרייס מלברי הייתה בפנימייה לבנות שעלתה הרבה כסף למר מלברי, הוא רוצה שתיהיה גבירה. תחילה היא יוצאת עם ג'יילס ווינטרבון. היא שומעת מפי יודעי דבר על פיצפירס הרופא המדופלם, אבל פוחדת בשל פער המעמדות לפגוש אותו.
גרייס פוגשת לראשונה את מרת שרמונד באחוזתה, והיא אומרת לה שהיא מואסת בעירה ליטל הוק ורוצה לצאת לאירופה, להיות במרכז העיניינים. שם לראשונה רואה אותה פיציפירס הרופא המדופלם.

"זו הייתה היא- מרת שרמונד! מי היה מעלה על דעתו? לכול הרוחות, לצורך מה צריכה אישה שלא עושה כלום, לתחוב את אפה כאן בשעה זט של היום? , אה היא נוסעת לאיטליה
.. היא לא סובלת את החורף כאן.
ווינטרבון היה מרוגז מהתקרית, ועוד יותר מכיוון שהכיר את מר מלברי, שבהערצתו לאחוזת הינטוק, יהיה הראשן להאשים אותו אם יוודעו הדברים"
(ע"מ 123).
דזמונד תעיף לעזאזל את ווינטבורן מביתו, לאחר שמשלוח של איזה חמש טון סחורה חקלאית, מעקב את מרכבתה.
בהמשך מרת גרמר, מאיין אישה זקנה מוכרת את הזכויות לגולגולת ראשה לפיצפירס. יש לה ראש גדול, והרופא רוצה לחקור במיקרוסקופ את ראשה הגדול מן הממוצע. ואז הפגישה הראשונה בין פיצפירד לגרייס מלברי. היא באה כדי להחזיר את הכסף ששילם למרת גרבר תמורת הראש שלה לאחר מותה יקבר בכבוד , ולא ישמש את הרופא המוזר לחקור את הגולגולת שלה. פיצפירד מפלרטת עם גרייס מלברי היפה וחושק בה.
אביה אף מנסה לשכנע אותה לבתר על אהוב ילדותה העלוב ווינטבורן לטובת המשפחה המיוחסת של פיצפירס (שהייתה בעברה עשירה מאוד בהינטקוק, ולא נותר זכר להון המשפחתי, מלבד תפערת העבר).
לבסוף פיצפירס וגרייס מתחתנים, והם עוברים לגור בבית מלברי בצד מבודד באחוזתו. השמחה נקטעת כאשר פיציפירס חוזר בשעות הקטנות של הלילה לגרייס, לבסוך לא חוזר בכלל.

"בבקשה ף אל תייסרי את עצמך, אמרה בלעג מעודן, "את יכולה לראות אותו כמה שרק תרצי- מבחינתי" ..אחיזתו של פיצפירס בליבה ברגע זה הייתה רפה (ע"מ 309).
פליס שרמונד בסוף שנות ה-20 שלה. היא בחורה יפה ונחשקת, שכבר ידעה בעל לפני שנייתה אלמנה. גרייס מגלה את הרומן והיא אומללה, מספרת לשרמונד שתסכים לחלוק אותו איתה.

"אלו היו המילים האחרונות שביטא ממקום שבתו לפני סוחר העצים. בחוסר יכולת לשלוט עוד על עצמו, משך מלברי בחטף את ידו הפנויה מן החזה של פיצפירס, ותפס אותו בצווארונו. "נבל חסר לב- אחרי כל מה שעשינו למענך!" צעק כששפתו רוטטת
"והכסף שלה שנתנו לך, והגג שסיפק לך מחסה! זה אני , ג'ורג' מלברי , שאתה מעז לדבר איתו אליו כך!"
הקריאה לוותה בטלטלה רבת כוח מן הכתף, שהעיפה את האיש הצעיר כשרואשו מטה אל הדרך" ( ע"מ 323).

מר מלברי לוקח את סוסתו פרשס ומרכיב עליו את פיצפירס , ושם , בעודם רוכבים מתאמת איתו על הרומן עם שרמונד בעודו נשוי לביתו היקרה גרייס. פיצפירס אומר שחובתו להישאר עם שניהן, האב מתעצבן ומעיף אותו מהסוסה ופיצפירס בסכנת חיים לאחר הנפילה.
פליס שרמונד משכנת אותו והוא מבריא. לאחר מיכן הם נוסעים לאירופה וכול ליטל הינטוק מתוודעה על הרומן. גרייס לא מצליחה להתגרש ומפתחת רומן בעצמה עם גבר אחר.

