באופן מוזר , הדבר הראשון שרציתי לעשות בסוף 888 העמודים של הספר הזה היה להתחיל אותו מהתחלה ולזה מצטרפת תחושה של "אל תלך ".
אני לא יודע אם זה בגלל שבדרכו המשונה הוא בנוי מהסוף להתחלה או כמו נחש שנושך את זנבו או בגלל הפתאומיות שבה הוא מסתיים.
זהו ספרו האחרון של בולניו והראשון שאני קורא. בולניו המתין להשתלת כבד בזמן שכתב את הספר ולא זכה לראות אותו יוצא לאור . התכנון שלו היה להוציא חמישה ספרים שמתכת

זהו קובץ סיפורים קצרים של רוברטו בולניו והספר הראשון שאני קורא מפרי עטו. בעיקרון רוב הסיפורים כתובים על דמויות מהשוליים של החברה או כאלו שהדרדרו לשוליים הללו ובולניו מאיר אותם באור אנושי. דוגמה מצוינת לכך ניתן לקרוא בסיפור "ג'ואנה סילבסטרי", כוכבת פורנו שמגיעה לארה"ב לצילומים ומבקרת את חברה משכבר הימים (והסרטים) ג'ק הולמס שחולה וגווע בביתו. אמנם הסופר לא מציין זאת במפורש אבל ברור שהכוונה לג'ון הול

ספר משתרע על פני מאות עמודים, מבנה הספר מורכב מ-5 חלקים נפרדים שיכולים להיחשב כספרים בעצמם, סיפורים שוני כמעט לחלוטין אבל מקשרים בינהם נושאים מרכזים של התנהגות אנושית ואלימות, ובעיות צודרניות אחרות.

סנטה תרזה, הממוקמת בניו מקסיקו, זוהי הארץ שבה כל הסיפורים מתאחדים, ושם מתרחשים האלימות והפשעים המגעילים ביותר, המגיעים בצורות של חטיפה ועינויים, רצח נשים, רצח עם, הטלת מומים, רומנים ,סמים, מקרי מוות ה

איכשהו מכותבת סקירות ספרותיות תמימה הפכתי לכותבת בלוג אישי על מה שעובר עלי בחיים, על שינויים גאוגרפיים, על זוגיות חדשה ומפתיעה ורק בסוף התייחסות לספר כלשהו שקראתי, ותקשיבו! אין לי כל כך בעיה עם זה, ככה אני בדרך כותבת והמגירה וירטואלית שלי מלאה בזה. הפסיכולוגית שלי אומרת שזה מנקה הרבה תסכולים והנייר (כמאמר הקלישאה) סופג הכול אבל הקלישאות כולן מבוססות על איזה גרעין של אמת לא?(או שזה עוד קלישאה?). לא

ניסיתי לקרוא את הספר הזה עד הסוף (בהמלצתו של זאבי קציר) אבל לא הצלחתי. נשארו לי שלושה סיפורים, אבל הרגשתי שאני באמת מתחילה להתעצבן ומוטב להפסיק.
גם ככה הספר שכב אצלי על המדף כמעט 20 שנה. קניתי אותו פעם באחד מירידי החיסול, קצת אחרי שהוא יצא לאור בעברית, והתוכנית היתה לקרוא בו בזמן נסיעות. נסעתי אז הרבה מאוד ברכבות ואוטובוסים, והספר הקטן הזה התאים לנסיעה בלי להכביד במשקל. עכשיו, כשהבנתי שהנסיעות ב

[ביקורת עד 120 תווים:]

סיפורים מטונפים שהושארו בגולמיותם. משוררי שוליים, נשים אבודות. וכמה שזה מהפנט. אנשי המיץ של הזבל מלאי יופי ורוך.

בכדי להתחיל את הספר הזה צריך הרבה אומץ. כדי להמשיך עם הספר הזה צריך הרבה זמן פנוי. כדי לסיים את הספר הזה צריך הרבה יוהרה.
2666 של רוברט בולוניו הוא אוסף של חמישה ספרים שאוחדו להם יחדיו עם חוט מקשר רופף למדי שיש מי שיאמרו שהוא הכרחי והוא את האוסף המשונה הזה לקוהרנטי ואחיד. אני חייב לגלות רמז קטנטן לא על העלילה אלא על הדרך- אין קתרזיס. בספר הזה מרקו לא יימצא את אמא שלו וסינדרלה לא תמצא את הנסיך של

לא מצליח לכתוב משהו על הדבר הזה. ואלוהים עדי שניסיתי עשרות פעמים.
זה כנראה קורה פעם בדור שספר כזה נוחת על העולם מכאילו עולם אחר,
מותיר את הקוראים נדהמים וחסרי מילים.