ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 11 בדצמבר, 2022
ע"י ניצן צבי כהן
ע"י ניצן צבי כהן
מצחיק לאמר על קלאסיקה 'זה ספר טוב'ובכל זאת, אני מודה שכשלקחתי את הספר לידי חששתי מעט, כי קלאסיקות לא פעם לוקות בארכאיות ולא תמיד קל לצלוח אותן. זכרתי גם שקראתי פעם את הגיבן מנוטרדם של הוגו ושהיו בו תאורי נוף בני עשרות עמודים שקשה היה לי לצלוח. אבל כאן, וייתכן מאוד שההבדל בין שני המקרים הוא פשוט רמת התרגום ואולי גם גילו - הקריאה הייתה הפעם קולחת. העלילה ריתקה אותי על אף שהכרתי את קוויה הכלליים. הדמויות בהחלט שובות לב ובעיקר השיח הפנימי שהמחבר מעניק להן.
בהקדמה למהדורה העברית המחודשת כתב המתרגם אביטל ענבר "כדי שיהא הספר קריא ומובן לבני הדור הצעיר, גם למי שאינו בקיא בפרטי פרטיהן של ההתרחשויות ההיסטוריות, המדיניות, הכלכליות, החברתיות והרעיוניות של תולדות צרפת ואירופה דאז, נאלצנו להשמיט מן התרגום קטעים מסויימים המהווים ברובם מעין נספחי רקע ולוואי בתחומים שהזכרנו, ושנוכחותם הייתה מלאה את הקורא העברי הצעיר. את זאת עשינו בלית ברירה, ומתוך הכרה כי תרגום הספר במלואו והגשתו לקורא כמות שהוא במקורו היו מונעים מן הקורא הישראלי להפיק תועלת והנאה מספר מרתק זה, שאת עיקרו ואת המסר האנושי שבו ועלילתו שימרנו במלואם".
אני מודה, שאני מעט סקרן כעת, לאחר קריאת הספר, לקרוא גם את החלקים המסאיים יותר שהושמטו. אבל האמת היא שאני מעריך מאוד את ענבר על ההחלטה העריכתית הזו שבהחלט עשתה את הספר קריא מאוד, נהיר ונעים. לכן אני מרשה לעצמי להמליץ לא רק על הספר בכללו, אלא גם על המהדורה הספציפית בתרגום ענבר, בייחוד לקוראים צעירים וכאלו שכתיבה מסאית היא פחות לטעמם.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אמרתי בהסתייגות Pulp_Fiction....
אני מסכימה עם חלק ממה שאמרת , התקצירים של בני הזוג לאמב למחזות שקספיר ועוד בפרוזה הנגישו לי אותם וגם גרמו לי לקרוא את המקור כשהתבגרתי .
ובעצם דילגתי על דוגמא הפוכה ומצוינת שחוויתי בעצמי. בתור ילדה קראתי את "פנטין" וקוזט" שיצאו כספרים בודדים קצרים ומנוקדים בהוצאת מ.מזרחי וכללו סיפור חלקי מאד של קורותיהן ,ובכל זאת זה יצר בי מספיק עניין שארצה לבדוק את הספר הרחב יותר ,מצד שני בהיותי התולעת שהנני אני מניחה שכך או כך הייתי מגיעה לספרים הללו וכבר אז (בגיל 14-15 ) הפריע לי שזה עדיין ספר מעובד ולא תרגום נאמן למקור , וכשאת מקבלת מן הקדמה מתנשאת בסגנון החלטנו שזה לא יתרום לך. למעשה , חלק נכבד מהקלאסיקות שקראתי בנערותי אני חייבת לאוריאל אופק וסדרת הספרים שלו מטרזן עד חסמבה מאמיל עד שלגיה ומרובינזון עד לובנגולו, הם יצרו עניין וסקרנות וגרמו לי לרצות לדעת מה קרה אחר כך ( הקטע בפרק על הרוזן ממונטה כריסטו נגמר באדמונד דאנטס המתעופף בשק באוויר וקולט שבית הקברות של מצודת איף הוא הים .הייתי חייבת לדעת מה קרה אחר כך ובסופו של עניין קראתי את הספר לפחות 10 פעמים בין כיתה ח' לי"ב ,הוא היה בין הספרים הבודדים בספרייה של סבתא שלי שעניינו אותי ושרצתי אצלה בכל חופש) אז מסכימה גם קצת עם כרמלה. |
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
לטעמי, אין הדברים שחור-לבן.
יש הבדל בין עיבוד/תרגום שלא מובא לידיעת הקורא שהוא כזה, לבין כאלו בהם הדבר מצויין.