בחזרתו של פיצפירס לליטל הוק הוא מנסה לשכנע את גרייס מלבורן לשוב לזרועותיו, אך האם היא תסכים?

מה יעלה בגורל המאהבים השונים ברומן , במשולש בין שתי משולשי אוהבים?

בסוף הרומן הקלפים נטרפים, זוג אחד חוזר לאיתנו, וזוג אחר (שלא היה ידוע עד סוף הסיפור) נמקבל תפנית טראגית.

"כעת אתה שלי, אהוב שלי, לחשה, אתה שלי ורק שלי, כי היא שכחה אותך בסוף, למרות שלמענה נתתה את חייך! אך אני בכול פעם שהתעורר יחשוב עליך, ובכול פעם שהשכב לישון אחשוב עליך שוב. .. אם אי פעם אשכך את שמך , מוטב שאשכח את ביתי ואת השמיים! אבל לא, לא אהובי, איני יכולה לשכוח אותך לעולם, כי הייתה איש טוב, ועשית דברים טובים!"

"אנשי הארץ המיוערת" עוד עמד במדף שלי באנגלית, אבל לא קראתי. איך שיצאה תרגום לעברית יצאתי לקנות. רומן מלבב וטראגי בעת ובעונה אחת. מומלץ לחובבי אהבות ותקופות עברו .

ספר מלכולי שסיימתי את כמעט 500 עמודיו בפחות משבועיים, ונהנתי מכול רגע.

הציפיות שעמן ניגשתי ל"רצח בהחלפה" היו גבוהות במיוחד. אחרי חוויית קריאה מבריקה ב"הנאשמות"(שזכה אצלי לחמישה כוכבים מוצדקים) והרעיון המקורי של "המושבעים", קוואנו נתפס בעיניי כהימור בטוח למותחן פסיכולוגי מהודק ואיכותי. קיוויתי לפגוש שוב את המוח המושחז של סופר שיודע לנהל משחקי שחמט מורכבים מבלי לזלזל באינטליגנציה של קוראיו. ההתחלה אכן הייתה קלילה, זורמת ואפילו מבטיחה, אך ככל שהדפים התקדמו התברר שהפעם – הרושם הראשוני הטעה לחלוטין.
### תמצית העלילה
הקונספט המרכזי של הספר מבוסס על מחווה מודרנית לקלאסיקת המתח של חילופי רציחות. במרכז הסיפור עומדות דמויות שבורות שחוו סבל רב ואובדן קשה, המוצאות את עצמן נגררות לתוך ברית אפלה ומניפולטיבית: חוזה נקמה הדדי שבו מבוצעים פשעים עבור האחר במטרה לייצר אליבי מושלם ולהתל במערכת החוק. קוואנו מנסה לטוות פה רשת עכביש פסיכולוגית מפותלת שבה החוטים בין מספר מקרי רצח שונים אמורים להתחבר לכדי תמונה אחת גדולה ומפתיעה.

