אין בכוונתי לדרג את הספר או לומר עליו ממילה טובה או רעה,מהסיבה הפשוטה לדעתי -שאני בגילי -כנראה "איחרתי "- בקריאת הספר שלא באשמתי -ומשום כך הספר מפוספס אצלי ובגללי .

אבל אני חושבת שהוא ימצא חן בעיני קוראים אחרים באתר. ראשית, הצעירים בגילם שעדיין מחשבות המהפכה והאידאלים זורמים בעורקיהם ,שנית -למי שאוהב ספרות לטינו־אמריקאי בעיקר דור ה"בום" של שנות ה-60 שנטלו בו חלק גם גרסיה מרקס, קרלוס פואנטס, ו

****




-"אבא, למה הם יורים עלינו טילים? אנחנו טובים!"
-"אמממ.... הם, אה, רוצים לפגוע בנו, אבל הם לא יצליחו. יש לנו צבא חזק. הם רוצים להפחיד אותנו"
-"אני מפחד שהם יפגעו בנו עם טיל. הייתי מפעיל את המגן מסביב לבית ואז יורה עליהם טיל בחזרה, יותר חזק. מפוצץ את כל הרעים"
-"הם לא יפגעו בנו, אל תדאג, מתוק."
-"נכון. כי אנחנו הטובים, והם הרעים, והטובים תמיד מנצחים."
-"אהההה, אמממ... כן...."

הוא נכנס לקרון מתיישב מולה ומשתכפל בחלון. הוא יתן שם לאישה שמולו ,תיקה קפוץ בין ידיה, ואחר למקבילתה בחלון. קודם מחייכים למקבילה וכך מתחיל המשחק.
המשחק ממשיך במטרו אחר בסיפור אחר בו כפפה חומה רטובה משלג אוחזת במוט ליצב עצמה וכפפה שחורה צמרית קטנה אט מטפסת עליה.
לאן כל משחק מוביל והאם ידעו לעצור בזמן?
עכשיו קיץ ,בחוץ חם אבל בבית נעים. ארוחת ערב קלילה , קצת יין , סיגריות ומוזיקה נעימה אבל כשהטירוף

הדוד ילך לגיהינום, כי הוא לא מאמין בישו. ככה אמר הכומר. פני ובייבי אוהבות את הדוד, ומבקשות עצה מהכומר איך להציל אותו מהגיהינום. הכומר מסביר שהן צריכות לייסר את עצמן, כפי שישו ייסר את עצמו עבור כל בני האדם, וכך אולי יינצל הדוד. ואיך פני יכולה להחליט את מי היא יותר אוהבת, את ישו, את הדוצ'ה או את הדוד? ההתלבטויות הן קשות, וכך היא מוצאת את עצמה חולמת בלילה על הבתולה הקירחת.
שתי אחיות יתומות עוברות לג

פני ובייבי, היתומות מהוריהן, חיות בוילה בטוסקנה אצל הדוד והדודה. הדוד הוא יהודי ובגלל שאינו הולך לכנסייה הוא ילך לגהינום, אלא אם פני ובייבי וחבריהן יעברו ייסורים עבורו: למשל יחצו שדה קוצים יחפים 10 פעמים, או יצליפו בעצמם בענף של עץ...פני המספרת את הסיפור מנסה לסדר את הערכים עליהם היא גדלה לפי סדר הגיוני: האם היא יכולה לאהוב את בייבי יותר משהיא אוהבת את הדוצ'ה? ואת הדוד, הדודה ובנות הדוד? פני היא י

ויה ג'מיטו/דומניקו סטרנונה

את הכתיבה של סטרנונה הכרתי מ-3 ספרים קודמים שלו שקראתי : שרוכים, תעלול, שבועת אמונים ואהבתי את הכתיבה והסגנון. סטרנונה נוהג להתמקד ביחסי קרובי משפחה : בני זוג, הורים-ילדים, בין חברים אבל לא יותר מדי. למעשה, סטרנונה מתמחה ביחסים גרועים ביותר בין הורים לילדים וסביב הנושא הכאוב והדומיננטי הזה שהשפיע על ילדותו, נערותו ובעצם על כל חייו.
המספר סוקר את חיי הוריו, היכרותם

מאד מוזר הספר הזה. לכתוב סיפור סוריאליסטי קומי על ג'נוסייד זה ממש לא משהו שכולם עושים. אני חושבת שזה מצריך אומץ וביטחון וכדי שזה יצא טוב גם לא מעט רגישות, שכל וכישרון. את כל אלה יש לו, למויא.

זה ספר קצר מאד, 131 עמודים, כך שהוא לא מבזבז זמן וכבר במשפט הראשון, "אני לא שלם בראש", הוא מבהיר את הפער בין המציאות לבין מי שמתאר אותה. ומי שמתאר אותה אותה הוא עיתונאי, אחד שנאלץ לברוח מארץ אחת בדרום אמרי

אוי ורוניקה ורוניקה...
החלטת למות אה? אני לא יכולה להתווכח עם ההחלטה כי כמו שאומרים "רצונו של אדם כבודו" אבל היה נחמד אם בכל זאת הייתי מבינה למה...ובכלל כל מה עבר לך בראש מאותו רגע.

הרי מדובר בהחלטה מאוד משמעותית (האחרונה בחיים, אם זה מצליח) ולצערי הספר הזה ממש לא הצליח להעביר לי שום דבר מהתחושות שעברו על הגיבורה אבל מה הפלא אם מדובר בספר של פחות מ 200 עמודים שלקח על עצמו את האתגר הלא פשוט הז

ספר מעולה.
חששתי לפני שהתחלתי לקרוא אותו שהוא יהיה שטחי ולא רציני. אבל נתתי לו הזדמנות. ולא הצטערתי.
כתיבה מעולה וסוחפת. סיפור שכתוב היטב וספר שקשה להניחו מהיד.
הוא נכתב על ידי אישה לא יהודיה, איטלקיה. כלומר - לא בדיוק באירוע של השואה, אלא על ידו.
ובכל זאת - קיבלתי ספר ריאלי עד כאב. ספר שקושר את המרד ההונגרי לזוועות אושוויץ. צריך הרבה כח כדי להתמודד עם זה. להבין את התקווה הגדולה של המרד ההונג