“גם לאבא שלי היתה פז'ו 404. היא היתה כתומה. וגם לאבא שלי היתה אחר כך פז'ו 504, רק בורדו, ואז הוא קנה 505. אני כבר לא זוכרת מה היה הצבע שלה. מה שזכרתי זה שהן היו ענקיות. היינו נוסעים מאחורה ארבעה ילדים ולפעמים גם דודה שלי היתה מצטרפת והיה המון מקום. בתור ילדה דמיינתי לפעמים שאנחנו נוסעים בטנק. לא מזמן ראיתי פז'ו 504 ישנה ולא האמנתי שזה הגודל שלה. מזדה 3 חבוטה נראית הרבה יותר גדולה וזה הרגיש כאילו מי”

“רעידת אדמה פותחת וסוגרת את הספר הקטן הזה - רעידת אדמה שמסמלת בעצם טלטול של חיים של אנשים, של המוכר והיציאה אל החוץ למפגש עם האנשים שעד כה התעלמת מהם באלגנטיות, בהשלכה יפה על היכרות של האמת ושל מה שעומד מלפנייך. רעידת אדמה פותחת את הסיפור של הילד בן התשע, גיבור הספר שבעצם מספר לנו על קורותיו בתור אותו ילד בן 9 בזמנים שבהם צ׳ילה הייתה נתונה לתהפוכות פוליטיות קשות ועקובות מדם של שנות ה70׳ וה80׳, ללא”

“הפעם לשם שינוי ספר דק יחסית( 153 עמודים), קטן בגודלו עד כדי כך שאין מקום לדף של הספריה שמציין את מועד ההחזרה. ובנוסף לכל , כתוב על דרום אמריקה, ליתר דיוק, צ'ילה, בתקופתו של איינדה ולאחריה. שוב כמו בספר טוב, הנושא כתוב נפלא, ובסופו העמיד המחבר אותי עם ערימה של מחשבות על הכתיבה, מציאות ודמיון. הכל מתחיל ברעידת אדמה. כידוע , רעידת אדמה גורמת לטילטול, הרס כזה או אחר של הקיים, והערכות שונה. ברעיד”

“זכרונות של ילדות בתקופת הדיקטטורה הצבאית של פינושה בצ'ילה. אהבתי את הספר. הוא קצר ומדויק. ילד נזכר. ילד רואה את הוריו בעיני ילד. מבוגר מסתכל לאחור ורואה את הוריו בעיניים אחרות. הספר כואב. הוא לא מסביר. הוא מציג את המציאות. כמו שהיא. נגמר במשפט"אני מביט במכוניות, סופר אותן. המחשבה שבמושבים האחוריים ישנים ילדים ושכל אחד מהילדים הללו ייזכר, מתישהו, במכונית הישנה שלפני שנים רבות נסע בה עם הוריו, המחש”

“גם לאבא שלי היתה פז'ו 404. היא היתה כתומה. וגם לאבא שלי היתה אחר כך פז'ו 504, רק בורדו, ואז הוא קנה 505. אני כבר לא זוכרת מה היה הצבע שלה. מה שזכרתי זה שהן היו ענקיות. היינו נוסעים מאחורה ארבעה ילדים ולפעמים גם דודה שלי היתה מצטרפת והיה המון מקום. בתור ילדה דמיינתי לפעמים שאנחנו נוסעים בטנק. לא מזמן ראיתי פז'ו 504 ישנה ולא האמנתי שזה הגודל שלה. מזדה 3 חבוטה נראית הרבה יותר גדולה וזה הרגיש כאילו מי”

“רעידת אדמה פותחת וסוגרת את הספר הקטן הזה - רעידת אדמה שמסמלת בעצם טלטול של חיים של אנשים, של המוכר והיציאה אל החוץ למפגש עם האנשים שעד כה התעלמת מהם באלגנטיות, בהשלכה יפה על היכרות של האמת ושל מה שעומד מלפנייך. רעידת אדמה פותחת את הסיפור של הילד בן התשע, גיבור הספר שבעצם מספר לנו על קורותיו בתור אותו ילד בן 9 בזמנים שבהם צ׳ילה הייתה נתונה לתהפוכות פוליטיות קשות ועקובות מדם של שנות ה70׳ וה80׳, ללא”

“הפעם לשם שינוי ספר דק יחסית( 153 עמודים), קטן בגודלו עד כדי כך שאין מקום לדף של הספריה שמציין את מועד ההחזרה. ובנוסף לכל , כתוב על דרום אמריקה, ליתר דיוק, צ'ילה, בתקופתו של איינדה ולאחריה. שוב כמו בספר טוב, הנושא כתוב נפלא, ובסופו העמיד המחבר אותי עם ערימה של מחשבות על הכתיבה, מציאות ודמיון. הכל מתחיל ברעידת אדמה. כידוע , רעידת אדמה גורמת לטילטול, הרס כזה או אחר של הקיים, והערכות שונה. ברעיד”

“זכרונות של ילדות בתקופת הדיקטטורה הצבאית של פינושה בצ'ילה. אהבתי את הספר. הוא קצר ומדויק. ילד נזכר. ילד רואה את הוריו בעיני ילד. מבוגר מסתכל לאחור ורואה את הוריו בעיניים אחרות. הספר כואב. הוא לא מסביר. הוא מציג את המציאות. כמו שהיא. נגמר במשפט"אני מביט במכוניות, סופר אותן. המחשבה שבמושבים האחוריים ישנים ילדים ושכל אחד מהילדים הללו ייזכר, מתישהו, במכונית הישנה שלפני שנים רבות נסע בה עם הוריו, המחש”