המקרה הראשון הוא פסול. לדוגמא, התרגומים הראשונים לעברית של "דון קישוט". ובמיוחד זה של ביאליק שהיה כל כך נפוץ. (ממליצה העל הפוסט "ההיסטוריה המעניינת והמוזרה של תרגומי "דון קיחוטה" לעברית" באתר הספרנים - הבלוג של הספריה הלאומית). פסולים גם עיבודים/תרגומים שנעשו מטעמי אג'נדה. אך, כאשר מצויין במפורש שמדובר בעיבוד או קיצור של היצירה ומתלווה גם הסבר לסיבה לכך (כמו במקרה של הספר הנסקר כאן), הדבר לגיטימי בעיני .יש לקורא בחירה האם לקרוא או להעדיף תרגום מלא. קריאה של נוסח מקוצר יכולה גם לעורר עניין להעמיק להבא בנוסח המלא. כך כילדים למדנו על סיפורי המיתולוגיה, על סיפורי שקספיר לילדים ועוד. מי שרצה, הרחיב דעת עוד יותר בהמשך. גם תיאטרון, סרטים וסדרות טלויזיה המבוססות על ספרים, הם בסופו של דבר תקצירים ערוכים. במקרים של שקספיר, הוגו ודומיהם, לא ניתן לבקש את אישורם לעיבוד. |
|
Hill
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מסכימה עם זאבי.
וגם עם יעל וגלית. ותודה לכן על ההעמקה של הדיון. גם אני קראתי את המהדורה הזו והזכרת לי שאני רוצה לקרוא מהדורה אחרת/מתרג/מת אחרים. סקאוט- יודעת עד כמה שוני יש בין התרגום שקראת, לזה? |
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
קודם כל גם לתנ" ך יש מספיק גרסאות
נקרא להן "מונגשות" לילדים, נוער וסתם אנשים שנהנים מלקרוא את זה בשפה מובנת ומעניינת יותר. אז אולי נכתוב תנ"ך חדש, חלופי,כדי שלא נפגע ב"אמירה אומנותית" שלו חלילה?
אני יכול להעיד על עצמי: סיפורי המיתולוגיה היוונית למשל. כילד קראתי את זה בגרסה לילדים. זה בעיקר מה שגרם לי לחפש את זה לא מצונזר כשגדלתי. יש מצב שאחרת זה לא היה מעניין אותי בכלל. או אותו רובינזון קרוזו. אם לא הייתי נחשף כילד לגרסה המתאימה, מי יודע אם הייתי מתקרב לזה כמבוגר. יש עוד כמה ספרים טובים, שלא נכתב משהו מסוגם לנוער (כן, יש דבר כזה קלאסיקות בספרות כשם שיש במוזיקה) שיכולים למשוך אנשים לקריאה. האלטרנטיבה במקרים רבים היא בורות מחמת מיאוס וקושי. לא כולם יכולים(או רוצים) לקרוא ספר מורכב בגיל צעיר או בכלל ומנגד אף אחד לא יכול לחקות את דיומא למשל, שרוח הרומנים שלו מועברת היטב גם בגרסאות לנוער. |
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אני קראתי בתרגו הישן יותר, של טליה, ונהנתי מאוד.
אם כי מסכימה שיש תרגומים בלתי אפשריים שתרגומים עדכניים יותר מיטיבים עמם. תלוי איזה. לא סתם להיות מתרגם זו עבודה לא קלה כי צריך כישרון איך לתרגם שהספר לא יאבד מקסמו אבל שיהיה נגיש. זו גם כנראה תולדה של תקופה. |
|
גלית
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מסכימה עם מורי בעניין אהרון אמיר
אני גם חושבת שמתרגם חוטא לתפקידו ברגע שניתן לזהות את חותם "עטו" בכתוב. ויש כמה מתרגמים ( מעוטרים ומוצלחים ככל שיהיו) שתוך כמה שורות אפשר לזהות בוודאות שזה הם.