לב הבעיה של הספר נעוץ בכך שהחוזה האינטלקטואלי בין הסופר לקורא נשבר לחלוטין בשלב מוקדם מדי. קוואנו, שהפגין בעבר שליטה פנטסטית בדינמיקה של מתח, פשט כאן את גלימת הדיוק שלו רק כדי להיקלע לתוך המלכודות הכי שטחיות, בנאליות וגנריות של הז'אנר.
איכות הכתיבה, שהתחילה כקולחת ומובנת, הידרדרה במהירות לאינפלציה מטורפת של קלישאות. הדמויות, שאמנם קיבלו נופך עמוק יותר בזכות תיאור הסבל האנושי שלהן בתחילת הדרך, איבדו את נשמתן והפכו לפיונים מכניים בתוך עלילה מדומיינת להפליא. כדי להניע את הדרמה, קוואנו נאלץ להפוך פתאום כמעט כל דמות לרוצח בפוטנציאל, מה שמאלץ את הקורא לפלוט "נו באמת" מתוסכל בכל כמה פרקים.
האמינות של הספר סופגת מכה אנושה במיוחד מהדרך שבה מתוארת מערכת אכיפת החוק. המשטרה מוצגת כאן כגוף חובבני ורשלני בצורה קיצונית, שאינו מסוגל לפענח פשעים שמבוצעים על ידי דמויות חובבניות ורשלניות לא פחות, וקיצורי הדרך העלילתיים מסגירים עצלנות מבנית קשה.
יחד עם זאת, נקודת האור המרכזית והמוצלחת ביותר במבנה העלילתי היא המשחק בציר הזמן. קוואנו מצליח לייצר מניפולציה כרונולוגית חכמה ומתוחכמת המסתירה את פער השנים המשמעותי בין הסיפורים השונים. העובדה שלוקח זמן להבין ולפענח את הפרש הזמנים הזה מוסיפה רובד מוצלח של מסתורין ועניין אמיתי, והיא ללא ספק המהלך הספרותי המבריק ביותר בספר.
החלק האחרון של הספר נקרא מכוח האינרציה בלבד, רק מתוך רצון לסגור את הקצוות ולהבין כיצד יסתיים הבלאגן המופרך הזה. אקורד הסיום מספק בדיוק את מה שחששתי מפניו: רצף של טוויסטים מאולצים וקלישאתיים להפליא שעשויים כולם כמקשה אחת של צירופי מקרים הזויים. הספר לא חוזר לרגע למחוזות הראליזם או התחכום הפסיכולוגי, אלא בוחר להכפיל את ההימור על הטוויסטים המופרכים, מה שמשאיר תחושה חזקה של פירוטכניקה הוליוודית זולה ותלושה.
### שורה תחתונה
ספר מיותר ומאכזב, שמתחיל עם הבטחה גדולה ומסתיים כבליל תפל וחסר אמינות. קוראים שמחפשים עומק פסיכולוגי, היגיון פנימי מהודק וחוזה אמין עם הסופר – מוזמנים לפסוח עליו. שני כוכבים, וגם זה בעיקר בזכות פתיחה שהוליכה שולל ומשחק זמנים חכם שעבד יפה.

זה טוב יותר מהספר הראשון לדעתי, אפילו שאני מעדיפה את מייקל על דין.
יש משהו פחות מתחשב וגם פחות מנוסה בדין, ואני עושה השוואה בין השניים רק כי בספר הזה מייקל עדיין נוכח וזה היה לי בולט ההבדל ביניהם.
אז אני מעדיפה את מייקל מהספר הראשון, אבל לדעתי הסיפור פה יותר מעניין, והתחברתי יותר לסאלי מהספר השני, ומאשר לשיינה מהספר הראשון.

בספר הזה דין, עובר לקנדה, כדי להיות שומר הראש של סאלי.
זה חלק מאיזושהי עסקה בין מייקל, שהוא ראש המאפיה היהודית בטקסס, לבין אבא של סאלי, שהוא ראש המאפיה היהודית בקנדה.
לדין יש תוכנית להרוג את אבא שלה, ולהשתלט על הארגון שלו, בזמן שהוא משתף פעולה עם זה שנכפה עליו להיות שומר ראש של סאלי.
אז הוא מגיע לקנדה, פוגש את סאלי שוב, מגלה שהיא מגמגמת ורואה איך הגברים סביבה מתייחסים אליה כאילו היא רכוש.
הוא לא טוב מהם בהרבה מבחינת איך שהוא מתייחס אליה, אבל הוא לפחות לא כופה עליה דברים, אז... אני מניחה שזה גורם לו להיראות טוב יותר מהם למרות שהם כולם רכושניים ככה תכלס.

