“לפני מספר שבועות קראתי את "אין מה לפחד" (הבינוני מאוד) של ג'וליאן בארנס. "מרתפי הוטיקן" מוזכר שם בהקשר שעיניין אותי ולמרבה ההפתעה נתקלתי בו ממש מספר ימים לאחר מכן. אמנם בארנס עושה בספרו חתיכת ספויילר אך זה לא עצר אותי מלקרוא אותו. מסתבר שהספר הזה חוגג השנה יום הולדת מאה! (לפחות לפי עם עובד, אם כי מקורות אחרים מציינים שיצא קודם). שם הספר אינו מילולי - המושג "מרתף" הוא סלנג עברייני בצרפתית שמשמעותו”

“הזכרונות הם החלק שאנחנו קוראים לו "אישיות" - הם המכוונים את ההתנהגות שלנו, בזכותם - ובזכות מה שהם מייצגים אצלינו - אנחנו עושים את בחירותינו בחיים - ולעתים קרובות חוזרים ובוחרים את הבחירה הלא נכונה. כי נהג המשנה שלנו, זה שיושב באחורי הראש ואומר לנו לאן לפנות - מונע על ידי זכרונותינו ודימוייהם. ומה אנחנו עושים כשהזכרונות גורמים לנו סבל רב? לפעמים הברירה היחידה היא לשכוח...לכאורה. גי רולאן - שאין”

“מעניין איך מונה גייגר, זה המודד קרינה רדיואקטיבית, משתרבב לכל סיפור של היום שאחרי, מופיע בכל דיסטופיה וגם כאן. הוא כאן ולזכותו ייאמר שהוא שולי. רובר מרל יוצר חיבור מרתק, כשביום שאחרי נפילת פצצת הליתיום ניתן יהיה לדון בשלל נושאים, כאילו מישהו לחץ על מתג "הפעלה מחדש" נחבא. הספר נכתב ב-1972 וכוון ל-1987. איכשהו, צריך לשמור על מרחק ביטחון מהספר ההוא והשנה ההיא. עמנואל קונט היה רק בן 10, כשנהג לשחק ע”

“ביוגרפיה עצובה, או פורנוגרפיה מעודנת? לעתים אני נמשך לספרות המפרקת טאבואים - רעיונות ומעשים אסורים ובלתי מקובלים לגמרי, כפי שמגדיר אותם המילון. לעתים אלה יחסי אהבה אסורים, כך הוא הספר לוליטה של ולדימיר נבוקוב, העוסק באהבה אובססיבית של אדם מבוגר לילדה. ספר שבשל עיסוקו בגבולות הטאבו, מצליח לעורר מכלול רגשות סותרים, ובשל כך הפך להיות יצירת מופת עולמית, אם כי אני אישית לא התחברתי אליו, ובכל זאת שאל”

“לפני מספר שבועות קראתי את "אין מה לפחד" (הבינוני מאוד) של ג'וליאן בארנס. "מרתפי הוטיקן" מוזכר שם בהקשר שעיניין אותי ולמרבה ההפתעה נתקלתי בו ממש מספר ימים לאחר מכן. אמנם בארנס עושה בספרו חתיכת ספויילר אך זה לא עצר אותי מלקרוא אותו. מסתבר שהספר הזה חוגג השנה יום הולדת מאה! (לפחות לפי עם עובד, אם כי מקורות אחרים מציינים שיצא קודם). שם הספר אינו מילולי - המושג "מרתף" הוא סלנג עברייני בצרפתית שמשמעותו”

“הזכרונות הם החלק שאנחנו קוראים לו "אישיות" - הם המכוונים את ההתנהגות שלנו, בזכותם - ובזכות מה שהם מייצגים אצלינו - אנחנו עושים את בחירותינו בחיים - ולעתים קרובות חוזרים ובוחרים את הבחירה הלא נכונה. כי נהג המשנה שלנו, זה שיושב באחורי הראש ואומר לנו לאן לפנות - מונע על ידי זכרונותינו ודימוייהם. ומה אנחנו עושים כשהזכרונות גורמים לנו סבל רב? לפעמים הברירה היחידה היא לשכוח...לכאורה. גי רולאן - שאין”

“מעניין איך מונה גייגר, זה המודד קרינה רדיואקטיבית, משתרבב לכל סיפור של היום שאחרי, מופיע בכל דיסטופיה וגם כאן. הוא כאן ולזכותו ייאמר שהוא שולי. רובר מרל יוצר חיבור מרתק, כשביום שאחרי נפילת פצצת הליתיום ניתן יהיה לדון בשלל נושאים, כאילו מישהו לחץ על מתג "הפעלה מחדש" נחבא. הספר נכתב ב-1972 וכוון ל-1987. איכשהו, צריך לשמור על מרחק ביטחון מהספר ההוא והשנה ההיא. עמנואל קונט היה רק בן 10, כשנהג לשחק ע”

“ביוגרפיה עצובה, או פורנוגרפיה מעודנת? לעתים אני נמשך לספרות המפרקת טאבואים - רעיונות ומעשים אסורים ובלתי מקובלים לגמרי, כפי שמגדיר אותם המילון. לעתים אלה יחסי אהבה אסורים, כך הוא הספר לוליטה של ולדימיר נבוקוב, העוסק באהבה אובססיבית של אדם מבוגר לילדה. ספר שבשל עיסוקו בגבולות הטאבו, מצליח לעורר מכלול רגשות סותרים, ובשל כך הפך להיות יצירת מופת עולמית, אם כי אני אישית לא התחברתי אליו, ובכל זאת שאל”