מאד מסכימה עם yaelhar. ולצורך ההמחשה- מישהו יעלה בדעתו לערוך את התנ"כ בגלל תכנים לא ראויים לנוער ? (בהסתייגות כי כמובן עשו את זה החל בשרגא גפני ב"עולם התנ"כ" וכלה ב קטעים שלמים שפשוט מדלגים עליהם בלימוד) כשאת קוראת תקציר את לא מקבלת כלום מלבד קווי עלילה , וספרים בעיקר הקלאסיים שבניהם נושאים רבדים רבים אחרים. ילדים - וגם מבוגרים - הם לא מטומטמים הם יכולים לעבור בעולם ולהשאר יהודים גם אם יגלו שיש דתות אחרות , שיש בעולם כריסמס או שקוראים לילדים מייקל ולא מיכאל (בתרגום רביקוביץ למרי פופינס) אין מה ליפות אמירות אנטישמיות בגנותו של פייגין - אם כי אין פגם בהערת מתרגם בכוכבית מטה- זה אוליי לא נעים לקרוא אבל זה חלק מהחיים ותמיד רלבנטי למרבה הצער. חוץ מזה , מדובר במדרון חלקלק , קודם אנחנו מורידים קטעים שנראים לנו לא רלבנטיים לקורא בן ימנו, אחר כך נוריד התיחסויות שוביניסטיות , הומופוביות ,גילניות או כל מה שלא PC כיום ובסוף נמצא עצמנו עם קליפה ריקה ומיובשת כתובה ב"שיחדש" ( שזו דרך אגב הסיבה היחידה הראויה ל"שיפוץ" תרגום, כשיש לנו משחקי מילים ושמות בעלי משמעות בשפה אחרת והמתרגם מצליח להעביר משפת המקור לשפה העברית אזיי מדובר ביצירת מופת ראויה לשבח, ע"ע תרגומי לאה נאור לד"ר סוס ותרגומים שונים של טרי פראצ'ט) |
|
אלזה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
כל כך צודקת יעל !
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
השאלה היא האם יש ערך הגובר על בעלות היוצר על יצירתו?
חשוב, אולי, שילדים יקראו. לכן רצוי, כנראה לערוך בזהירות את הטקסט. חשוב, כנראה שבני נוער יהיהו מודעים ל"קלאסיקות" לכן מותר לתקן את מה שכתב הסופר. רצוי שקוראים יוכלו לצלוח יצירות שנכתבו בשפה שכבר לא מדברים בה. לכן צריך לערוך את היצירה... ואני אומרת - הסירו ידיכם מיצירה שנכתבה על ידי אחר. רוצים לעודד קריאה? כתבו חומר מתאים לילדים/לנוער/לקוראים בוגרים. אין שום סיבה לקלקל משהו שמישהו כתב, גם אם הסיבות נראות הכי ראויות. |
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יפה .לא חושב שצריך לפסול.
אני לא מאוד נחרץ בעניין זה. תמיד היו מהדורות מיוחדות. מאז ומעולם היה רובינזון קרוזו למשל, למבוגרים ולילדים - אלה שני ספרים מאוד שונים. גם לקלסיקות אחרות היו גרסאות מקוצרות ויותר "ידידותיות" בעיקר לנוער. אני מניח שגם מהדורה זו מיועדת בין היתר למתבגרים. מבחינתי, זה ממש עדיף שיקראו את הגרסה הזו ויכירו את הספר הגדול הזה, מאשר שינסו לקרוא את המהדורה המלאה, ינטשו ולא יתחברו. אולי יהיו כאלה שייפתח להם התיאבון בעקבות הקריאה והם יפנו גם לגרסה הכבדה יותר.
|
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה, כמובן שקראתי בילדותי, ומתכננת קריאה שנייה שלו.
יעל, בראייתי עדיפה עריכה של ספר טוב לאחר שעברו יותר מ-150 שנה ממועד כתיבתו, מאשר שייבלע בתהום הנשייה עקב מסורבלות. וכל זה בתנאי שההשמטות נעשו בצורה עניינית ולא משיקולים זרים. לא הייתי אומרת זאת למשל על "השמיים שבתוכי"/ של אתי הילסום בו הושמטו קטעים שעשויים לפגוע ביהודים אורתודוכסים. ואכן, נדמה לי שלא מזמן יצאה מהדורה חדשה שכוללת את הקטעים ההושמטו בקודמת. |
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
עם כל הכבוד לרגישות לקורא העברי הצעיר,
זכות לתרגם ספר אינה נותנת זכות לערוך אותו. ברור שספר שנכתב במאה ה-19 יהיה מייגע לקורא (הצעיר!) אבל החלטה לתרגם את הספר די מחייבת את ההוצאה, נראה לי. אם הספר אינו מותאם לסוג הקוראים שאתם רואים בדמיונכם. אל תתרגמו. או תרגמו ושווקו לקוראים אחרים. אבל אל תשחיתו. |
|
זאבי קציר
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ללא ספק זו יצירת מופת על זמנית
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אביטל ענבר ואהרן אמיר הם שני מתרגמים מעטרים, כלומר, מייפים את העברית לעומת
הצרפתית והאנגלית בהתאמה. ענבר נסבל יותר ואמיר הפך את התרגומים למעייפים.
|
20 הקוראים שאהבו את הביקורת