גם פה לא ממש אהבתי את הסמאט מבחינת הדיבור, כאילו המילים "אשתי", "בעלי", שהם אומרים אחד לשני בזמן הסקס, אמורות להדליק משהו.
זה פשוט מוזר בעיניי, קרינג', אני באמת בספק אם אנשים נורמלים מנהלים שיחה כזאת בזמן סקס, שהוא שאל "של מי את?", והיא עונה "של בעלי דין".
אני מודה שאכן יש לי רתיעה מסוימת ממוסד הנישואים, וחתונות בכללי, ושיש סיכוי שזה שמפריע לי פה השימוש במילים "אשתי" ו-"בעלי", זה עניין אישי לי.
אבל אני עדיין חושבת שהשימוש במילים האלה מטופש, כאילו, ברמה של חוסר בגרות, כי מי מדבר ככה?
זה מרגיש כמו איזו פנטזיה מטופשת של צעירות, אני לא מבינה מה מדליק בגבר שמניח תפילין, ואני לא מבינה מה מדליק בלומר את המילים אשתי ובעלי בזמן סקס.
אבל אתם יודעים מה, מה אני מבינה, אולי בעתיד אני אוכל את הכובע ואגיד שזה כן מדליק בעיניי.

זה כנראה כישרון של הסופרת לעשות לי קרינג'.
בכל מקרה, יותר טוב מהראשון לדעתי מבחינת הנושאים והדברים שקורים, זה פשוט היה יותר מעניין בעיניי.
אני מניחה שעבורי הספר הראשון היה יותר קרוב ל-2.5 כוכבים, ועם הספר הזה אני יותר שלמה עם השלושה כוכבים שאני נותנת.
אבל אני עדיין מעדיפה את מייקל.

רוברט פורסטר, הדמות הראשית, עוזב את העיר ניויורק לאחר גירושיו לאישה נוירוטית צעקנית ונקמנית. מנסה להתחיל חיים שקטים. הוא מצא עבודה בתחומו . הוא מוכשר בציור/ רישום /שרטוט. אך יש לו אובססיה והתמכרות למציצנות. לא בקטע הפלילי, מיני אלא פשוט מחפש ונהנה לראות חיים פשוטים ורגילים של אחרים. חייו מתהפכים לאחר שנחשד ברצח. וכך התחילה שורה של מעשי אלימות כלפיו וחשדות מצד המשטרה המקומית ושכניו. חייו מתערערים אך הוא נשאר די אדיש ,ופסיבי לפי התרשמותי .הוא לא מתרגש ובטוח בצדקתו. הוא מנסה להמשיך בחייו למרות כל המכשולים ששמים לו האנשים בסביבתו.
זהו רומן פשע. דרוד משעני כתב אחרית דבר לספר שמאירה את עיני הקורא באשר למקור הרעיון של הסופרת הייסמית לכתיבת הספר. הספר נכתב בשנת 1962 אך רק עתה תורגם לעברית.הספר מותח וזורם אך הדמויות לא אמינות בעיני.
באשר לשם הספר : קריאת הינשוף, הינשוף הוא עוף דורס ,פעיל בלילה .הוא משמיע קול חזק וצורם כאשר הוא מבחין בטרף ומתכונן לעוף עליו. הינשוף הוא אולי מתיחס לאחת הדמויות בספר שקרא תיגר על רוברט.

לאור ביקורת אוהדת מאוד בעיתון לקחתי את הספר לידי, וקראתיו כמעט ללא הפסקה בכל רגע פנאי. יש בו עלילה מרתקת, והתפתחויות מפתיעות. אולי איננו מתאים לספרות דורנו (הדפסתו הראשונה היתה ב 1962 - עולם ללא טלפון נייד, וכעת יצא לאור ב 2025 בעברית), אך אין בו רגע דל , עד העמוד האחרון.

קראתי את הספר הזה פעמיים ופעמיים התפעלתי ממנו לטובה. כתוב ממש טוב ולפרטי פרטים. מסופר על חייהם של רוצחים סדרתיים אמיתיים, מהילדות הקשוחה שלהם ועד למעשי הרצח המתועבים שהם ביצעו. על פניו הרוצחים האלה נשמעים כמו בני אדם חביבים שקשה להאמין שהם ביצעו את מה שביצעו. ופה כל המהות של הספר נחשפת- יש מצב ורוצחים סדרתיים מסתובבים בינינו ואנחנו לא מודעים לכך.
6 רוצחים סדרתיים שניהלו חיים כפולים- חלקם אנשי משפחה עם ילדים ואישה. לרובם יש עבר אלים שמתוכו הם הפכו להיות מי שהם- רוצחים סדרתיים חסרי מעצורים עד אשר נתפסו ונשפטו על המעשים המזעזעים שביצעו. והכול קרה במציאות, שום דבר לא מפוברק או מתואר מוגזם- זה באמת מה שהם עשו לקורבנות שלהם. וזה מצמרר.
מוטי וקנין- הסופר- ממחיש את הזוועות שנעשו ומנסה להסביר למה זה קרה ואיך הבן אדם הפך להיות כזה, בכך שהוא מתאר את אורח חייהם והסיבות שהובילו אותם לעשות את מעשי הרצח וההתעללויות. אלו הם סיפורים קשים מאוד ולא לבעלי לב חלש.
אני בתור חובב פשע כמו הסופר מאוד נהניתי לקרוא למרות התיאורים הקשים, לי זה דווקא היה מאוד מעניין.
אם גם אתם חובבים פשע אמיתי זהו ספר מומלץ מאוד עבורכם. מבטיח שלא תתאכזבו.

אתחיל מהסוף: זה אחד הספרים הכי אפלים בוגרים ומרתקים של דיאנה ווין ג׳ונס.
הוא ספר שקשה להניח מהיד, הוא מטריד לכל אורך הדרך ומסתיים בהמון סימני שאלה.

גיבורת הספר הזה, פולי, מגלה שיש לה שתי מערכות זיכרון מקבילות על גיל ההתבגרות שלה. אחת נורמלית, שגרתית, והשנייה - מופלאה, מטרידה ומעורב בה עמוקות גבר בשם טום.
אבל מאיפה הגיעה מערכת הזכרונות השנייה? ולמה אף אחד חוץ ממנה לא זוכר את טום, או משהו מהאירועים שהתרחשו בה?
ומה המקום של החבר/ארוס שלה שמופיע בגירסאות שונות בשתי המערכות האלו בכל הסיפור הזה?

זה ספר מטריד מאוד כי מערכת היחסים בין טום לבין פולי היא בגדול גרומינג: טום מטפח את פולי, טווה איתה סיפור, שולח לה ספרי קריאה, מבקר את הכתיבה שלה... ושום דבר בסיפור הזה לא נראה תמים.
ומצד שני, הולך ומתברר לנו שטום עצמו הוא קרבן של משהו גדול ואפל וחזק ממנו ופולי היא היחידה שיכולה לשחרר אותו, אבל באיזה מחיר? איך אפשר להצדיק את הפעולות שלו, גם אם הן נועדו להציל את חייו?
וזה העניין המטריד ביותר בספר הזה: הקורא מוצא את עצמו כמה להצדיק אותן.
משתוקק להפי אנד לפולי וטום.
טום מצטייר בתור איש טוב בספר הזה, איש חכם, איש שההשפעה שלו על חייה של פולי היא בלא מעט מובנים חיובית.
אז מה עושים עם כל זה?

יש עוד המון בספר הזה: הוא נטווה סביב מיתולוגיות וקלאסיקות, יש בו הורים מזניחים כמו שווין ג׳ונס יודעת לתאר כל כך טוב וכואב, יש בו סבתא אחת נהדרת.
הוא קצת ספר חניכה של גיבורה/סופרת: פולי חולמת להיות גיבורת על, פולי מנסה לכתוב את סיפור החיים שלה, לא משנה מה היא תבחר בתור ייעוד לחייה - אחד השיעורים החשובים שהיא תלמד יהיה שהיא חייבת להתגבר על המבוכה, ושבהתגברות הזאת טמון האומץ האמיתי.

האם פולי וטום יקבלו בסוף את ההפי אנד שלהם? האם הפי אנד כזה אפשרי בכלל, במערכת יחסים כל כך מעוותת?
קשה לענות בלי לספיילר אבל דבר אחד לפחות אפשר לומר לזכותה של ווין ג׳ונס: בסופו של דבר, פולי תהיה חייבת להבין כמה שגוי ולא מוסרי היה כל זה.
ואולי, אולי, המפתח לאפשרות להפי אנד טמונה דווקא בשכחה שבה נפתח הספר: העובדה שפולי שוכחת את טום ואת מערכת היחסים שלהם היא זאת שמאפשרת לה לקבל מבט חדש נקי ובוגר על כל מה שקרה שם ולהבין באמת כמה שגוי ופוגעני כל זה היה.

אם קראתם את הספר, האופה בתלתלים ואני הרחבנו עליו בפודקאסט שלנו, מוזמנים להתטרף אלינו שם.
לינק בתגובות:)